"הייקים, לצערי, נעלמו מן העולם"

ב-1 במאי 1983 זכו אוהבי המוסיקה הקלאסית בישראל לרשת רדיו, כשהפרידו להם בין רשת א' לבין הרשת שקראה לעצמה "קול המוזיקה" והפכה לבית החדש שלהם. באין אלטרנטיבה ישראלית, יש נאמנות. שוכן בקרבנו שבט לא ענק, לא קולני ולא מתלהם שפותח את הבוקר שלו עם קונצרט הבוקר, ומוכן להמשיך ולשמוע עד אחרי חצות, 18 שעות ביממה, בלי פרסומות, בלי אפקטים מהדהדים, בלי שעשועונים צעקניים ובלי אינספור תוכניות מלל וטלפונים. רק מוזיקה, בעיקר מוזיקה.
אני מכירה אנשים שלא מוכנים להיפרד מן התחנה, שמהווה עבורם לא רק תזכורת לאהבות נושנות, כי אם גם מצע להתאהבויות חדשות בצלילים. אני מכירה כאלה שבעצת רופאיהם הפסיקו להאזין לרשת ב' ועברו לקול המוזיקה, ומאז האולקוס סוף סוף נותן להם מנוחה. כאלה שעבור אוזניהם זו מין גלות פנימית לאי שלו, נינוח, שבו יש רק שבע מהדורות ביום ודיווחי תנועה מאוד מינוריים. וגם כאלה שאם במקרה הם מכוונים את הרדיו שלהם בעצמם והמחוג (או מה שלא יהיה המקבילה הדיגיטלית שלו) מגיע לצלילים של כינור בודד, או קולורטורה מתלהמת בשיא עליצותה, יעבירו מייד לחידושי שרית חדד, מי בשאט-נפש ומי בחמת-זעם של ממש.
על המשדרים שמגיעים לשבט הלא-קולני הזה ממונה אבי חנני, שמלווה את קול המוזיקה כמנהל התוכניות מאז הוקמה הרשת, אבל היה אחראי להם עוד קודם לכן. והנה משהו שמעטים מדי יודעים: ככל הנראה, שיעור המאזינים ל"קול המוזיקה" הוא הכי גבוה בעולם בתחום תחנות הרדיו המשדרות רק מוזיקה קלאסית. חנני: "אנחנו לא אוהבים את המילה רייטינג, אבל ודאי מברכים על כל מאזין חדש. ככל שיגדל מספרם כן ייטב, והנתון הזה משמח – אבל צריך להדגיש שהוא מבוסס על ניתוחים של TGI, לא על סקרי האזנה שלנו".

- מה אתה יודע על המאזינים שלך? האם עדיין מדובר בייקים מרחביה פלוס משוגעים לדבר?

“נתח נכבד מן הקהל שלנו הוא אנשים בני דור הביניים, גילאי 30-55. הייקים, לצערי, כבר נעלמו הן העולם ועד היום, כשאני הולך ברחוב ורואה כרך זנוח של כתבי גתה או שילר מתגולל, אני אוסף אותו לביתי. אבל אנחנו הצלחנו לגדל דור חדש של מאזינים, במיוחד מפני שהרחבנו את היריעה שלנו מעבר למוזיקה קלאסית פרופר: יש ב'קול המוזיקה' שידורים לא מעטים של מוזיקה עכשווית, של מוזיקת עולם, של הפיוז'ן המרתק שאנחנו שומעים כיום מכמה וכמה תרבויות".

- אבל התחנה בעצם משדרת למשוכנעים. מי שגדל על ברכיה של מוזיקה קלאסית, ימשיך להאזין לה בבגרותו. ומי שלא – לא.

"אני מאמין שכל אחד מאיתנו נולד עם האפשרות לשמוע כל דבר. עוד אני מאמין שבכל גיל אפשר, אם רק רוצים, לפתוח את האוזן, ודברים טובים ימצאו אזניים טובות. לכן אנחנו לא תופסים את עצמנו כאליטה חינוכית, ולא יוזמים תוכניות האזנה למתחילים או דברים כאלה, אלא עושים את המיטב שניתן – במסגרת המגבלות – כדי להביא את מיטב הצלילים אל רוב האנשים".

- ובכל זאת, כל תחנת רדיו רוצה למשוך עוד מאזינים ומוכנה לעשת הרבה לשם כך. מה לא תעשו ב"קול המוסיקה"?

"דברים שיגרמו לזילות האנשים והחומרים. הייתי אומר, באופן כללי – דברים שגם סוקרטס וגם וולטייר היו יכולים להסכים שהם פוגעניים".
מה לעשות שאלו הם המדריכים המקצועיים של חנני - אלו ולא סקרי האזנה ופילוחי שוק מתוחכמים ופטנטים של שיווק. ומה לעשות, שהמאזינים דעתניים לא פחות מאלה שמתקשרים בכפייתיות לרשות אחרות עם פתרונות אינסטנט עבור מצב האומה, ומגיבים בעוז ובעוצמה אדיבה עד רגוזה לנעשה באי הקטן שלהם.

- הטענה הכי רווחת נגד לוח השידורים שלכם היא, שאתם מתמקדים יותר מדי במוזיקה הרומנטית של המאה-19, שנחשבת נוחה יותר לאוזן של חובבים מתחילים, וכך אתם משדרים יותר מדי "מיינסטרים".

“כבר שנים שהטענה הזאת פשוט לא נכונה. מי שמאזין לתוכניות האותנטיקה שלנו, לשעות הרבות שמוקדשות למויקה חדישה, לדגש שאנחנו שמים על יצירות מתקופת הבארוק – יודע את זה. המאזינים שלנו מצטיינים במעורבות רגשית גדולה במה שקורה בתחנה. אני יכול לקבל מכתב שמתלונן על כך ששידרנו ביום מסוים שלושה ביצועים של יצירה קולית אחת, והמאזין לא מרוצה מכך שאנחנו משדרים יותר מדי מוזיקה קולית, או ששידרנו ביצוע 'ממש לא טוב' לווריאציות גולדברג, ומדוע עשינו את זה, או – תתפלאי – שאין מספיק מוזיקה רומנטית בלוח המשדרים".

- כמאזין, אתה מרוצה מן התמהיל?

"להיות מרוצה פירושו לא לעשות דבר. מבחינתי, גם אחרי כל השנים האלה, כל שידור אינו אלא אמצעי להפקת לקחים לקראת השידור הבא".
לוח המשדרים המלא, לידיעת המכורים המקוונים, מצוי ב-www.iba.org.il, שסוף סוף ייחדו פינה באתר שלהם ל"קול המוזיקה". בינתיים עדיין אי אפשר לשמוע אותם באינטרנט, אבל גם זה עוד יגיע, אולי לפני חגיגות השלושים לרשת.