מי מטפל בילד שלך

ר ' בת ה-11 (שמה אסור לפרסום) סובלת מלקות למידה קשה ומבעיות חברתיות והתנהגותיות, ומטופלת בשיטת אלבאום. "הילדה לא למדה, והפריעה בכיתה", משחזרת האם, יפעת. "באבחון שנעשה לה מצאו חולשה בידיים ונטייה למרדנות, שהיו בה תמיד. היא עברה טיפולים פסיכולוגיים שלא עזרו.
"לפני שנה הגענו לטיפול בשיטת אלבאום. היא עדיין לא לומדת, אבל לפחות כבר לא מפריעה בכיתה. גם מבחינה חברתית חל בה שינוי קל והיא הולכת לחוגים. לטיפול, שמחירו 165 שקל לשעה, היא דווקא אוהבת ללכת. הם משקיעים בה בעיקר בחלק הפיזי. במהלך הטיפול, הילדים שסובלים מלקויות למידה קופצים תוך הזזת הידיים והרגליים. יש להם שמונה קפיצות שונות, ותוך כדי כך הם לומדים למשל איך לנשום נכון. הם עושים לילדים גם מסז'ים וביו אנרגיה ושיחות נפש עם המטפלים, שאינם פסיכולוגים".
האב, דני: "לדעתי זה תלוי בקשר האישי שהילד מפתח עם המטפל, ולא בהכרח בשיטה. הילדה יצרה קשר טוב עם המטפל שלה, וזה מה שקידם אותה".
הגענו לדני ויפעת בעקבות פנייה של יחצנית שהציעה שנכתוב על השיטה ונראיין את הקטינה, שמוכנה לספר על "התגברותה על קשיי למידה ותנועתיות יתר בזכות שיטת אלבאום". המקרה הזה הזכיר לנו מסיבת עיתונאים שנערכה לפני שנתיים ובה הופיעו משה אלבאום, ממציא השיטה, חלק מהמטפלים שהכשיר וילד שנראה נבוך ומעט בעייתי, ש'הסכים' לספר על השיפור הרב שחל במצבו בעקבות הטיפול. לצד הילד ישבה אמו, ורגע לפני שהתחיל לדבר פוצצנו את מסיבת העיתונאים, משום שחשיפת קטין שסובל מבעיות אסורה גם אם נעשתה באישור אחד מהוריו.
מאז ממשיך אלבאום לשגשג, לפרסם את שיטתו וליישם את האני מאמין המקצועי-טיפולי שלו. אבל אלבאום אינו האיש הרע. הוא לא מתחזה לפסיכולוג או לרופא, אלא פשוט פועל באזור דמדומים אפור שאינו מבוקר על ידי הרשויות בישראל. לקות למידה אינה בעיה פשוטה לאבחון ולטיפול, ולא כל אחד אמור לעסוק בה. אבל באין חוק, כל אחד יכול.
"תחום הטיפול בישראל פרוץ לחלוטין, וכל אדם חסר הכשרה יכול להציע טיפול או ייעוץ נפשי ולגבות בעבורם כסף, ולמרבה הפלא, הוא לא עובר עבירה", פוסקת ד"ר דליה גלבוע, הפסיכולוגית הראשית של משרד הבריאות. "במצב התחיקתי הקיים כל אחד יכול לפתוח מכון לטיפול פסיכותרפויטי, כולל מעלים באוב וידעונים – אנשים שלא הוכשרו לכך, ואין גוף ממלכתי שיפקח על ה'טיפול' שלהם ואיכות עבודתם. מצד שני, אי אפשר לשלול מהם את רשיון העבודה, שממילא אין להם".

מהי לקות למידה

כ-37 אלף ילדים בישראל מוגדרים כלקויי למידה, בעיה שמתבטאת בהפרעות ספציפיות ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות ובשימוש בהן. הם מתקשים בתפקודי השפה והחשיבה, בתפיסה, בהתמצאות במרחב ובזמן, בזיכרון, בקשב ובריכוז, בתפקוד המוטורי, בארגון ועוד. ההתייחסות לילדים האלה מתבססת על מודל התפתחותי רב ממדי, והאבחון נעשה בידי צוות מיומן ומורשה שנועץ בשירות הפסיכולוגי. "לקות למידה", אומרים במשרד החינוך, "נובעת מבעיה נוירולוגית מרכזית שעלולה אף לגרום לפיגור שכלי, להפרעות רגשיות, לפגיעות חושיות ועוד".
"הרקע שלי", מסביר אלבאום, "בא מלקות למידה עצמית ומלימודי אמנות לחימה. אין לי שום הכשרה פורמלית בתחום. הגעתי לשיטה במקרה. תלמידה שלי לקראטה ביקשה שאבדוק את הבן שלה, שהתקשה להעתיק מהלוח. גיליתי שיש לו הפרעה בשרירי העיניים וביכולת להזיז אותם. כשתיקנתי לו את הבעיה השתפרה יכולת הקריאה שלו. זה היה ב-1987, והשמועה עברה מאחד לשני. אבל רק בארבע-חמש השנים האחרונות יש לנו מערך ניהולי רחב.
"במרוצת השנים טיפלנו ביותר מ-10,000 ילדים שסבלו מהפרעות קשב וריכוז, מקשיים בקריאה, בכתיבה ובחשבון, מהיפראקטיביות ומרגישות יתר. הילד מגיע לאבחון שאורך כשעתיים, ואז נבנית לו תוכנית טיפולית שמתבטאת בשעת עבודה שבועית איתו לאורך כשנה. אנחנו לא רפואה, רפואה אלטרנטיבית, פסיכולוגיה או פסיכותרפיה. אנחנו עובדים בלתקן את הלקות הגופנית שמייצרת קשיי תפקוד ולמידה. הבעיה של רוב הילדים שסובלים מהיפראקטיביות ומדיסלקציה היא גופנית, וכשפותרים אותה נפתרות כל הבעיות. אני מתנגד לריטלין, לרוב הוא לא עוזר, ומרבית הילדים שהגיעו אלינו כשהם נוטלים את התרופה הפסיקו לקחת אותה בעצת הרופא המטפל".
שיטת אלבאום מבוססת בעיקרה על החלק הפיזי של המטופל. בדפי הסבר שקיבלנו מופיעים מונחים שאינם מָכרים למטפלים קונבנציונליים, כמו פיתוח אינטליגנציה גופנית, אנרגטית, רגשית וחשיבתית. למשל: "הקושי באינטליגנציה האנרגטית מתחיל ברגע שחוש אחד או יותר פועל בהיפר קליטה, מצב גופני הגורם להפרעת קשב תפקודית קשה לאדם. מצב זה מייצר הצפה של גירויים בגוף ובמוח ומפר את יכולת התפקוד. זה מוביל למופנמות קלה עד קשה, לפסיביות מוחלטת עד היפראקטיביות רבה, אגרסיה, אוטיזם או דמוי אוטיזם, קושי במגע עם סוגי בדים וסבונים... ועוד".

טיפול לא מתאים עלול לגרום נזק לילד

"אבחון בעיות למידה צריך להיעשות רק על ידי אנשי מקצוע", מלינה ד"ר תמי מוזס, מנהלת מחלקת ילדים במרכז לבריאות הנפש נס ציונה ויו"ר איגוד הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בישראל. "בעולם ישנם קריטריונים מקובלים ומחייבים לאבחון הפרעות קשב וריכוז, לקויות למידה וכדומה. האבחון צריך להסתמך על נתונים סביבתיים, כמו התנהגות הילד בשני מקומות לפחות, למשל בבית ובבית הספר. ומכיוון שמדובר בבעיה קשה, בהפרעה הקשורה למחלה נוספת, רק אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש שהורשו והוכשרו לאבחן, רשאים לעשות זאת. אנשים שאינם בעלי מקצוע לא יכולים לעסוק בתחום זה וגם אסור שיעשו זאת, כי הטיפול הלא מתאים שהם נותנים עלול לגרום נזק לילדים".
גם פרופ' רחל לוי-שיף, יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, מתרעמת על הקלות הבלתי נסבלת של הטיפול בבעיות למידה: "התחום פרוץ לחלוטין, וכל אחד יכול להציג את עצמו כמומחה לטיפול בלקויות למידה. כשילד לא לומד זה יכול לנבוע מאלף דברים ולא בהכרח מלקות למידה, ולכן צריכה להיעשות אבחנה מבדלת, שמצריכה ידע והכשרה מסודרים. ניתן להגיע לאבחון מדויק רק אחרי אבחונים מתוחכמים, שעושים אנשי מקצוע מָכרים. האבחון מצריך שיתוף מולטי דיסציפלינרי בין פסיכולוג, רופא נוירולוג או פסיכיאטר התפתחותי, מרפאים בעיסוק, מאבחנים דידקטיים וכו'. לכן, לפני שהורים ממהרים עם ילדיהם למטפלים שונים, טוב יעשו אם ישאלו על הכשרת המטפלים ומי מפקח עליהם".
מבקר המדינה קבע בעבר בדו"ח ש"הטיפול הנפשי אינו מוסדר באופן כולל בישראל, וחוק הפסיכולוגים אינו מקיף את כל סוגי הטיפול הנפשי. במצב זה יכולים אנשים רבים, בהם אף חסרי הכשרה רפואית כלשהי, להציע לציבור שירותי טיפול נפשי מסוגים שונים".
בישראל, משרדי החינוך והבריאות נושאים באחריות הישירה לאבחון וטיפול בילדים עם בעיית למידה, קשב וכו'. בשנת 2002 מונתה ועדה בין משרדית ובראשה פרופ' אשר אור-נוי, מומחה להתפתחות הילד, רופא ילדים בהכשרתו, שקבעה הנחיות מחייבות מי רשאי לעשות אבחון. הוועדה כללה אנשי רפואה וחינוך ונציגים של איגוד הפסיכיאטריה של הילד. בנוסף, האגודה הישראלית לפסיכיאטריה של הילד והנער פרסמה לפני מספר חודשים, בשיתוף ההסתדרות הרפואית, חוברת שקובעת מי רשאי לעשות אבחון, לפי אילו קריטריונים ועוד.
ברוב המרכזים הפדגוגיים בישראל עובדים מאבחנים דידקטיים, אך משרדי החינוך והבריאות אינם אוכפים את תקנון הטיפול בילד שהם עצמם הוציאו, וכך פורחות תורות ושיטות שונות בתחום, כמו שיטת אלבאום.

"אי אפשר לאכוף חוק שלא קיים"

"צריך לזכור שמדובר בעסק פרטי למטרת רווח", מתקומם ד"ר יצחק קדמן, יו"ר המועצה הלאומית לשלום הילד. "אינני יודע מי המטפלים ומהי הכשרתם. כשניסיתי לברר במשרדי החינוך והבריאות על שיטת אלבאום ומי נותן להם אישור או הסמכה, נעניתי שאין צורך באישורים וכל אחד יכול לטפל בלקויות למידה. אין בעניין הזה חוק, תקנה, הסדר מקצועי או פיקוח.
"לעניין חשיפת קטינים – אני רואה זאת בחומרה, כי גם אם הוריה של ר' הסכימו לחשוף אותה בכתבה, הפרסום עלול לחזור אליה כבומרנג, בתגובות שליליות של תלמידים שלא יודעים על בעייתה. אני קורא להפסיק לנצל ילדים לצורך קידום שיטות טיפול".
ד"ר אלכסנדר גרינשפון, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, אומר: "למרות המאמצים אין בישראל חוק שמגדיר למי מותר לעסוק במה. לפסיכולוגים ישנם חוקים מחייבים, אך לאלה שלא נמנים עם הסקטור הזה ישנה למעשה רשות חוקית לתת טיפול לילדים, ואין באפשרותנו לאכוף חוק שאינו קיים. מאידך, חוק זכויות החולה מגדיר את זכות הפרט לקבל טיפול אך לא את חובתו לעשות כן, ולצערי הורים רבים בוחרים בטיפול אלטרנטיבי.
"בשנת 2000 נפגשתי עם חברי עמותת אלבאום בישיבה בכנסת על הצעת חוק הריטלין. הם ביקשו להפסיק את השימוש בתרופה, ואילו אנחנו התנגדנו, שכן הפסקת השימוש כמוה כהפסקת אינסולין לחולה סוכרת. זה עלול לגרום לילד לעבד את האנרגיה בכיוון לא נכון. הוא יהפוך לחסר שקט וחסר אונים, ובהמשך אף עלול ללקות בפיגור סביבתי ולהיות מנודה חברתית. ילדים שהופסק בהם הטיפול בריטלין שלא לצורך, התפתחותם מתעכבת.
"אני גם זועם על כך שהמטפלים לפי שיטת אלבאום עובדים תוך חשיפת קטינים. זה ניצול, גם כשההורה מסכים לכך".
חוסר הפיקוח על התחום מותיר הורים לילדים עם לקות למידה אובדי עצות למי לפנות, מה לדרוש. משה אלון, מזכיר הסתדרות הפסיכולוגים ופסיכולוג חינוכי, מסביר: "להורים הפונים לאדם שאמור לטפל בילדם יש זכות מלאה לבקש מידע על הכשרתו, נסיונו בתחום, כולל הצלחות וכשלונות, האם הוא עובד לבד או בצוות וכדומה. הם גם רשאים לדרוש אישורים המעידים על לימודיו והסמכתו. יש להניח שהתעודות המוצגות הן של גופים ממשלתיים או אוניברסיטאיים, דבר המעיד על למידה ראויה ומבוקרת.
"כמו כן, ההורים נדרשים להיות ערניים לקשר בין לימודיו של המטפל לשירות שהוא נותן. אם נעשה אבחון, זכות ההורה לקבל את הממצאים בכתב. חשוב מאוד לבדוק אם המטפל בר ביקורת ומשתייך לגוף שניתן לפנות אליו בשאלות ובעיות – רשום במשרד הבריאות או שייך להסתדרות הפסיכולוגים, גופים שמקיימים ועדות אתיקה".

תגובות

משרד החינוך, התרבות והספורט: "הנהלת מכון אלבאום פנתה לאגף לחינוך מיוחד בבקשה להכיר בקורס של שלוש שנות לימודים כמכשיר מטפלים בשיטת אלבאום. הובהר למכון שמשרד הבריאות הוא המכשיר מטפלים. האגף לחינוך מיוחד אינו נותן אישורים למכונים פרטיים המטפלים בילדים עם לקויות, ואינו ממליץ על שיטות טיפול הניתנות באופן פרטי".
משרד הבריאות: "במשרד הבריאות לא מכירים את שיטת אלבאום".
ח"כ שאול יהלום, יו"ר ועדת עבודה, רווחה ובריאות: "בעקבות הממצאים המדאיגים העולים מהכתבה, אני פונה לשרי החינוך והבריאות בקריאה שישימו קץ להפקרות הנהוגה בטיפול בילדים לקויי למידה ושיקבעו חוקים ברורים למי מותר לטפל באותן בעיות, חוקים שאפשר יהיה לפקח עליהם ולאכוף אותם".
המועצה להשכלה גבוהה: "מכללת אלבאום אינה מוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה ואינה מוסמכת להעניק תארים אקדמיים כלשהם. סעיף 25ג' לחוק המועצה להשכלה גבוהה קובע: 'לא יפתח אדם ולא יקיים מוסד המעניק או המבטיח להעניק תואר אקדמי פלוני, או המקיים לימודים המקנים בסיומם תואר או נקודות זכות לקראת תואר, ולא יפרסם דבר פתיחתו של מוסד כאמור אם המוסד לא הוכר לפי סעיף 9, או שלא ניתנה לו תעודת היתר לפי סעיף 21א'. עבירה על הוראת סעיף 25ג' לחוק מהווה עבירה פלילית לפי סעיף 26 לחוק ותטופל בסיוע רשויות האכיפה".

טיפול בלקות למידה – מורה נבוכים להורים

עירית יניר, יועצת חינוכית ולשעבר יו"ר אגודת היועצים החינוכיים בישראל, מסבירה על המטפלים השונים בבעיה:
יועץ חינוכי – רוב בתי הספר בארץ נגישים ליועץ חינוכי שהוא בעל תואר שני. ההסמכה והידע שלו מאפשרים לו לאתר ילדים ולהפנות אותם לאבחון. היועץ מרכז את הטיפול בילד, עוקב אחרי הטיפול בו ונמצא בקשר שוטף עם הוריו ומוריו.
מאבחן דידקטי – הוסמך והורשה לאבחן לקות למידה. האבחון ממוקד וכולל בעת הצורך הפניה לטיפול נפשי או באמצעות הוראה מתקנת.
הוראה מתקנת – נעשית בידי מורים שהוכשרו לחינוך המיוחד. הם עובדים עם הילד המתקשה בלימודים על בסיס אבחון שקיבלו, ומלווים אותו עד לשיפור במצבו.
טיפול פסיכולוגי – ניתן בידי פסיכולוג בעל תואר שני, שמטפל בחוויות ובהיבט הרגשי של הילד. טיפולים מקובלים נוספים ניתנים בידי מרפאים בעיסוק ומומחים להפרעות בתקשורת, שכולם נושאים תעודות מוסמכות ונמצאים בפיקוח והשגחה. חובתם להציג את תעודותיהם בפני ההורים המבקשים זאת.
הורים שמתלבטים בשאלות יכולים להיעזר באגודת היועצים החינוכיים בישראל, טל' 6488988-03.