מיטת הסדום של זכויות הפנסיה

בתקנונים של אחדות מקרנות הפנסיה הוותיקות מופיע כלל מקומם למדי העוסק בפנסיית שאירים, כלומר פנסיה המשולמת לבן זוגו של חבר בקרן שנפטר: "שיעור הפנסיה המשולמת לאלמן שווה למחצית שיעור הפנסיה המשולמת לאלמנה".
יתכן שכלל זה משקף מציאות כלכלית שהיתה נכונה ומקובלת בשנות החמישים, ולפיה התלות הכלכלית של האשה בגבר גדולה מהתלות הכלכלית של הגבר באשה. ברור, שאי אפשר להצדיק כלל זה מנקודת המבט הנוכחית שלנו. ואם כך, איך פותרים את הבעיה הזו?
ליו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, היה פתרון נפלא בפשטותו: הוא יזם את חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, שתוקפו חל מ-8 בנובמבר 2000, ובו נקבע שיעור הפנסיה לאלמן כשווה לזה של אלמנה (הגבוה מבין השניים). קל להסכים שהאפליה בין אלמן לאלמנה אינה צודקת ויש לבטלה, אלא שהחוק קובע שהעלות הלא מבוטלת הכרוכה בצעד זה תמומן על-ידי אוצר המדינה. האם יש צדק בפתרון בעיה זו על-חשבון אוצר המדינה, כלומר על-חשבון משלמי המיסים?
כידוע, להסתדרות משקל רב בניהול קרנות הפנסיה הוותיקות. במסגרת הכוח שמקנה לו מעמדו כיושב ראש ההסתדרות, יכול היה פרץ לחפש פתרון בביתו, במסגרת קרנות הפנסיה, בלי לערב את המחוקק בעניין זה.
עוד ידוע, כי בימים האחרונים מפעיל פרץ את כל כוחו כנגד הרעיון של שימוש בחקיקה לפתרון בעיות בתחום יחסי העבודה. אז מה קורה פה: עמיר פרץ הוא בעד חקיקה או נגד חקיקה? אולי יש שני עמיר פרץ, האחד ח"כ והשני יו"ר?

תלוי לאן זורם הכסף

התשובה לשאלות אלה פשוטה מאוד: עמיר פרץ הוא בעד חקיקה כאשר זו מעבירה כסף מהאוצר (כלומר ממשלמי המסים) אל העובדים, והוא ממש נגד חקיקה כאשר זו מעבירה כסף מהעובדים אל האוצר.
אין זו פעם ראשונה שקרנות הפנסיה הוותיקות מתבססות על הקופה הציבורית. אבל במקרה שלפנינו לא מדובר בהגנה על זכויות שהובטחו לעובד ונתגלה קושי במימושן. במקרה זה מדובר במתן זכויות נוספות, זכויות שלא הובטחו לעובדת במהלך חברותה בקרן הפנסיה.
גם אם אפשר להצדיק את גלגל ההצלה שניתן לקרנות הפנסיה כדי למנוע את קריסתן, אי אפשר להצדיק את ההטבה שמעניק חוק זה לעמיתי הקרנות הוותיקות על חשבון כלל הציבור.
האוצר העריך, שעלות חוק זה היא 3.4 מיליארד שקל, והתקשה להשלים עם הוצאה זו שנכפתה עליו. כדי לחסוך הוצאה זו מתקציב המדינה, הוקפא החוק בהוראת שעה שתוקפה החל מחודש אפריל 2001 עד סוף דצמבר 2001.
מדוע דווקא עד סוף 2001, מה קרה בינואר 2002? האם האוצר מצא באר נפט שבאמצעותה נמצאו המקורות למימון החוק? האם מצבה הכלכלי של מדינת ישראל השתפר פלאים? מובן שלא, אבל עובדה – איש לא טרח להאריך את תוקפה של הוראת השעה בשנה נוספת.
כיום, כלול בין עשרות סעיפיה של "התוכנית להבראת כלכלת ישראל" גם פתרון אחר לבעיה זו. פתרון זה מציע קיצוץ של הפנסיה המשולמת לאלמנות והגדלת הפנסיה המשולמת לאלמנים. השוויון הרצוי מושג באופן שלא יעלה מאומה לאוצר המדינה.

בעיה לאלמנות

מה רע בפתרון זה? לפחות מבחינתן של האלמנות יש כאן בעיה: הפנסיה שלהן תקוצץ. גם מבחינתם של הגברים החברים בקרנות הפנסיה הוותיקות יש כאן בעיה: אם הם רוצים להבטיח לנשותיהם את אותה רמת חיים המובטחת להן היום במקרה שיהפכו לאלמנות, עליהם להשקיע מדי חודש ברכישת ביטוח ריסק בסכום נאות.
האם עקרון השוויון מקודש במידה שתצדיק פגיעה זו? אינני בטוח בכך. במידה מסוימת, זהו שוויון שמזכיר לי את שוויוניותה של "מיטת סדום" – את הנמוכים מותחים ואת הגבוהים מקצרים.
אם נצרף לעקרון זה את העקרונות החשובים לא פחות של זכות הקניין וחופש הבחירה, נגיע לפתרון שמקיים את כל העקרונות הללו, ללא העמסה של שקל אחד על כתפי הציבור: ניתן לפנות לכל אחת מהחברות בקרנות הפנסיה הוותיקות ולשאול אותה האם היא מעונינת בפנסיה מוקטנת לאלמן (כלומר שמירת המצב שהיה קיים קודם לקבלת החוק), או לחילופין להגדיל את הפנסיה שיקבל בעלה (אם וכאשר יהיה אלמן) על חשבון הקטנת הפנסיה שתשולם לה?
למען הדיוק, פתרון זה אינו שלם. זאת, מכיוון שאינו עוסק באלה שהם כבר אלמנים, אלא רק במצב שבו עדיין ניתן לשאול את פי האשה. דומני, שאלמנים אלה ייאלצו להכיר בעובדה שקרן השפע שהגדילה להם את הפנסיה בשנה האחרונה היתה לא יותר מאשר מקסם שווא. הנזק הטמון בתוצאה זו קטן מזה הטמון בשני הפתרונות האחרים.

דוד שי הוא ראש מוקד פיתוח יישומים בחברת חילן טק, המתמחה בניהול משאבי אנוש ושכר.