אוטומט נגד העדר

חניית תדלוק ראשונה עם המסחרית הקטנה של רנו, מספר שעות לאחר תחילת המבחן, הפכה מייד למהומה. המתדלקת החיננית שלחה לכיווני אצבע מאשימה, ציוותה בתקיפות לעבור לאזור משאבות הסולר. ועוד לפני שהספקתי לומר לה "יש קנגו אחר", צעק חיים האחראי - "תגידי לו שיעמוד ליד הסולר".

באופן מקרי לחלוטין, מתדלק שלישי לא ראה את אצבעותיה של יעל, ולא שמע את קריאותיו של חיים. מה שגרם לו לפרוץ בריצת אמוק לכיוון היד האוחזת בפיית התדלוק, מנסה נואשות למנוע אסון. והתגובות האלה, שחזרו על עצמן עוד פעמיים לפחות, מעידות כי בשוק המסחריות הקטנות שלנו, מנוע הבנזין פשוט אינו קיים.

אז מה פתאום מנסה רנו להחדיר לשוק לוגם בנזין, בניגוד למקובל? הם הרי יודעים מצוין עד כמה שמרן הוא נהג הרכב הישראלי. אלא שאותם ישראלים גם נשבעו אמונים לתיבה אוטומטית, וכאן יש לרנו קלף חזק, המעמיד דילמה של ממש - האם לרכוש "כמו כולם" בקטגוריה דיזל-ידני, או לבחור "כמו עדר" שוק הרכב בכלל באוטומטי דווקא.

התשובה אינה חד-משמעית כמובן, ולכל בחירה יש יתרונות ברורים. אין הרי ספק כי מנהלי ציי רכב יבחרו בדיזל הזול יחסית לתפעול שוטף, וזה הקהל הגדול. לעומת זאת, לקוחות פרטיים, הנוהגים פחות, ישמחו דווקא באפשרות לאוטומט. בכל מקרה, בפלח שוק ה"מגלגל" כמה אלפי יחידות בשנה, נראה כי גם גרסאות "לא-מקובלות" עשויות להתברר כרווחיות.

קצת (ממש קצת) היסטוריה

יצרניות הרכב סיטרואן (ב-96') ורנו (ב-97'), הביאו לעולם הרכב תפיסה חדשה, הנוגעת לקטגוריית המסחריות הקטנות. וזו הייתה כה מוצלחת, עד כי העלימה מעשית את כל מה שהכרנו לפני כן, עם כל המשמעות הפיננסית. עם מבנה קרוב יותר למיניוואן מאשר לסופר-מיני, גרמו לטנדרון המסורתי להראות מיושן, לא נעים, לא נוח, לא יפה.

ובעוד המתחרים מלקקים את הפצעים ושוברים את הראש כיצד מתמודדים שוב, לא נחו ברנו והגדילו את מבחר הגרסאות, כולל אפילו גרסת כמו-שטח. בנוסף הגיעה תיבה אוטומטית, ראשית בשילוב עם מנוע ה-1.4 ליטר, כעת כאמור גם ב-1.6. ולאחרונה, במה שנראה ממש כמו תיאום עמדות עם סיטרואן, ושנתיים לאחר מקצה שיפורים ראשון, מוצג קנגו מתוח פנים ומוכן לקרב.

מבחוץ

מבט אחד מבהיר כי שינויים אכן נעשו בקנגו, אך לבטח לא מדובר במרגשים במיוחד. בסך הכל מדובר בניסיון חביב בו יוענק למסחרית מראה מודרני יותר, קרוב עד כמה שניתן לקו הדגמים הנוכחי של היצרן. בין היתר בעזרת מכסה מנוע אחר, יחידות תאורה חדשות וגדולות, סבכה קדמית בסגנון המגאן ואפילו פגושים חדשים.

מאחור השינוי פחות משמעותי, ועיקרו יחידות תאורה חדשות. אגב, בחוברת היצרן ועם פגושים בצבע מרכב, כמו-גם גוונים מעט פחות משמימים מהלבן החיוור, זה נראה לא רע. אבל כאן ועכשיו, תחת שמש ישראלית, אני מתגעגע למראה ה"צעצוע לגדולים" שהיה לדגם המקורי, והפך אותו בצדק לכלי חביב גם על מי שאינו פורק סחורות. אגב, הידעתם כמה אתרי אינטרנט של בעלי/חובבי קנגו יש ברשת?

ובפנים

תא הנוסעים אינו חושף במבט ראשון שינוי כלשהו, אך לאחר זמן מה נחשף השדרוג, בעיקר לאחר שהצבנו לצדו קנגו ותיק. ובעיקר כמובן בורר הילוכים אוטומטי, עם מסילה שאינה מוארת לצערנו – במקום, יש צג בלוח המחוונים.

הלוח עצמו מפורט יותר, תא הכפפות הפתוח לשעבר זכה לדלת, הפלסטיק מעל מגיע בשני גוונים, ובמרכזו תא אכסון שיהפוך וודאי בגרסאות מהודרות לצג דיגיטלי. כך שיש יותר תאי אכסון, איכות הפלסטיקה השתפרה, והעסק נראה מזמין יותר, הגם שהתחושה המצועצעת-חביבה-צעירה נעלמה מעט גם כאן.

תנוחת הנהיגה הגבוהה, עם מושבים מחודשים וריפוד שונה, נוחה למדי. עם זאת, היא מסגירה את העובדה שגלגל ההגה אינו מתכוון, ומסתיר את מרבית לוח המחוונים. משאר הבחינות אין שינוי מהותי - המרחב לראש שופע, המושב האחורי עדיין מרווח, האווירה עדיין פשוטה.

ואם כבר פשטות, הרי שיש מקום לבקר (שוב) את פקדי האוורור המיושנים, הגלגל הגדול (מדי) לשינוי גובה אלומת אור, שפע המתכת החשופה והעדר פרטים קטנים אך חשובים, כמו תאורת מפות למשל.

מגלה את החיים

אבל ההבדל הגדול לעומת הקנגו מתגלה כמובן בעת ההנעה. זה מתחיל בצליל לא מוכר וחרישי מהמקובל, וממשיך בכושר גופני יוצא דופן. אין אמנם תגליות מסעירות, ויחידת הכוח שגרתית, אבל התגובה החדה והמיידית של מנוע הבנזין מזריקה חיים חדשים לקנגו. בסופו של דבר, זו גרסת 95 כ"ס למנוע ה-1.6 ליטר המוכר של רנו, ועל הנייר היא גם הזריזה בהיצע המקומי, עם האצה ל-100 קמ"ש ב-12.4 שניות, ומהירות מרבית גבוהה מ-160 קמ"ש.

ובכביש הוא אכן מהיר בהרבה מהקנגו הרגיל, כולל גרסת הטורבו-דיזל. עובדה זו בולטת בעיקר בסביבה עירונית דווקא, עם תגובה מהירה יותר למצערת ויכולת השתחלות קלילה. אך גם בכבישים תלולים יותר, או האצה בכביש המהיר, מציע קנגו בנזין-אוטומטי יותר יכולת.

אגב, ידידנו האוטומטי גם בטוח יותר, כפי שמורגש בעת עקיפה - פעולה עבורה נדרשת חשיבה מורכבת בקנגו רגיל. וכמובן שמנוע הבנזין אינו מטרטר, אינו רועד, ומעניק אופי נסיעה נעים בהרבה. חבל רק שמחוץ לעיר מופרעת השלווה על-ידי רעשי רוח חזקים.

והאוטומטי? הקנגו קיבל את תיבת "פרואקטיב" המוכרת של רנו, וכאן אין הפתעות. התיבה מתפקדת באופן סביר, אך נהנית וסובלת מכל נטיות ההתחכמות המוכרות שפגשנו בעבר. זה כולל "קיבעון-הילוך" כאשר היא מחליטה שאתה משייט, או הורדת הילוכים עצבנית כאשר נראה לה שהנהג נמרץ מספיק.

שוב מתגלה שיהוק קל בהילוך ראשון, שוב החלפה מוקדמת מדי לשני, וההחלפות עצמן לא תמיד מעודנות - בעיקר בין ראשון לשני. אבל בסך הכל, כמו תמיד, התיבה עושה את העבודה לשמה היא כאן, ומגרעותיה פחות מטרידות ברכב שכזה. דלק? 9.0 ק"מ לליטר בסך הכל בתנאי המבחן.

מסתדר בסיבוב

הקנגו מעולם לא הוביל את החבורה בתחומי איכויות הניהוג או נוחות, ולאחר העדכונים הקלים, הוא ממשיך לתפוס מקום טוב באמצע. עם זאת, התחושה בגרסת הבנזין קלילה יותר, באופן מורגש. להגה תחושה סבירה, והתגובה לתפעולו נחושה למדי. אמנם, בכביש משובש תתקשה מערכת המתלים לרסן כהלכה, אך ביחס למתחרים המצב סביר בהחלט.

לעומת זאת, נוחות הנסיעה בעיר אינה מבריקה, ונופלת בכל מקרה מזו של סיטרואן ברלינגו. המצב משתפר קצת מחוץ לעיר, אך התחושה כי הקנגו נוקשה למדי, אינה נעלמת לרגע. לצערנו, מערכת הבלימה הפגינה יכולת בינונית בלבד, תוך שהיא משלבת בין פעולה לא מדויקת ומחסור בכוח האטה נדרש.

נגד הקונצנזוס

אז ככה. אין ספק כי הקנגו האוטומטי נעים יותר לשימוש מאחיו לוגמי הסולר. ובכל מקרה, רנו עצמה אינה מציעה מנועי דיזל מתוחכמים ומודרניים בקנגו. ולכן, לאור תג-מחיר כמעט זהה - 113,000 שקלים לדיזל-ידני, 114,000 לבנזין-אוטומט – לא ברור לי למה לרכוש מכונית עם מנוע רועש וחלש, על פני יחידת כוח נעימה וחזקה המסתייעת בתיבה אוטומטית.

כמובן, הדיזל חוסך כסף ניכר בתדלוק, ומציע טווח פעולה גדול בהרבה. כך שציי רכב הצוברים עשרות רבות של אלפי קילומטרים בשנה, יבחרו ללא ספק בדיזל, אלא שכאמור, יש גם לקוחות פרטיים הנעים בעיקר בתוך העיר, או כאלה שפשוט חייבים לתת לגיר לעבוד בעצמו…

בכל מקרה, לפחות מבחינה אחת יכולים אנשי רנו להיות רגועים. מתחרים ישירים על פלח השוק החדש והמעניין הזה, אין להם (בינתיים). מלבד זאת, נראה כי לגרסה הזו יש בהחלט זכות קיום. השאלה היחידה היא כיצד משחררים את הישראלי הממוצע מכבלי השמרנות הבסיסית, החשש מפני "דבר חדש". ולכן מעניין עוד יותר לראות כיצד יטפל בכך היבואן, וכיצד יגיב לכך הציבור.