אוכלים ובוכים

רק הראש האמריקני יכול היה להמציא את ה"סינבון". למי שלא מכיר, מדובר בעוגת קינמון בצורת שבלול, העשויה מבצק שמנוני, עטופה במפלי סוכר ומפיצה ריחות הגורמים לאנשים לחוש תאווה בלתי נשלטת למתוק-מתוק הזה. היציקה הזאת נמכרת בכל פינה באמריקה.

הבעיה היא שלאכול "סינבון" זה בערך כמו לשתות כוס שמן מרוכז: אלף קלוריות מינימום, רק שעד שהבחילה מגיעה, אוכלים לפחות שניים שלושה כאלה. עכשיו התחילו לשווק את השבלולים השמנוניים באריזה אישית של שש חתיכות. במו עיניי ראיתי אנשים מחזיקים את האריזה ביד ואוכלים במכה את כל תכולתה.

ב- 4 ביולי, יום העצמאות של אמריקה, שנחגג כאן ברוב מנגל, נסעתי ברכבי מוושינגטון לניו-יורק. בדרך עצרתי לקפה בחניון ענק. בשלט שכיוון לחניון היה רשום: "פוד" (מזון). לא מסעדה, לא פונדק דרכים – אלא מזון, והרבה. בחצר המזון התערבב ריח הפיצה בריח הסינבון, שהתערבב בריח ההמבורגר עם גבינת הצ'דר הנוזלת. ובין דוכני המזון התהלכה לה אמריקה האמיתית: אמריקה השמנה. בוושינגטון אתה רואה את הפקידים המעונבים, אלה שיום העבודה שלהם מסתיים באימון של שעתיים לפחות בחדר כושר. בניו-יורק אתה רואה את הנשים הדקיקות, הקרייריסטיות והעשירות. על הכביש המחבר בין שני מרכזי הערים הללו אתה רואה את החצר האחורית, שבה נמצאת הבעיה מספר אחת של ארצות-הברית: השמנת היתר.

כל אדם שלישי באמריקה סובל מעודף משקל. כל אדם חמישי הוא "אוביס" – כלומר גוף אחד שמכיל בתוכו שני אנשים. בן-אדם שנראה כמו הר-אדם ומשקלו כפליים ממשקל נורמלי. בארצות-הברית כמעט אין רשתות למכירת בגדים במידות גדולות, כיוון שכל חנות מחזיקה מידות גדולות.

עודף המשקל של האמריקנים אילץ את חברות התעופה האמריקניות לשנות את הקריטריונים שלהן: עד לפני שנה היו מחשבים את משקלו של כל נוסע על-פי איקס ק"ג. בשנה האחרונה העלו את התחשיב בעשרה ק"ג לאדם, אחרי שהתברר כי הנוסעים כבדים יותר.

2,000 קלוריות בחצי דולר

ה"אוביסים" נעים בקושי בין דוכני המזון, נושמים בקושי בין סינבון לפיצה משפחתית, טורפים אוכל בכמויות ענק. אם זו היתה זו רק בעיה אסתטית, ספק אם מישהו היה נותן עליה את הדעת. אלא שבממשל חישבו ומצאו כי המדינה מבזבזת מיליארדי דולרים בשנה על טיפול במחלות הנובעות מהשמנת יתר.

שלטונות הבריאות, הטוענים כי השמנת היתר היא הבעיה הבוערת ביותר של החברה האמריקנית, יצאו בימים אלה בקמפיין ענק נגד התופעה. הנשיא בוש קרא לאזרחי אמריקה להתחיל להתעמל ולאכול בתבונה. אמצעי התקשורת נרתמו גם הם, ועוסקים בסוגיה ללא הרף. קבוצות תמיכה מזמינות כל מי שרוצה להתייעץ, לקבל סיוע וכתף לבכות עליה. ראש עיריית פילדלפיה, יוצא מדי בוקר לריצה וקורא לאזרחי עירו לרוץ יחד אתו כדי להוריד במשקל.

האצבע המאשימה מופנית לעבר חברות הג'אנק פוד. בתביעת ענק שהוגשה לפני שבועיים תובעים צרכנים שמנים את חברת "מקדונלד'ס", בטענה שהיא אחראית למצבם, מאחר שאינה מציינת, כנדרש על-פי החוק, את מספר הקלוריות של כל מרכיב בתפריט.

אבל ספק אם התובעים יזכו בתביעה שהגישו. אחרי הכל, כולם יודעים שג'אנק פוד משמין. בעיקר אם צורכים אותו בכמויות ענק. עם זאת, מחקרים רבים קובעים כי הסיבה העיקרית להשמנה של האמריקנים היא הרגלי האכילה מחוץ לבית ונהייתם אחרי המבצעים שעורכות חברות המשווקות פאסט-פוד. לדוגמה: אם רכשת ארוחה שמכילה המבורגר בלחמניה, צ'יפס בשקית בינונית וקולה בכוס בינונית, מציעה לך הרשת להוסיף חצי דולר ולקבל שני המבורגרים, צ'יפס לארג' וקולה בכוס ענקית. אז מי לא ייקח? חישובים שעשו תזונאים הוכיחו כי בחצי הדולר הזה הכניס הלקוח לגופו עוד 2,000 קלוריות.

עכשיו באמריקה אוהבים לשנוא את רשתות המזון המהיר. פעם הן היו מקור לגאווה: מסעדה שבה יכול כל אחד לרכוש ארוחה במחיר של דולר או דולר וחצי לאדם. כעת אמריקה רוצה לראות את החברות האלה מתפתלות, מתנצלות, ובעיקר משלמות.

סינבון כפי יכולתך

בינתיים ממשיכה אמריקה להפיק רווחים מבעייתם של השמנים. בימים אלה בישרה חברת תיירות אמריקנית על פתיחת אתר נופש בקנקון במקסיקו, המיועד לשמנים בלבד. ההחלטה לפתוח אתר כזה נפלה, כך טוענת החברה, אחרי שהתברר להם כי לקוחות שמנים נכנסים לדיכאון באתרי נופש רגילים, בהם הם סובלים מהמבטים שנועצים בהם בכל פעם שהם מתקרבים למזנוני האכול-כפי-יכולתך וממלאים את הצלחת. וכדי שהנופשים כבדי-המשקל ירגישו כמו בבית, בשערי האתר פתחו עבורם דוכן מיוחד, המגיש מבוקר עד ערב "סינבון" חם, ישר מהתנור.