ילדות קריירה

לחוזה של וולקובה יוליה אולגובנה וקתרינה אלנה סרגבה, הן יוליה ולנה, הצמד "טאטו", אחראי איבן שפובלוב, שהבנות היקנו לו כרטיס כניסה לעולם המוסיקה כמפיק. הצמד נולד באוגוסט 1999, אז הפגיש שפובלוב בין השתיים, כשהיו בנות 16 ו-15, חברות ילדות בלהקת הילדים "נפוסדי". כמעט הכל כבר נכתב על הצמד השערורייתי, על הקליפ הראשון שהציג נשיקה לסבית ועל הבנות כנציגות רוסיה לתחרות האירוויזיון בריגה, בירת לטביה, שם נערך הראיון.

אחרי הבלגנים שיצרו והדימוי ה"נורא" שלהן, במפגש אישי עם הבנות, במלון המפואר "דה רומא" בריגה, הן מתגלות כנטולות כל פוזה. מדובר בשתי בנות בוגרות לגילן, בטוחות בעצמן ורהוטות דיבור (מסע יחסי הציבור הצליח אולי לטשטש את מה שהן באמת). לנה ויוליה הן נערות די אינטליגנטיות, עם כיוון ברור בחיים, שבאו לראיון קצת שונה.

- מה ההבדל העיקרי ביניכן לבן נערות אחרות בגילכן?

לנה: "אני לא יודעת איך לענות על השאלה הזאת. אנחנו מאוד דומות לילדים אחרים, כולנו מתעסקים בבעיות של הגיל שלנו, כמו אהבה וכו'. אבל ההבדל העיקרי בינינו לבינם הוא שהם יושבים ושותים בירה ועושים שטויות כל היום - אם כי יש כמובן גם כאלה שלומדים - ואנחנו כבר חושבות על העתיד. אנחנו עובדות מגיל 14, הרי נפגשנו בלהקת ילדים. שתינו יודעות מה אנחנו רוצות בחיים".

- לא פיספסתן משהו מהילדות הנורמלית בעקבות הקריירה?

יוליה: "הילדות שלנו היתה מאוד מעניינת לעומת זאת של ילדים אחרים. אנחנו זכינו לשיר ולהופיע, לעשות דברים שאחרים בדרך כלל לא עושים".

לנה: "גם מבחינת ההורים, הם מאוד בסדר עם זה. הם רוצים שנהיה מאושרות, והבינו שזה הכיוון שלנו".

- מה ההורים עושים?

יוליה: "אבא איש עסקים ואמא עוסקת בקוסמטיקה".

לנה: "אבא מוסיקאי, אמא לא עושה כלום, היא בבית, אבל מנגנת בפסנתר. אני אוהבת איך שהיא מנגנת".

- לנה, את לומדת פסיכולוגיה. אומרים שמי שלומד מקצוע כזה רוצה לגלות ולהבין יותר על עצמו.

"כן, זה לימודי תואר של חמש שנים, מתוכן סיימתי שנתיים, המון עבודה. אני תמיד בעד השכלה גבוהה, מזמן התעניינתי בפסיכולוגיה ואמשיך ללמוד כי זה מה שאני רוצה. אני כל הזמן מגלה דברים חדשים על עצמי, והתחלתי לבחון התנהגות אצל אנשים אחרים. גיליתי שאפשר, למשל, לגלות דברים על אדם לפי צורת הדיבור ותנועות הידיים".

ליוליה וללנה השכלה מוסיקלית קלאסית, שתיהן למדו פסנתר בבית הספר למוסיקה לצעירים במוסקווה. יוליה למדה שבע שנים, ומספרת שהכי אהבה לנגן את "הסונטה לאור הירח" של בטהובן. "התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה", מספרת לנה, "אבל אני הכי אוהבת שמישהו מנגן, ומעדיפה להקשיב ולשיר". יוליה מתקשה מעט באנגלית, ולנה מתורגלת בתרגום מקצועי מיידי. יוליה, ילידת 85', ולנה, ילידת 84', הן בנות הדור הצעיר של רוסיה, הנוער של אחרי הפרסטרויקה ומהפכת 91'.

- כיצד אתן רואות את רוסיה המשתנה? קל יותר לקבל אתכן היום?

לנה: "היינו מאוד קטנות בתקופת הקומוניזם, אנחנו בקושי זוכרות את המצב. היינו בבית הספר, לקחנו חלק בפעילויות ספורט, לא היה לנו זמן לראות איך רוסיה משתנה. מרגישים את זה, אבל כילד קטן קשה יותר להבחין. אני מסתכלת רק על העתיד ולא על העבר. אני יודעת שלא היה טוב, אבל היום הכל משתפר".

יוליה: "לדעתי, לא רק קל יותר לקבל אותנו בתוך רוסיה, אלא בכל מקום בעולם. אנשים מרגישים יותר קרובים ובטוחים לעשות צעד לכיוון האהבה שלהם, אנחנו עוזרות לאנשים לפתוח לבבות".

- איך מגלים אהבה ומגבשים נטייה, ועוד בגיל כל כך צעיר, כשבני נוער רבים עוד מתחבטים בשאלת הזהות?

לנה: "רומיאו ויוליה התאהבו בגיל 14. אנחנו לא לסביות, אנחנו פשוט אוהבות אחת את השנייה, ואפשר להתאהב בכל גיל. אל תשכח שאנחנו מכירות מגיל צעיר מאוד, ובגילאים הללו אתה לא יודע מה זה בדיוק ההרגשה הזאת כלפי מישהו, רק בגיל מאוחר יותר אתה מגיע לתובנה שזו אהבה".

- ממה אתן פוחדות?

יוליה: "אני פוחדת להישאר לבד, אז אני נעשית עצובה ומתחילה לחשוב על מוות".

- מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?

יוליה: "אני רוצה להיות מפיקה, להקים להקה משלי ולהפיק שירים. אני גם נורא רוצה לעצב בגדים, אני ממש אוהבת את זה ורוצה ללמוד עיצוב אופנה".

- אתן מגיעות לישראל החודש, לאחר שכבר הייתן כאן לפני יותר משנה.

לנה: "כן. אני זוכרת שהיה לנו חם מאוד. היינו בים המלח, איזה נוף!".

- ביקרתן בירושלים?

יוליה: "לא יצא לנו, גם בגלל המצב הבטחוני וגם בגלל חוסר הזמן. כשביקרנו בים המלח, הראו לנו את הכיוון של ירושלים וכמה היא קרובה, רצינו ולא יצא. לי יש דודים בירושלים, ואנחנו נורא רוצות לבקר בעיר".