חזק במילים

נראה שהאירוויזיון הוא הסוכרייה האחרונה בצלחת הממתקים של ליאור נרקיס, בדרך למה שהוא מכנה "הקונצנזוס". אין ספק, הוא עכשיו המרכז, האמן של כולם. הוא מייצג מדינה, דגל, לא פלג מוסיקלי או קהל מסוים, והמעמד גורם לו לקחת את העניין בכובד ראש. "אני מודע לכך שהאירוויזיון הוא בשבילי שידרוג", אומר נרקיס. "זה התחיל לפני כשלוש שנים, עם 'לכל אחד יש', ומאז אני כל הזמן משדרג את עצמי. מה גם שהעובדה שאמן מהסצינה הים תיכונית-מזרחית מייצג את ישראל שנה שנייה ברציפות, היא הישג חסר תקדים".

למי שלא זוכר, בסוף ינואר נערך קדם פרטי לנרקיס במועדון "האומן" בירושלים, לאחר שנבחר על ידי ועדה מטעם רשות השידור. הבחירה גררה ביקורת והועלו ספקות בקשר לכשרות הבחירה. אבל כל זה כבר מאחורינו, כולל הקדם עם ארבעת השירים בביצועו, וכידוע "מילים לאהבה" נבחר לייצג את ישראל בריגה כשיר מספר 13.

- מה השתנה בשלוש השנים האחרונות?

"הן היו שנות הפריצה המשמעותית שלי. אני טוחן במות מגיל 16 וסוף סוף, אחרי שנים של עבודה, הגיע הבום. היום אני מרגיש יותר רעב למוסיקה, יותר קשוב לה ולא למה שמסביב".

המוסיקה היתה אצלו בדם. "אבא שלי מאוד רצה שאצטרף לעסק המשפחתי, מפעל אלומיניום, אבל זה ממש לא התאים לי. ניסיתי גם דברים אחרים. אחרי הצבא פתחתי מסעדת פועלים, שנסגרה אחרי חודש. בסוף הבנתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה לשיר".

- די הלכת נגד הזרם. מה הדבר הכי נועז שעשית?

"אני לא כזה נועז, אפילו קצת פחדן. נכון שהייתי ילד די פראי, הפרעתי בשיעורים, פעם זרקתי כיסאות מהחלון, אבל לא נראה לי שעשיתי משהו ממש נועז. נורא מפחידה אותי האפשרות שהקריירה תיגמר. אני כל הזמן מכין את עצמי למצב של היום שאחרי. אני מאוד ריאלי. אני מסתכל על אמנים שהערצנו כשהיינו קטנים, ורואה איפה הם היום".

- הקמת עם תמיר צור את צוות ההווי המזרחי הראשון בצה"ל. איך שיכנעתם את הפיקוד בצורך בגוף כזה?

"הייתי אמור להיות נהג בצריפין, והיה לי הרבה מזל בקטע הזה. הלכתי לבחינות בלהקת חינוך חיל האוויר, הבאתי חומר שלי והתלהבו. את תמיר אפילו לא הספיקו לייעד, שלפו אותו מהטירונות".

- מה אתם שומעים בבית?

"הכל, ממש הכל, אבל בעיקר מוסיקה מזרחית ויוונית. שימי תבורי ואבנר גדסי, למשל".

- כשמתחילים קריירה בגיל צעיר, מפספסים הרבה מחוויות גיל הנעורים. יש לך תחושת פיספוס?

"תמיד עשיתי את מה שאני אוהב, ולכן אין לי הרגשת פיספוס. אני גם מאושר שעשיתי צבא. יכולתי לעשות דברים אחרים, כבר הייתי זמר, אבל אני פטריוט גדול וראיתי זכות לשרת".

- מה התכונות המאפיינות אותך?

"אני היפר, תזזיתי, אוהב את החיים, יודע לעשות פאן ולהצחיק. לא בוכה הרבה, רק כשמישהו מת. דמעות ירדו לי בשיר 'לא רוצה להיות כוכב', זה שיר שעשה לי את זה. אני גם מקשיב וסובלני, והכי חשוב - קודם כל בן אדם".

- יש בחייך דמות מנחה, נערצת?

"הורי, ובייחוד אבא שלי. הוא איש משפחה למופת. ההורים שלי גידלו אותי ואת אחיותי בצמר גפן, העניקו לנו הכל. כל ילד אצלנו פיתח עולם משלו, ואני מאחל לעצמי להיות הורה כזה".

- ואם כבר הורה, איך אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים? הרי כבר כמעט התחתנת פעם.

"אני לא רואה חתונה בשנה הקרובה, אולי בעוד שנתיים, אבל קודם צריך למצוא אהבה... אני רוצה שהקריירה שלי תמשיך לפרוח עוד חמש-עשר שנים. אני מניח תפילין יום יום. יש השגחה על ליאור והכל בא מידי שמיים, גם דברים שלא עושים לי טוב. גם מקום אחרון באירוויזיון מגיע מלמעלה".

- הבטחת לעצמך משהו?

"אני נורא רוצה ללמוד לנגן, כל הזמן מתכנן את זה, וזה עוד יקרה. גם אכתוב חומרים משל עצמי. אני נורא גאה בשלושת האלבומים האחרונים שלי, בייחוד ב'אותך מהלב' ו'מילים לאהבה'".

שבוע לפני הסערה נרקיס נראה רגוע. הדאגה מגיעה דווקא מצד ימין של השולחן, שם יושב יובל ניסני, המנהל האישי, מי שהביא אותו לאלבום שמיני ולבימת האירוויזיון. ניסני מאמין בנרקיס ובצירוף ביניהם ואומר: "הכי חשוב זו האמונה. תמיד שאפנו להכי גבוה. אני מאמין שלכל דבר הזמן שלו, וכך גם לגבי ליאור והמוסיקה שלו".

13 הוא אחד ממספרי המזל ביהדות, וביחד עם הנחת התפילין של ליאור כל בוקר, אולי מלטביה תבוא הישועה... בהצלחה.

ליאור והחליפות

מוטי חסון הוא מעצב התלבושות לליאור נרקיס ולחמש הבנות המלוות אותו. פנו אליו ממש ברגע האחרון, והוא עשה ימים כלילות בתיכנון התלבושות. הבנות ילבשו חצאיות עם עניבות בסגנון תלבושת נערות בתיכון, וכשיעמדו זו לצד זו ייצרו את המשפט "I LOVE YOU". נרקיס יולבש בסגנון מאצ'ואיסטי-דוגמני. חסון עיצב בעבר תלבושות לערבי קדם אירוויזיון, וזו הפעם הראשונה שהוא מעצב לאירוויזיון עצמו. את ההעמדה לשיר ביים, כבשנה שעברה, צדי צרפתי.