זה ייגמר בבקי

לפני שנה בדיוק הבטיחה בקי גריפין שפה היא לא נשארת ולא משנה מה. היא לא ידעה בדיוק איך תעשה את זה ולאן תלך, אבל הנה עברה שנה וגריפין תיכף מתחפפת מפה. לא כדי לעשות את זה בהוליווד, כשחקנית, כמו בתוכנית המקורית, אלא כדי להיות מנחת טלוויזיה חדשה ברשת אם.טי.וי אירופה.
הימור פרטי: היא תשתלב שם צי'ק צ'ק. בניגוד לישראלי המצוי שמנסה לשחק אותה בעולם, אבל יד אחת שלו משאירה טביעות חפיפניקיות וחמסות מסתחבקות על הגב בעוד היד השנייה תמיד מוכנה לנגב חומוס, גריפין היא נסיכת קרח אמיתית. מלוטשת ומשויפת בקצוות, משומנת בשיווק עצמי, מקצועית עד כדי כך שהיא מחייכת כשהמצלמות נדלקות ונכבית יחד איתן. בבית הספר למשחק ניסו לחטט לה בבפנוכו ואמרו שלא מצאו שם רגשות. בערוץ הספורט האשימו אותה שיש לה מניירות של כוכבת הוליוודית. גברים שלא הלך להם איתה אמרו שמההתחלה היא היתה סתם סנובית. אכן טענות קשות שהיו יכולות למוטט בקלות אישה צעירה עם בעיות בביטחון העצמי, אבל גריפין, ברוך השם, התברכה גם בתחום הזה. היא לא חייבת שכולם יאהבו אותה, היא תמיד תדרוש מה שהיא חושבת שמגיע לה, והכי חשוב, היא הולכת להיות מנחה באם.טי.וי ואתם לא.

כולם מוזמנים לג'חנון

עם בחירתה של גריפין בת ה-25 לג'וב הנחשק, כמו שקורה בכל פעם שמישהו מעמיד אותנו על המפה ולא משנה כמעט באיזה הקשר, התפתח מיד ויכוח ציבורי באשר להתאמתה לתפקיד הדיסק ג'וקי הלאומית. המטרה של אם.טי.וי, בבואה לפשפש במאגר הדוגמגישים המקומי, היתה לחפש פנים ישראליות כדי לקרב את קהל הצופים הישראלי לתחנה, לגרום לו להקיש את המספר הנכון בממיר ולהרגיש בבית. וככה עלתה לאחרונה לסדר היום באינטרנט סוגיית הקשר בין המושג 'בית' למותג 'בקי גריפין'. גולשים פטריוטים טענו שכשהם חושבים על בית, הם חושבים יותר על קוטג', יעל בר זוהר או מירי בוהדנה, אבל עם כל הכבוד, מה לעזאזל ישראלי בבקי גריפין?
"מאוד הצחיק אותי ששאלת הישראליות שלי עלתה פתאום", מגיבה מושא הדיונים. "באינטרנט כתבו עלי שאני בכלל לא ישראלית. מה זה ישראלי? לאמא שלי קוראים אריאלה גדסי, אז היא יותר ישראלית מאבא שלי? ישראל זו מדינה של מהגרים, כל אחד פה בא ממקום אחר. אז אני באמת מתנצלת. מה, אם היו קוראים לי ריקי ולא בקי, אז הכל היה בסדר?".

- נעלבת?

"לא. אני מבינה שכל פעם שמישהו פה מצליח, אנשים מרגישים שזו גם ההצלחה שלהם. כל פעם שמישהו עושה משהו בינלאומי בעולם, אנשים פה מרגישים שהבנאדם הזה מייצג אותם. אבל אני בעצם לא מייצגת אף אחד פה, אני לא מייצגת את ישראל. הדבר היחיד שאני מייצגת זה את אם.טי.וי. מישהו כתב שאין בי שום דבר ישראלי. אין לי לוק ישראלי, אין לי מבטא ישראלי ואין לי שפתיים ישראליות. עד עכשיו אני מנסה להבין מה זה שפתיים ישראליות. מה שהכי הצחיק אותי זה שכתבו שהיה ברור שאם.טי.וי יבחרו דווקא מנחה אשכנזייה. כל מה שאני יכולה לעשות זה להזמין את כולם בשבת לג'חנון אצל סבתא שלי".

- את לא ממש אדישה לביקורת.

"פתאום לכל אדם בארץ יש משהו להגיד עלי. כתבו שאני לא מבינה שום דבר במוזיקה. מאיפה האינפורמציה? הבנאדם שכתב את זה לא דיבר איתי דקה בחיים שלו, לא מכיר אותי בכלל, אבל הוא כבר יודע שאני לא מבינה במוזיקה. חברים שלי מספרים לי שמרגע הבחירה הם כל הזמן מוצאים את עצמם בסיטואציות של הגנה עלי. בסדר. לא כולם יכולים לאהוב אותי, תמיד יהיו אנשים שיבחרו לא לפרגן ולא ללכת עם הזרם. האנשים היחידים שאני מרגישה שאני חייבת להם דין וחשבון הם הבוסים שלי באם.טי.וי, והם כנראה החליטו שבשבילם אני מספיק טובה. בזה נגמר הוויכוח, לא?".

- אפשר לשער שמאז הודעת הבחירה החיים שלך השתנו קצת.

"זה מטורף. אי אפשר להסביר את זה. מהבוקר שהדבר הזה פורסם בעיתון הכל השתנה ברגע. אני כבר חמש שנים במקצוע, הפרצוף שלי מוכר, הייתי בטלוויזיה, עשיתי דברים, אבל אין מה להשוות בכלל. אני לא נושמת, לא ישנה, ההורים שלי הופכים את קו הטלפון שלהם לחסוי מרוב אנשים שמתקשרים ומטרידים אותם. אני נאלצתי להחליף פלאפון. אין אדם ברחוב שלא ניגש להגיד משהו. זה היסטרי. הייתי במסיבה בשבוע שעבר, נכנסתי רגע לשירותים ואני שומעת מישהו בחוץ אומר 'אתם לא מאמינים מי עושה פה פיפי בשירותים'. זה שאני עושה פיפי נהיה אירוע".

- זה בעצם מה שרצית כל החיים, לא?

"כן ולא. זה סוג של קץ', מלכודת. להצלחה המקצועית שאני מאוד רוצה אותה יש מחיר, ואין מה לעשות. המחיר הוא אובדן האנונימיות, זה שכולם מדברים עליך וכותבים, ואתה כבר לא בנאדם פרטי יותר. אבל זה חלק מהעניין, אני מתחילה להבין את זה. לשמחתי, בלונדון זה דווקא לא יהיה. יכירו אותי ב-22 מדינות באירופה, אבל בלונדון משודר אם.טי.וי אחר. דווקא שם אף אחד לא יידע מי אני. זה מפחיד שכל העיניים מופנות אלייך ברגע אחד. ביום שישי שעבר, בערב, אחרי שבוע מטורף שבו היו לי המון דברים לעשות - טלפונים ובלגנים ולארוז את הדירה וראיונות לתקשורת - הגיעו מאם.טי.וי אנשים כדי לפגוש אותי, ואז התמוטטתי קצת".

- כלומר?

"הייתי כל כך עמוסה, וההורים שלי עיצבנו אותי והוציאו אותי מדעתי, אז התחלתי לצעוק עליהם ופתאום יצאו לי דמעות. התחלתי לצעוק שלפחות מהמשפחה שלי ציפיתי לקבל קצת שקט ותמיכה. קרסתי לרגע. אבל זה עבר, הכל בסדר. אני שמחה על ההזדמנות הזאת, זה קצת כמו יומולדת. אתה מגלה פתאום איפה אתה עומד, מי מפרגן לך ומי לא. אני קולטת זיוף ברגע. היו אנשים שבחיים לא ציפיתי מהם שיתקשרו ויגידו לי מזל טוב והם עשו את זה, והיו אנשים שחשבתי שיתקשרו, או שיהיו יותר נלהבים, אבל הם לא היו. מה שהדהים אותי היה שדורית אבנט, שהיתה אחת מארבע המועמדות הסופיות שנסעו איתי להיבחן בלונדון, התקשרה אלי בשבע בבוקר להגיד לי מזל טוב. צריך סוג של אצילות נפש בשביל זה. אני לא יודעת אם אני הייתי מתקשרת לזוכה בשבע בבוקר כדי לשאוג לה מזל טוב בטלפון".

פתאום התחלתי לרצות נורא

המירוץ המטורף של גריפין לאם.טי.וי התחיל מתישהו בתחילת פברואר. קברניטי הרשת פנו, ולא בפעם הראשונה, למלהקים בישראל והודיעו שהם מחפשים בזריזות בשר טרי, צעיר, חטוב ורענן. זה כבר הצליח להם פעם אחת עם עדן הראל והחיוך הבריא שלה, אז למה לא לנסות לשחזר את הרגע. תוך יום וחצי התנחשל לו גל ארוך של דוגמניות, שחקניות וכל מה שביניהן,כולל כמה גברים אופטימיים שהיו מוכנים לעשות הכל כדי לצאת מסצינת השואוביז הדועכת ולקבל כרטיס טיסה החוצה מפה, יחד עם תהילת עולם.
האודישנים תפסו את גריפין בתקופה לא הכי קלה בחייה. כמה חודשים לפני זה פיטרו אותה מהטלנובלה 'משחק החיים', שבה היתה אמורה לגלם את אחד התפקידים הראשיים, כבר ביום הצילומים הראשון, והעתיד נראה די לוט בערפל. "באתי לאודישנים בלי ציפיות. זה נראה משהו כל כך גדול ורחוק בהתחלה, אבל יש דבר שקוראים לו דמיון מודרך, לרצות משהו מאוד, לדמיין אותו - ואז הוא יוצא לפועל. כנראה שזה עובד. אני נורא שאפתנית, לא רק לגבי מה שקשור לקריירה. אם אני רוצה משהו, אני אעשה הרבה בשביל להשיג אותו. ידעתי שאני רוצה משהו הרבה יותר גדול ממה שהיה לי. הגעתי לאודישנים בשביל הכיף, לא לקחתי את זה לגמרי ברצינות, אבל ככל שהמבחנים התקדמו ועברתי שלבים, ככה התחלתי לרצות את זה נורא".

- מה היה במבחנים?

"בישראל זה היה אחד האודישנים הכי קלים שהיו לי בחיים. היינו צריכים לדבר על עצמנו במשך 60 שניות באנגלית, אחר כך להגיד משהו על תרבות פופולרית ב-60 שניות ואחר כך לדקלם איזשהו טקסט מוכן ולהגיש שיר. האודישנים בלונדון היו קצת יותר קשים, אבל לא התרגשתי בגרוש. הגענו לשם ארבע בנות, כל אחת שונה לחלוטין מהשנייה, ל-48 שעות של מבחנים, הדמיה של ראיון, ראיונות חוץ באיזה שוק, לכתוב קטעי קישור לכל מיני תוכניות. גולת הכותרת היתה ראיון אישי של 50 דקות. זה הרבה זמן. שואלים אותך המון שאלות, ואת כל הזמן מנסה לחשוב מה הם רוצים לשמוע. הם הכירו את הרזומה שלי ונתנו לי להרגיש שהם רואים בי בחורה מקצועית עם ניסיון, לא איזה ברמנית שהוציאו מהרחוב".

- ידעת שהצלחת להרשים אותם?

"כשחזרתי לארץ היתה לי תחושה טובה. הרגשתי שהייתי הכי טובה מבין ארבע המתמודדות. ואז עברו כמה ימים מורטי עצבים עד שקיבלנו תשובה. בעיקרון ידעתי שבוע לפני שזה פורסם בעיתונים, וזה היה נורא מבאס לשמור את זה בסוד. רציתי לעלות על שולחן ולצרוח, ובמקום זה הייתי צריכה לשקר לכל כך הרבה אנשים במצח נחושה".

- כבר יש סימנים ראשונים של פאניקה או חרדת ביצוע?

"פאניקה טובה. אני חושבת שיש כל מיני דברים שעשיתי מבחינה מקצועית ולא הייתי בהכרח מוכנה אליהם. אני עוד לא ממש בפאניקה, אני מאמינה שזה יבוא לפני התוכנית הראשונה. נראה לי שאני אהיה כל כך עסוקה מהשנייה שאני נוחתת שם, ככה שלא יהיה לי יותר מדי זמן להילחץ. התוכנית שאגיש היא על מוזיקת מועדונים. היום אין לה מגיש קבוע, וזו הנישה שהם רצו לאכלס. כל פעם נוסעים לעיר אחרת, הולכים למסיבות הכי גדולות, רואים איזה סוג מוזיקה הולך שם ואיזה אנשים. בכל עיר שאגיע אליה אני אעשה שתי תוכניות, אחת מתוך מועדון בעיר והשנייה סקירה של כל הדברים שקורים שם. זה נשמע לי כיף. תפור עלי".

- לפני שנה אמרת שהמטרה שלך היא שיכירו בך כשחקנית רצינית ולא כקולב. תפקיד של מנחה באם.טי.וי לא בהכרח יתרום לכך.

"הרבה דוגמניות בהוליווד הפכו אחרי זה לשחקניות. אני לא חושבת שזו בעיה. אם אתה מספיק נחוש, ואתה רוצה להוכיח שאתה מסוגל, אז זה אפשרי. יש לזה תקדימים. בינתיים יש לי חוזה לשנה, ואחרי זה מחליטים אם לחדש אותו או לא. תני לי לעבור קודם את השנה הזאת ואחר כך נראה. אין ספק שבחינתי זו תחנה בדרך לאנשהו, אבל השאלה היא לכמה זמן. אולי אני כל כך אוהב את זה ולא ארצה לעזוב? בואי נגיד שאם לפני שנה הוליווד נראתה לי חלום, עכשיו זה כבר לא נראה כזה חלום. עשיתי עוד צעד בדרך לשם. יש עוד הרבה מאוד לעשות, אבל זה לא כזה גבוה".

- עדן הראל, שהיתה בנעליים האלה לפנייך, כחלוצה, לא יצאה בסופו של דבר עם קריירה בינלאומית משגשגת.

"כי היא בחרה שלא להמשיך. אני לא יודעת. עכשיו התקבלתי וזה דבר גדול מבחינתי, אבל ברור לי שצריך לשמור על זה ולתחזק את זה. קשה לי להגיד משהו על עדן, אנחנו מאוד שונות. אני הולכת לעשות משהו אחר ממה שהיא עשתה, ככה שזה לא רלוונטי לי. דווקא פגשתי אותה באיזו מסיבה עוד לפני שהודיעו לי שהתקבלתי, אבל לא ממש דיברנו. נראה לי שלקבל יותר מדי טיפים זה מבלבל. אני צריכה להגיע לשם ולהבין לבד".

- אז מזל שהחליטו לוותר על שירותייך בטלנובלה 'משחק החיים', אחרת היית תקועה איתם ולא במסיבות נחשקות באירופה. זה לא מחמם לך את הלב לנפנף להם בזה?

"האמת היא שהייתי מספיקה לעשות את שני דברים, אבל לא חשוב. וכן, בטח שיש שמחה בלב, שהאנשים במקום הקטן הזה אמרו שאני לא מספיק טובה, אבל אנשים הרבה יותר גדולים וחשובים מהם אמרו שאני כן. אותו דבר לגבי אנשים בערוץ הספורט שניסו לשים לי רגליים לאורך השנים. לפני שיכולתי לדבר על הבחירה שלי פגשתי את יהודה לוי ואפרת בוימולד, ומאוד רציתי לספר להם, כדי שהצוות של 'משחק החיים' יידע על זה, אבל לצערי לא יכולתי לדבר על זה אז. מה לעשות, מתברר שאני לא מספיק טובה לשחק בטלנבולה ישראלית אבל מספיק טובה לאם.טי.וי".

- אני שומעת קצת עלבון?

"זה היה לא נעים, בגלל שהם בחרו לעשות מזה בלגן ולהוציא לי תדמית של שחקנית לא טובה ובעייתית. הייתי צריכה להתחיל לתקן את זה, ועל כלום. לא ידעתי מה זה יעשה או לא יעשה לקריירה שלי. ביום שזה קרה אמרתי לעצמי, יהיה בסדר, יבוא משהו אחר, את עובדת כבר שנים, לא מצאו אותך ברחוב, יהיה בסדר. רק לא ידעתי עוד כמה בסדר זה הולך להיות".
מעבר לתפקידיה כמגישה בערוץ הספורט, דוגמנית ושחקנית מתחילה, כיכבה גריפין גם בתפקיד אחת הבחורות הכי נחשקות בעיר. אחרי שנפרדה מבן זוגה, שחקן הכדורסל ליאור ליובין, העדינות הקוקטית, השפתיים המשורטטות והאדישות המפורסמת הפכו אותה לאחת הרווקות הכי שוות. למרות זאת, בשנה החולפת לא הצליחה גריפין למצוא את החצי השני שלה, והיא נוסעת ללונדון עם עיניים פעורות לרווחה.

- נו?

"סבתא שלי אמרה לי אתמול, אולי תמצאי לך חתן בריטי חמוד".

- גוי?!

"יש גם בריטים יהודים. בעיקרון זה לא משנה לי, אני לא שמה את זה כקריטריון. אם אני אתאהב מעל הראש במישהו שהוא לא יהודי, הדת לא תהווה מכשול. אהבה היא ערך עליון בעיני. חשובה לי האהבה, חשובה לי מאוד. לקריירה בלי אהבה אין ערך בעיני. אם אין לך את הבן זוג הזה לצידך - זה לא שווה כלום. מצד שני, לא הייתי יכולה להסתפק רק באהבה. לא היה מספיק לי היום להיות רק אמא. אולי עוד כמה שנים, לא היום. בחרתי לי קריירה מסוימת שאולי תעכב את העניין הזה, ואני מודעת לזה. זה קשה להיות עם מישהו מפורסם שכולם מזהים אותו, אבל מי שיהיה איתי יצטרך לקבל אותי ככה".

- את לא לחוצה מהרווקות?

"יש ימים שזה מלחיץ אותי, אבל מה שצריך לקרות יקרה. אני נוסעת לעולם אחר, הולכת לפגוש כל כך הרבה אנשים. אני הולכת להיות בפאקינג מיוזיק אוורדס, אז מה אכפת לי בכלל מגברים עכשיו. יכול להיות שבימים שבהם אני אהיה לבד בדירה שלי בלונדון אני אתבאס ואתקשר בלילה לארץ לבכות שאני בודדה, אבל חייב להיות מישהו אחד שהוא בסדר בין כל האנשים האלה, לא?".

- באמת מפחידה אותך הבדידות בעיר זרה, בלי אף חבר קרוב?

"אני נוסעת לתחנה הכי מגניבה בעולם. הכל שם מלא צעירים. אני הולכת לפגוש כל כך הרבה אנשים, כך שנראה לי שיהיה בסדר. בטוח יהיו ימים, לפחות בהתחלה, שאני אהיה לבד בדירה שלי בלונדון, שאני לא מכירה בכלל. אני מקווה שלא יהיה לי זמן לזה. לפחות אני באה לשם בקיץ, לא בחורף. אני סובלת מקור בצורה נוראית. אני חושבת שאני עוד לא לגמרי מעכלת את הכל, בעיקר לא מעכלת את העובדה שאני עוזבת. יש לי חברה טובה שכשסיפרתי לה שהתקבלתי היא מיד פרצה בבכי. מתוך הדמעות היא מילמלה שהיא הכי שמחה בשבילי, אבל יהיה לה עצוב והיא תתגעגע. אין לי ספק שיהיה לי קשה בלי ההורים וארוחות יום שישי, ובלי להתקשר לחברה שלי דנה בשתיים בלילה ולהגיד יאללה בואי לשתות קפה. צריך למצוא שם בית קפה שאוכל לרדת אליו בבוקר בטרנינג. זה לא מקובל כמו פה, אבל נמצא, נסתדר".

- ומה עם איזה רומן סוער עם מוזיקאי נטול מוסר ומצפון?

"אני לא פוסלת כלום. נוור סיי נוור".

- חבל שההוא מלהקת קולדפליי כבר מתחתן עם גווינת פלטרו. הוא היה יכול להתאים לך בול.

"נא, בכלל לא הסגנון שלי. אני יותר בעניין של ג'סטין טימברלייק".