המחדל: מי אשם בשריפה בבניין מרכזים?

האש ממשיכה לבעור בבניין מרכזים בדרום תל אביב. הכבאים השתלטו אתמול אחר הצהריים (יום ג') על האש אולם רק במהלך היום, הם מקווים, היא תכובה לגמרי. אלא שכבר עכשיו עולה השאלה, מי אשם במחדל? כיצד קורה שבבניין אחד מצויים תיאטראות לצד מפעלי תעשיה העושים שימוש בחומרים מסוכנים? איך קורה שבבניין כה צפוף לא היתה מערכת אוטומטית לכיבוי אש? מדוע בניגוד להנחיות שירותי הכיבוי לא היה בבניין מאגר מים לכיבוי, ומדוע ניפקה העירייה רשיונות לעסקים בבניין שהוגדר מסוכן מאוד? שאלות בוערות.

גורמי הכיבוי סבורים שהדליקה פרצה במחסן הצמיגים "קו-גול" שבבניין. משם התפשטה האש לעבר המרתפים שמתחת לבניין וכילתה חנויות ובתי עסק רבים. בצהריים מסרה עיריית תל אביב שמחסן הצמיגים הוזהר לפני כשנה על-ידי רשויות הכיבוי לאחר שלא עמד בתקני בטיחות, אולם למרות האזהרות המחסן פעל ברישיון מטעם העירייה.

מחדל של כולם

על פי נתוני העירייה, המחסן לא עמד בדרישות הבטיחות הכוללות התקנת מערכת כיבוי אוטומטית (ספרינקלרים), תאורת חירום, אישורי חשמל וגלאי עשן. העירייה כבר הודיעה לבעל המחסן שהיא לא תחדש את רישיון העסק שלו, אולם הוא החל בהתקנת המערכת ולפיכך ניתן לו רישיון זמני בינואר 2000. אלא שמאז לא הושלם התהליך והמחסן פעל תחת ההיתר הזמני אך מבלי שעמד בתקני הבטיחות.

מומחה למניעת דליקות אמר ל-ynet שאפילו אם כל הדרישות היו מתמלאות, "לתת רשיון למחסן צמיגים, שכולם יודעים היטב עד כמה הם דליקים וכמה קשה לכבותם, כאן מתחיל המחדל של כולם".

לטענתו, הבעיות בבניין לא מסתכמות במחסן הצמיגים, ומוזרה מאוד בעיניו העובדה שבבניין פעלו זה לצד זה מפעלי תעשיה, בתי מסחר ותיאטראות. "מתחת לתיאטרון היה מפעל לציפוי מתכות שמחזיק תוצרי ציאניד, אמוניה וחומצת מלח. מה היה קורה אם היתה מתרחשת דליפה של חומר מסוכן בזמן אחת ההופעות, שלא לדבר על שריפה. רק מזה עשרות אנשים היו נפגעים ומי שלא היה נפגע ישירות מהחומר המסוכן היה נרמס בפאניקה שהיתה נוצרת במקום", אמר המומחה.

הבניין נמצא בבעלותם של האחים עופר. חברת הניהול האחראית על הבניין אמורה היתה להתקין בבניין מערכת כיבוי אוטומטית. רשויות הכיבוי הגדירו את הבניין כשייך לדרגת סיכון גבוהה מאוד ודרשו שיוקם בו גם מאגר מים ומשאבות לשימוש בעת דליקה, בדומה להנחיה הניתנת למלונות ולשימוש שהם עושים בבריכות השחיה שלהם בשעת חירום. אולם מאגר שכזה לא הוקם. ייתכן שהסיבה היא העלות הגבוהה, שנאמדת במאות אלפי שקלים. ייתכן שבשל העובדה שהקמת מאגר כזה כרוכה בקבלת היתרים מהעירייה, תהליך ביורוקרטי סבוך וארוך.

מדוע הרשויות לא התעקשו?

בעיריית תל אביב הודו שהקמת מאגר היא תהליך ארוך ויקר, שדורש השקעה כספית וכן קבלת אישור מיוחד מהעירייה להתקנת בריכת אגירה. "על כן ניתן רישוי זמני תוך בקרה, עד לסיום התקנת המערכת האוטומטית הנדרשת".

אולם סימן שאלה מופנה גם לעבר רשויות הכיבוי. בדיקה העלתה שהדרישה שלהם להקים מאגר מים בניין מרכזים עלתה כבר לפני שנתיים וחצי. מדוע, אם כן, לא הפעילו רשויות הכיבוי את סמכותם ומדוע לא פנו לסעד משפטי כדי לבטל את היתר ההפעלה לבניין שלא עמד בדרישות הבטיחות שלהם?

לדעת מומחה הדליקות, הקמת מאגר המים בזמן יכולה היתה למנוע את הנזק הרב שנגרם בדליקה. לדבריו, אם חברת הניהול של האחים עופר היתה מקימה את בריכות המאגר מהר יותר, גם לבעלי עסקים כגון מחסן הצמיגים "קו-גול" היה יותר קל וזול להקים את מערכת כיבוי האש האוטומטית. "אם היה מוקם המאגר, אז אני מאמין שכל בעל עסק היה נכנס למאגר עם צנרת מים מאחר והדבר היה מוזיל לו את העלויות. באופן זה היה כדאי לבעלי העסקים להגן על עסקיהם".

דובר חברת האחים עופר מסר בתגובה: "הבניין הופעל על פי כל תנאי הרישוי ובהתאם להנחיות הגורמים המוסמכים והרשויות. חברת הניהול אף החלה לאחרונה בישום המלצות מכבי האש הכוללות, בין השאר, הקמת מאגר מים ומערכת כיבוי אוטומטית".