איך אפשר לקרוא את זה?

אם התחברתם רק אתמול ל-KaZaA או ל-eMule, קרוב לוודאי שכבר נתקלתם בבעיה הזו: הכל עובד מצויין, והקבצים מגיעים במהירות הבזק, אבל לאחר ההורדה אינכם יודע מה לעשות אתם. לחלק מהם יש סיומות משונות, מסוגים שלא רואים בעבודה היומיומית הרגילה על המחשב. זה עלול לייאש קצת בהתחלה, אבל עם קצת עזרה זה הופך פשוט מאד.

מ-ACE ועד ZIP

הסוג הראשון והנפוץ ביותר של קבצים בלתי מזוהים שתפגשו ברשת, הוא קבצים דחוסים. ההגיון ברור: באינטרנט, מהירות היא הכל. קבצים קטנים עוברים מהר יותר - ולכן גם MP3 וגם AVI הם בעצם קבצים דחוסים, גם אם בצורה קצת שונה מאשר ZIP.
הדחיסה גם מאפשרת לחסוך את הבלאגן, ובמקום להוריד עשרות קבצים בנפרד, להוריד קובץ דחוס אחד. בקבצים דחוסים בפורמטים כמו RAR, ZIP או ACE, נמצא בדרך-כלל את מה שהובטח לנו, ולעתים גם תוספות שהצטרפו "על הדרך". אם מדובר באלבום מוזיקה, מקובל להוסיף גם תמונה של העטיפה. כשמדובר בתוכנה אז מקובל להוסיף הוראות התקנה. בעולם התוכנות החופשיות והשיתופיות מקובל לצרף קובץ טקסט קטן, שמתאר את התוכנה ואת שימושיה.
הסיומות בדרך-כלל אינטואיטיביות מאד, ויעזרו לנו לנחש מהי התוכנה המתאימה: ACE היא סיומת של קובץ שנדחס עם WinAce כשם שאת קבצי ה-ZIP תוכלו לפתוח עם WinZip. יש יוצאי דופן כמו SIT, פורמט של תוכנת הדחיסה StuffIt המקובל במקינטוש, אבל יוצאי הדופן הללו מעטים.
מכיוון שלהוריד תוכנות רבות תהיה משימה ארוכה ומעייפת, ואנחנו מעדיפים פתרונות מהירים, ההמלצה שלנו היא להוריד מהרשת את WinRar 3.1. התוכנה חופשית לשימוש למשך 40 יום, ולאחר מכן נמכרת עבור 29 דולר.
פורמט הדחיסה של התוכנה הזו (RAR) פופולרי מאד, והכי טוב לטפל בקבצי RAR בעזרת התוכנה המקורית. חוץ מזה, מדובר בתוכנה מצויינת, שיודעת לכווץ ולפרוס קבצים בכל צורה ודרך, ותומכת ברוב פורמטי הדחיסה.
עם השנים קנתה לה WinRar מקום של כבוד בקרב מפיצי הקבצים, בגלל יחס הדחיסה הגבוה, האמינות, הביצועים הגבוהים והמגוון הגדול של אפשרויות הדחיסה המתקדמות. אמנם, גם תוכנות כמו WinACE או WinZip יודעות לפרוס קבצי RAR, אולם לכווץ לפורמט הזה אפשר רק עם התוכנה המקורית, ואנשים יתייחסו אליך הרבה יותר ברצינות אם תשתמש בו, ותעשה חיים הרבה יותר קלים לכולם.

קובצי MP3 ארוכים

לא נדיר למצוא ברשת קבצי MP3 בנפח של עשרות מגהבייט, שמורכבים מאוסף של שירים שקודדו לקובץ אחד ברצף. כמובן שבשביל לשתות שיר אחד, לא צריך לשמור את כל הפרה בדיסק. לרוב מדובר באלבום שנשמר בתוכנת AlbumWrap, או באמצעות תוכנת הקוד פתוח המקבילה MP3Wrap.
כל השירים שם, ואפשר להפריד אותם באמצעות תוכנה כמו mp3splt. את התוכנה הקטנה והחופשית הזו יש להריץ משורת הפקודה, והיא יודעת לפרק את הקובץ הגדול - וגם להוציא ממנו מידע נוסף שאוחסן בו אם יש כזה. בפעם הבאה שתתקלו בקובץ MP3 בעל גודל חריג, נסו להריץ אותו דרך mp3splt. התוצאות יהיו מפתיעות.

ISO ,BIN/CUE

כשרוצים להעביר תוכן של תקליטור בשלמותו, מקובל להשתמש בפורמט BIN/CUE. הפורמט הזה, שהוצג לראשונה על-ידי תוכנה הצריבה CDRWin, "מצלם" את תוכן התקליטור לתוך קובץ אחד בעל סיומת BIN. זהו בעצם העתק מדוייק של תוכן התקליטור. קובץ ה-CUE המצורף כולל נתונים על הערוצים השונים בתקליטור.
דוגמה: אם יצרנו העתק של תקליטור מוזיקה, קובץ ה-BIN יכיל את הנתונים וקובץ ה-CUE יגדיר את נקודת ההתחלה והסיום של כל רצועה (כלומר, כל שיר). בדיסקים שמכילים תוכנות או משחקים ניתן למצוא לרוב רק ערוץ אחד, אבל ישנם דיסקים שכוללים גם נתונים וגם מוזיקה, למשל, וכדי לשמור על המבנה שלהם יש צורך ביצירת קובץ CUE.
הפורמט הזה הפך לתקן דה-פקטו להעברת תקליטורים שלמים ברשת. תחילה אימצו תוכנות צריבה כמו Nero ו-Easy CD Creator, ואחר-כך עשו זאת שאר התוכנות. עם הזמן הציגו תוכנות צריבה שונות פורמטים משלהן המשתמשים לאותה מטרה.
פורמט ידוע אחד הוא CCD של CloneCD. התוכנה שומרת בנוסף על הנתונים מהתקליטור, גם מידע הנוגע להגנה שלו על מנת שיהיה ניתן לשכפל אותו במדוייק. פורמט פופולרי אחר הוא ISO, המיישם את תקן ISO9660 לשמירת נתונים בתקליטורים. התקן הזה מוכר על-ידי כל תוכנות הצריבה.
אבל לפני שצורבים תקליטור שלם, כדאי לבדוק שהוא תקין, ולשם כך אפשר להשתמש בתוכנה שמדמה כונן תקליטורים. תוכנות כאלו יודעות לקרוא קבצי BIN/CUE, ISO ואחרים, ולאפשר אליהם גישה כאל כונן תקליטורים וירטואלי. אפשר לגשת לקבצים ב"דיסק" ישירות, לקרוא, להריץ, להעתיק וכן הלאה. אפשר להשתמש בתוכנה כזו כדי להתקין תוכנה ישירות מהעתק ISO של תקליטור, למשל.
תוכנה מתאימה אחת היא Daemon Tools של קבוצת Daemon. התוכנה החופשית הזו מאפשרת ליצור מספר כונני תקליטורים וירטואליים, להכניס לכל אחד מהם קובץ אחר, ותדע לחקות עבורכם הגנות תקליטורים מסויימות במהלך הגישה לתקליטורים הווירטואליים.
שימוש אפשרי: להריץ ישירות מהדיסק הקשיח משחק שמגיע על מספר תקליטורים, בלי שתצטרך להחליף ביניהם כל הזמן, ובלי שתוגבל על-ידי ביצועי כונן התקליטורים. כדי ליצור "צילום" של תקליטור, אפשר להשתמש בתוכנה Alcohol 120%. היא מאפשרת ליצור את הקבצים, ויודעת גם להפעיל כוננים וירטואליים כדי לקרוא אותם.

קובצי NFO

NFO, קיצור של "INFOrmation", הוא פורמט ששימש במקור פורצי קבצים כדי לצרף מידע על הקבצים הפרוצים, הוראות התקנה, וכדומה. עם השנים התפתחה מסורת שבה קבוצות הקראקרים גם מוסיפות לקבצים מידע על עצמן, על מטרותיהן ועל החיים בכלל.
לעיתים קרובות משמשים קבצי NFO ככלי לניגוח והשתלחות הדדית, בין קבוצת קראקרים אחת לרעותה. זהו גם מקום טוב ללמוד בו על אירועים דרמטיים שקרו בעולמם של הפורצים לאחרונה. וכמובן - זהו מקום מצויין לחפש את הלוגואים של הקבוצות השונות, בגרפיקת ASCII יפהפיה.
אבל NFO היה ונותר פורמט להעברה טקסטואלית של מידע על קבצים, ולאו דווקא תוכנות פרוצות. קובץ NFO שיצורף לסרט, יכיל בדרך-כלל מידע על הפורמטים שבהם הוא קודד - מידע הכרחי אם אנחנו מעוניינים גם לצפות פה. לא נדיר לפגוש בקבצים האלה גם בהוראות התקנה חיוניות, עדכוני באגים, וכדומה.
על מנת לצפות בקבצי NFO, נלך למקור: קבוצת הפורצים DAMN המתמחה בין השאר ב"הינדוס לאחור". הקבוצה הזו פיתחה תוכנה קטנה וחופשית לשימוש בשם המקורי DAMN NFO Viewer, המאפשרת לצפות באותם קבצים בקלות תוך שמירה על המאפיינים הגרפיים המיוחדים שלהם. לדעתנו זו תוכנת חובה.
למי שמתעניין בהיסטוריה של קבוצות פורצי הקבצים, מומלץ לבקר באתר של Defacto. החברים שם אספו במשך עשר השנים האחרונות קבצי NFO רבים. חלק מכם תמצאו שם אולי נוסטלגיה. אחרים יגלו שזה פשוט מרתק, בלי קשר לכלום.

קבצי AVI ו-MPG

אפשר למצוא היום באינטרנט את כל סוגי הסרטים - מלהיטים שוברי קופות ועד סרטי אנימה בשבדית. אבל מספר הפורמטים והקידודים, הוא כמספר הסרטים בערך. למרות שעסקנו כבר בנושא בעבר, אנחנו מנצלים את הזדמנות כדי לשוב ולעשות קצת סדר.
פורמטי הוידאו הפופולריים ביותר כיום הם Divx ו-Xvid, שמגיעים בקבצים בעלי סיומת AVI, וקבצי בפורמט MPEG2 שהסיומת האופיינית שלהם היא MPG. על מנת לצפות בפורמטים הללו יש צורך במפענחים (codec) מתאימים - כל סרט קודד ונדחס בשיטה מסויימת, ולא חסרות שיטות קידוד. מפענחי הוידאו יאפשרו לך לראות. וכמובן - תזדקקו למפענחי אודיו כדי שתוכל לשמוע.
כדי להפוך את העניין מסובך עוד יותר, מסתבר שאין שום עקביות בכל מה שקשור לבחירה במקודדים. אחד מקודד וידאו באמצעות DivX ואת האודיו בפורמט AC3, ואילו אחר מקודד סרט באמצעות Xvid ואת הצליל באמצעות MP3. ולא שזו בעיה למצוא את המפענחים המתאימים עבור הסרטון שזה עתה נשלח אליך בדואר אלקטרוני - אבל לכו תדע במה קודדו אותו.
כאן נכנסת לתמונה תוכנת עזר קטנה, חופשית וידידותית הנקראת G-Spot. מפתחי התוכנה שטורחים לעדכן אותה בתדירות גבוהה, עוקבים אחר המקודדים החדשים, ויצרו מאגר של כל המקודדים האלה. התוכנה יודעת להשתמש בו כדי לנתח את קובץ הוידאו, לקבוע אילו מפענחים נדרשים, ולהודיע לכם אם הם מותקנים במחשב שלך.
איך מוצאים את המפענח עליו התוכנה המליצה? ב-Google כמובן. במספר אתרים העוסקים בסרטים תוכלו לשמוע על חבילת מפענחים הנקראת Nimo Codec Pack. החבילה הזאת מכילה מספר רב של מפענחים והיא מתקינה אותם בבת אחת על המחשב שלך. מניסיוננו, בהרבה מקרים היא יוצרת יותר בעיות מאלו שהיא אמורה לפתור, לכן כדאי לוותר על התקנתה ולהתקין רק את המפענחים להם אתם זקוקים.
אגב, בקבצי ה-NFO שהזכרנו קודם, אפשר לעתים קרובות למצוא מידע על המקודדים בהם השתמשו על מנת ליצור קובץ וידאו מסויים. שווה לבדוק.