דסטין הופמן: רדוף פחדים

הוא קטן, עצבני, מדבר מהר וקצר, אובססיבי ושואף לשלמות, והוא הראשון שיודה בכך. "יש כל כך הרבה סרטים גרועים, בגלל שלאף אחד לא אכפת מהבעיות לפני שמתחילים לצלם, ואחר כך מאוחר מדי לתקן אותם", אומר דסטין הופמן. "אני המבקר הכי קשוח שלי. ככה אני ואני חי עם זה הכי טוב שאני יכול". הוא נשוי שנית, לליזה, והם הורים לארבעה. "אני עושה סרט רק כשלאשתי נמאס שאני מסתובב לה בין הרגליים, והילדים שלי רומזים לי שאני עולה להם על העצבים. אני רוצה להיות אבא משקיע, אבל אני עצלן. אני מודה". למרות הצלחתו ושני האוסקרים בהם זכה, הוא מלא פחדים. "אני תמיד מחכה לרגע בו השטיח יימשך מתחת לרגלי", הוא אומר. "יש לי שדים שרודפים אותי ופחד ממוות, בגלל שהוא היה קרוב אלי". זה קרה כשהוא היה בן 26. הוא בישל, נכווה קשות, ומכיוון שהי

ה אז בחזרות למחזה הראשון שלו בברודוויי, הוא חבש את עצמו ורץ לחזרות. הכוויות הזדהמו והרופאים אמרו לו שהוא עומד למות. הוא לא, אבל הפחד עדיין איתו. "אני דואג בקשר לכל דבר. אני פוחד מהמוות. הייתי רוצה לבחור את יום מותי, אבל זה לא עובד ככה. לשמחתי, ככל שחיי מלאים יותר, אני מבזבז פחות אנרגיה על מריבות וויכוחים. לא מפריע לי להזדקן. להפך. כשחקן, זה פותח בפני אפשרויות רבות וחדשות. בגילי, אני כבר לא חושש לטעות. הגיל הביא עימו הרגשת ביטחון שלא היתה לי בצעירותי".