שילמו בחייהם. אסונות הכדורגל הבריטי

שנתיים עברו מאז הסיום הטראגי של עונת 01-2000 בכדורגל הישראלי, כאשר האוהד הצעיר של מכבי חיפה, אמיר רנד, איבד את הכרתו (שלא שבה אליו מאז) במשחק בו הוכתרה הקבוצה כאלופת המדינה. אחרי אותו אסון דרש שר המת"ס דאז, מתן וילנאי, לחקור את המקרה ולהסיק מסקנות. הועלו הצעות שונות כגון הסרת הגדרות באצטדיונים ושיפור המתקנים, אבל שיפור משמעותי באמצעי הבטיחות והבטחת שלומו של הצופה בטריבונה לא נעשה. גם היום, שנתיים אחרי, קשה לומר שהורים מרגישים בטוחים כאשר הם שולחים את ילדיהם למגרשי הכדורגל בישראל.

אולי איזכור האסונות הגדולים שאירעו במגרשי הכדורגל בעולם יעורר מישהו. חלק מאותם אסונות אירע בעבר הרחוק, כאשר הסדר והתנאים באצטדיונים היה מיושנים ובאיכות ירודה, אבל חלק אחר אירע בשנים האחרונות, ואפילו במדינות המתקדמות ביותר.

האסון המפורסם ביותר – 'הייזל' ב-1985

האסון בבריסל ב-29 במאי 1985 זיעזע את העולם, מכיוון שהתרחש בזירה החשובה ביותר בכדורגל העולמי - משחק גמר גביע אירופה לאלופות (כך נקראה ליגת האלופות בעבר) בין יובנטוס מאיטליה לליברפול האנגלית. הוא לא התרחש אמנם בתחומי בריטניה אולם לתוצאותיו הייתה השלכה רבה על הכדורגל באי הבריטי.

תיגרה שגרתית בין אוהדים אנגלים לאיטלקים לפני המשחק הביאה לכך שהשוטרים הבלגים ניסו להיאבק במתפרעים ללא הצלחה. קיר שהפריד בין שני מחנות האוהדים התמוטט, וכתוצאה מכך נהרגו 39 איש. המשחק התקיים למרות האסון ויובנטוס ניצחה 0:1 מפנדל מעורר מחלוקת אותו כבש מישל פלטיני. נראה היה כי השופטים עשו הכל על מנת להקל על הכאב של האיטלקים (מרבית הקורבנות היו אוהדי יובנטוס) ולהעניק לקבוצתם את הניצחון.

אחרי אותו מקרה היה ברור שבעיית החוליגניזם מצד האוהדים האנגלים הינה קשה ביותר ודורשת טיפול שורשי. כל הקבוצות האנגליות הושעו ממשחקים בגביעי אירופה למשך חמש שנים, וכך נמנעו מספר תארים מהקבוצות האנגליות, שבכל הנוגע לכדורגל שלטו אז ביבשת.

בעשר השנים שלאחר האסון לא נערך באצטדיון 'הייזל' משחק, אלא רק עבודות אחזקה ותחרויות אתלטיקה. העבודות לשיפור התנאים באצטדיון שנבנה ב-1930 עלו לשלטונות הבלגים כ-12.5 מיליון דולר. יציעי העמידה הוסרו וכיום יש בו 50 אלף מקומות ישיבה. על מנת להסיר את הטראומה של האסון שונה שם האצטדיון ל'המלך בודווין'. לאחר הטרגדיה התפטר מנג'ר ליברפול דאז, ג'ו פייגן וקני דלגליש מונה במקומו.

מאז אותו אסון עובדים השלונות הבריטים בשיתוף פעולה עם שלטונות של מדינות אחרות באירופה, על מנת לאתר אוהדים החשודים כחוליגנים ולמנוע מהם אפשרות להגיע למשחקים ולהתפרע.

האסון הכבד בתחומי בריטניה – 'הילסברו' ב-1989

כעבור ארבע שנים בלבד היו מעורבים הבריטים באסון נוסף והפעם גם ספגו את המכה באופן הכואב ביותר. ב-15 במאי 1989 נערך משחק חצי גמר הגביע האנגלי בין ליברפול לנוטינגהאם פורסט באצטדיון 'הילסברו' בשפילד. המשטרה, שהיתה מודאגת מכמות אוהדי ליברפול שהצטופפו מחוץ לאצטדיון, פתחה את אחד השערים הראשיים. מספר רב של אוהדים החל לזרום פנימה וכתוצאה מכך נמחצו רבים אל הגדר שהקיפה את המגרש. 96 איש נהרגו באסון שזיעזע את המדינה.

האסון גרם לשינויים במבנה הכדורגל האנגלי, אחרי שהתפרסם דו"ח חקירת הארוע, שקבע כי מקרי המוות אירעו כתוצאה מתאונה. לאחר החקירה הוחלט לנקוט באמצעי ביטחון שכללו את הסרת יציעי העמידה והתקנת יציעי ישיבה בלבד בשתי הליגות הבכירות.

קבוצות אוהדים נקטו באמצעים משפטיים נגד המשטרה, על שהאשימה את אוהדי ליברפול בהגעה מאוחרת למשחק ובהיותם שיכורים בעת האסון. משפחות הקורבנות תבעו את העסקנים הבכירים והאשימו אותם בהזנחה ורשלנות.

ד"ר סטפן פיפר, חוקר מקרי מוות בבריטניה, טען כי כלל לא בטוח שהמשטרה צריכה לקחת אחריות על ביטחון האוהדים בעת משחקים בעתיד ועורר סערה גדולה. אוהדים טענו שההחלטה של השוטרים לפתוח את השערים גרמה לאסון.

מי שהרגיז עוד יותר את משפחות הקורבנות היה עורך מגאזין אוסטרלי בשם 'Lads', שפירסם בדיחות אודות המתים. בין היתר פורסמה תמונה של אנשים מטפסים על המדרגות בעת האסון ואמרים כביכול זה לזה: "תן לנו בירה בזמן שאתה שם". בתמונה אחרת נראה אנשים דוחקים זה את זה ואומרים "קונים, חכו שהדלתות יפתחו למכירת סוף העונה".

שר הספורט של בריטניה, טוני בנקס, אמר ביום השנה העשירי לאסון: "אין בכך נחמה למשפחות ההרוגים, אבל המגרשים כיום הם מקום בטוח יותר ומנומס יותר לבקר בו. למדנו את הלקח ואני בטוח שיש רצון לעשות את הכל על מנת להבטיח שזה לא יקרה שוב".

אסונות נוספים בבריטניה

מלבד אסונות 'הייזל' והילסברו' אירעו במהלך השנים שורה של אסונות נוספים באי הבריטי. הראשון שבהם התרחש ב-5 באפריל 1902 באצטדיון 'אייברוקס' שבסקוטלנד, כאשר יציע עץ התמוטט במשחק בין אנגליה לסקוטלנד וגרם למותם של 25 אנשים ולפציעתם של 108. קיבולת האיצטדיון הכילה באותה תקופה 85 אלף מקומות, אבל 105 אלף איש הצטופפו על מנת לחזות במשחק המסקרן.

אסון נוסף אירע ב-9 במארס 1946, במשחק בגביע האנגלי בין בולטון לסטוק סיטי. קיר שהתמוטט על הצופים באצטדיון 'בורדן פארק' גרם למותם של 33 איש ולפציעתם של כ-400.

ב-11 במאי 1985 נשרפו למוות 56 איש במשחק בין ברדפורד ללינקולן באצטדיון 'וואלי פרייד', כאשר בדל סיגריה שהושלך גרם להצתת יציע עץ ולהתפשטות אש באצטדיון.

אסון אייברוקס 2 - 1971

היריבות בין סלטיק לריינג'רס בסקוטלנד היא יריבות רבת שנים, ובהסטוריה שלה רשום אחד האסונות הכבדים שידע הכדורגל הבריטי. ב-2 בינואר 1971 נערך דרבי 'אולד פירם' באצטדיון 'אייברוקס'. בדקה ה-89 עלתה סלטיק ליתרון 0:1 ואוהדי ריינג'רס החלו לעזוב את האיצטדיון. כעבור דקה הישווה קולין סטין מריינג'רס ל-1:1 כאשר רבים מאוהדי קבוצתו היו בדרכם החוצה. השאגות וההמולה כתוצאה מהבקעת השער גרמו לאנשים לרוץ בדרכם החוצה מהאצטדיון.

התוצאה הייתה קשה - אנשים דחפו והפילו זה את זה לקרקע, כאשר רבים מהם נרמסו מתחת להמון האדם שהחל לשעוט לעבר היציאה מבלי יכולת לעצור. אפקט הדומינו המפלצתי הזה גרם למותם של 66 איש ולפציעתם של 140.