מכונית לכל מצב רוח

משהו מצחיק קרה לסיטרואן בהשקת הפלוריאל החדשה, דווקא מול עיתונות הרכב הצרפתית ב"קוסטה דל סול". השמש הספרדית יקדה כרגיל, ואנשי החברה שלחו בשמחה את זוללי הצפרדעים לדרך, כאשר הם במצב המכונה כאן "רודסטר", כלומר פתיחה מרבית הגג ללא הקשתות התומכות.

והנה, שעה מאוחר יותר, נענו כנראה השמיים לתפילות המתחרים, וגשם עז החל לרדת, כאילו ניסה מישהו להבהיר את מגבלת השימוש של הגג במצב שכזה. כפי שאתם כבר יודעים, ללא קשתות אין דרך לסגור את הגג. העיתונאים, מיותר להוסיף, חזרו רטובים לחלוטין, חלקם מצונן, וכולם מאד, אבל מאד לא מרוצים. לא רק מכיוון שהם מפונקים (והם מאד…), אלא גם מכיוון שבאמת, נתקלו בבעיה.

מצב הרוח

אחרי שסיפרנו לכם על חוויות ראשונות בחברת הפלוריאל, מגיע תור הפרטים הקטנים והמעניינים, אלה הנחבאים מעט מאחורי היצירה החדשה של סיטרואן. אבל ראשית, כדאי אולי להבהיר איזה מצבי גג יש בדיוק - כדי שלא נתבלבל.

1. "סאלון" – כאן הגג פשוט סגור, כמו במכונית רגילה לחלוטין. טוב, סיטרואן רגילה.

2. "פנורמה" – במצב הזה הגג הנפתח חשמלית חושף את הרכב עד לשמשה האחורית, ולא יותר מכך.

3. "קבריולה" – כדי ליהנות ממצב זה, יש לצאת מהרכב, ולקפל את הגג ידנית לתוך תא המטען.

4. "רודסטר" – הכי פתוח, והכי בעייתי. כדאי שיהיו לכם מספר עוזרים, ובעיקר מחסן קרוב כדי שניתן יהיה לאכסן את הקשתות. אלה, אם לא ידעתם, שוקלות 11 ק"ג כל אחת. נו, אתם ודאי שואלים, עכשיו הפלוריאל חשופה לחלוטין?

5. "פיק אפ" – אז זהו, שאפשר עוד קצת. במצב זה גם דלת תא מטען נפתחת, כלפי מטה, ומסוגלת לשאת עד 100 ק"ג, ממש טנדר. כדאי רק לזכור שבאירופה (ואצלנו) זה לא ממש חוקי לנסוע כך.

אגב, קיפולו הידני של הגג אל תא המטען, עיכב את ייצור הפלוריאל ולא במעט. "בבדיקה עם לקוחות ראינו שהמערכת הראשונה הייתה קשה מדי פיזית עבורם. נאלצנו לשנות אותה, וזה לקח זמן".

האם אי אפשר היה ליצור קיפול חשמלי-אוטומטי מלא במקום? "זה אפשרי ובדקנו את הנושא, אבל אז נדרשנו לוותר על מקום נחוץ בתא המטען, ולהוסיף עוד ארבע מנועים חשמליים ומערכת שליטה מחוכמת יותר. זה היה הופך את המכונית ליקרה מה-206CC. ואחד מתנאי הקיום הראשונים של הפרויקט היה שהמכונית תהיה זולה יותר".

מה עוד? למרות שהיא מבוססת על ה-C3, התעקשו בסיטרואן והשקיעו לא מעט כדי להעניק למכונית הייחודית הזו מראה שונה. הצללית דומה אמנם, אבל כל החלקים החיצוניים שונים, כולל יחידות התאורה מלפנים ומאחור, סבכת מצנן ופגושים. אתם יודעים מה, כאשר מסתכלים על אחוריה, היא מזכירה מעט את המיני של ב.מ.וו.

קצת היסטוריה

"ואז נכנסנו לקטע הקשה של הכנה לקראת ייצור", מסביר לי מישל גאלן, המוגדר כאן כאחראי על הפתחים - גג, קשתות, דלתות חלונות - בפלוריאל. כי למרות המראה הדומה, התכנון שונה מהותית. "מכונית תצוגה לא צריכה לנוע על כביש אמיתי, והלקוחות לא משנים את מצבה מדי פעם. לכן, היינו חייבים לבנות אותה אחרת".

"קשתות הגג הן דוגמה טובה", ממשיך ומסביר גאלן. "במכונית התצוגה הן חוברו באופן קשיח וחזק לקורות. אך בסופו של דבר בחרנו בחיבור גמיש עם ציר, בין קורות קדמיות לקשתות. אגב, זה מאפשר לקורות לנוע מעט בזמן הנסיעה, ומונע רעשים שהופיעו במכוניות התצוגה". אכן, על כביש סלול היטב המכונית פחות רועשת מהצפוי. אלא שנראה כי אותן קשתות לא תורמות מאום לקשיחות מרכב הפלוריאל.

מעניין, אך בתקופה האחרונה לפחות, כל מכונית חדשה שפגשתי הוגדרה כקשיחה מקודמתה, והנתון הממוצע כרגע אצל היצרנים עומד על בערך 60%. אבל גאלן מודה מיד כי הפלוריאל רכה יותר ב-20% מה-C3. "רק תיקח בחשבון", הוא אומר לי "שהסרת הקשתות מחלישה אותה רק ב-5% נוספים. זו בעצם מכונית פתוחה שחוזקה - כמו כל קבריו - בחלק התחתון. הקשתות אינן משמשות כאן לחוסן המבני".

הוא רק שוכח לספר לי שהן לא מסייעות משמעותית בהיבט הבטיחותי. למעשה, במרבית העומס במקרה של התהפכות, יאלצו לשאת הקורות הקדמיות (שאכן חוזקו משמעותית) והקשתות הקטנות במושבים האחוריים.

שאלה של איכות

אחת השאלות המטרידות אותי במיוחד כאן, לאחר שאני חוזה במכונית לראשונה, היא כמה רעשי מרכב יתפתחו עם הזמן. אבל גאלן לא מודאג. לדעתו, המבחנים שערך למרחק מרבי של 45,000 ק"מ עם אבות הטיפוס הראשונים, מספיקים ומספקים.

"מדובר במסלול ניסוי מאוד משובש, וקשה בהרבה מכביש רגיל". ולא, הוא לא ביקר בישראל ולא חווה את הכבישים שלנו על בשרו. למעשה, מפתיע אותי לגלות שבכל הפרויקט נבחנו רק כמה עשרות בודדות של מכוניות אב-טיפוס (כשלושים), שרובן אפילו לא עברו את המרחק הזה. ואם זה נשמע לכם הרבה אז זה לא, ממש לא הרבה.

גאלן גם לא מודאג מכך שזו סיטרואן ראשונה שתיוצר רק בספרד. למרות שהמפעל ב"וילה וורדה" מעט פחות מודרני ממפעלי השורה הראשונה של סיטרואן, ובדרך כלל ממתינים הצרפתים לפני פתיחת פס ייצור חדש שם. "המכונית הזו מתאימה לספרדים. היא דורשת עבודה איטית עם סדר מעט שונה, והספרדים גמישים יותר".

חוץ מזה, כדאי לדעת שלמעט הרצפה, כל חלקי הפח שונים ודורשים הטבעה נפרדת. זאת, בניגוד למכוניות קבריו רבות, הנבנות כרגילות ורק אז עוברות "חיתוך". גם תא הנוסעים, למעט סביבת הנהג, שונה מהותית לעין, ודורש ייצור חלקים רבים בנפרד. ואף-על-פי-כן, חולקת הפלוריאל קו ייצור עם ה-C3 הרגילה.

תוכניות לעתיד

בסיטרואן מתכוונים לייצר 75,000 מכוניות בשנה, מיד ברגע שהמפעל יכנס לקצב מלא.

כבר כעת הם עובדים על גג גמיש נוסף, אותו ניתן יהיה לקחת במכונית ולהרכיב גם ללא הקשתות - מעניין למה… ניתן יהיה לנוע עמו במהירות נמוכה מ-100 קמ"ש, ואפילו לחנות בלי חשש ברחוב. "לא חשבנו שתהיה כזו ביקורת על חוסר השימושיות במצב הרודסטר. מבחינתנו, ברור שרוב הלקוחות לא ייסעו כך".

אגב, כבר כעת מוצעת ה-C3 עם שני מדפים לכיסוי תא המטען. אחד סטנדרטי, ואחד המותאם למצב-גג פתוח לגמרי - קבריו או רודסטר - ש"הלקוחות יקבלו כמתנה". הרכבתו אינה נוחה במיוחד, והוא נראה יותר מדי כצעצוע של לגו, ופחות מדי כאבזור איכותי. וכן, גם כאן עמלים בסיטרואן על פתרון איכותי יותר.

מחשבות לסיום

שפע גגות, מדפים ומצבים, עושים את הפלוריאל ל"לא-רק-מכונית", אלא מעין משחק הרכבה גדול ומשעשע. אבל הדבר המשמח באמת בפלוריאל הוא העובדה שסיטרואן מוכיחה לנו כי ניתן לבחור באפיק מקורי, עם הרבה העזה וייחודיות החסרים לנו כל כך בתעשייה בכלל, ובסיטרואן בפרט.

זה אומר שסוף סוף מצאו שם נוסחה שתביא עמה שינוי ברור ומעניין, בעיקר מול המתחרה מבית - פיז'ו. זה גם אומר שניתן לקוות כי שמרנות השנים האחרונות נעלמת. ההבדל העצום בין ה-C3 ל-206 והפלוריאל מול ה-CC, מדגישים זאת היטב.