ואלה שמות

בתי המשפט בארה"ב אישרו עד כה 911 צווים משפטיים לבקשת חברות התקליטים הגדולות. הצווים נשלחים בימים אלה לספקי אינטרנט בארה"ב, במטרה לכפות עליהם למסור לידי פרקליטיו שמות של משתמשים "כבדים" המעורבים בהפצה פיראטית בתוכנות שיתוף קבצים כמו "קאזה". פרטים ראשונים על הנתבעים שבדרך החלו להיחשף בימים האחרונים.

אתר האינטרנט של ערוץ הטלוויזיה Tech TV חשף את הכינויים של משתפי הקבצים בתוכנת "קאזה", המוזכרים בצווים המשפטיים, בהם Aab@Kazaa, Aboggs2@Kazaa, allstatetide@Kazaa, Amissann2@Kazaa, AngelaMikesell@Kazaa ועוד (הרשימה המלאה כאן). הצווים המשפטיים אינם חושפים את השמות האמיתיים של הגולשים אלא מפרטים את הכינויים שלהם, שם ספק האינטרנט, כתובת IP ורשימה מדגמית של השירים המוגנים בזכויות יוצרים שמשתמשים אלה הורידו למחשבים שלהם.

השמות נחשפים

עם זאת, גם שמות מלאים מתחילים להיחשף. אנשי איגוד חברות התקליטים בארה"ב (RIAA) טוענים אמנם כי הם יכולים לאתר משתמשים החשודים בפעילות פיראטית רק בשיתוף פעולה עם ספקי האינטרנט, אך סוכנות הידיעות אי פי הצליחה לאתר מספר גולשים הרשומים בצווים אלה, על בסיס כתובות ה-IP שלהם.

מסתבר כי כאשר ה-RIAA חוטבת עצים, השבבים פוגעים גם בהורים, שותפים לדירה, אפילו סבים וסבתות. כולם מהווים מטרות במרדף של תעשיית המוסיקה אחר משתפי הקבצים ברשת. עורכי הדין של ה-RIAA מצפים להגיש מאות תביעות משפטיות נגד גולשים בשבועות הקרובים, כאשר כל אחד מהם עלול להיתבע לשלם בין 750 דולר ל-150 אלף דולר בגין הפרת זכויות יוצרים. בחלק מהמקרים, גם קרוביהם של הנתבעים יתבקשו לשלם את המחיר.

"תנו לי לטפל בה והסיפור הזה ייגמר תוך חמש דקות", אמר גורדון פייט כשהתבשר על הצו שיימסר לספק האינטרנט שלו בקרוב, לפיו על הספק למסור את פרטיו המלאים וכתובתו של פייט לעורכי הדין של חברות התקליטים הגדולות. פייט, 67, אישר כי בתו בת ה-23, לי פייט, אכן התקינה תוכנה לשיתוף קבצים, אך הוסיף כי בני המשפחה כלל לא ידעו כי השימוש בתוכנה הוא פלילי. "אין שום סיכוי שהבת או שאר בני המשפחה יפרו את החוק במכוון", הוא אומר, "חשבנו שזו רק דרך נוספת להאזין למוזיקה".

על פי נתוני ה-RIAA, לי פייט העמידה לרשות שאר המשתמשים בתוכנת שיתוף הקבצים שירים של בילי איידול, מיסי אליוט, דוראן דוראן, דף לפארד ואחרים. פייט האב אומר כי מעולם לא הוריד קבצי מוסיקה והוא בהחלט מכבד את חוק זכויות היוצרים, ולמרות זאת, הוא צפוי לספוג תביעה משפטית.

פייט שקל לפנות ל-RIAA ולנסות להגיע עמה להסדר. "האם עליי להתקשר עכשיו לעורך דין?", הוא שואל. קארי שרמן, נשיאת ה-RIAA, לא יודע מה לענות לו. אנשי ה-RIAA לא הניחו כי המשתמשים יזוהו בשמם המלאה לפני שספקי האינטרנט ימסרו את המידע לחברות התקליטים.

"לא חשבנו לעומק על התרחיש הזה", הוא אומר, "אם אדם החשוד בהפצת מוזיקה פיראטית רוצה להגיע אתנו להסדר לפני תביעה משפטית הוא יכול ליצור איתנו קשר, אבל עדיין לא ברור איך נמשיך משם הלאה".

מרדף ללא הבחנה

שרמן מזהיר כי עורכי הדין של חברות התקליטים ירדפו אחר מורידי הקבצים מבלי להתחשב בנסיבות אישיות או תירוצים, מתוך מטרה להרתיע את יתר המשתמשים המורידים קובצי מוזיקה פיראטיים מתוכנות שיתוף הקבצים. "לא נהיה סלקטיביים, במטרה להבהיר לכל משתמש שמאפשר לגולשים אחרים להוריד ממחשבו מספר גדול של קבצים כי אינו בטוח", אמר. גם הפעם, כמו בעבר, שרמן לא הגדיר מהו אותו "מספר גדול".

לדברי שרמן, במהלך החודשים הקרובים צפויים משתמשי תוכנות שיתוף הקבצים בארה"ב לגלות כי המציאות סביבם מתחילה להשתנות, וכי אינם יכולים להמשיך להוריד מוזיקה פיראטיים ולהישאר אנונימיים, גם אם יסתתרו מאחורי כינויים מתוחכמים.

"לא חשבתי שזה יקרה לי"

סטודנטית בשם אמי בוגס, מצ'רלסטון אשר במדינת וושינגטון, אומרת כי מחקה במהירות יותר מ-1,400 קובצי מוזיקה מהמחשב שלה, לאחר שהתברר לה שהיא המטרה הבאה. לדבריה, לפעמים היא מורידה עשרות שירים ביום, בעיקר של יוצרים כמו פליטווד מאק, בלונדי ועוד.

בוגס, 22, שינתה את הרגלי שיתוף הקבצים שלה לאחר שהשתמשה בחשבון האינטרנט של שותפה לדירה כדי להוריד קבצים ברשת. שם השותף הועבר לעורכי הדין של תעשיית המוזיקה. "זה הפחיד אותי כל כך שאני לא רוצה להוריד שירים לעולם", היא אומרת, "מעולם לא חשבתי שזה יכול לקרות לי". בבתים בהם ההורים לא ממש מודעים לפעילות המקוונת של שאר בני המשפחה, החדשות על החשדות נגדם עשויות בהחלט להפתיע.

מומחים משפטיים מזהירים

בוב בארנס, סבא בן 50 מפרסנו שבקליפורניה, מודה כי הוריד כמה מאות שירים מהאינטרנט. לדבריו, הוא משתמש בתוכנות שיתוף קבצים כדי להוריד שירים נדירים מאירופה מכיוון שהוא לא מרוצה מהאמנים האמריקניים המודרנים, ונמאס לו לרכוש דיסקים ללא אפשרות להאזין להם קודם.

בארנס, שהשתמש בנאפסטר עד שהשרות נסגר, אומר שכיום הוא בקושי משתמש בתוכנות שיתוף קבצים פרט לימים בהם נכדו מבקר אותו. על פי נתוני ה-RIAA, במחשבו של בארנס נמצאו שירים של מרווין גיי, סבאג' גארדן, ברלין, הנשרים, דייר סטרייטס ועוד. בארנס חושש מתביעה, אך משוכנע כי זו לא תוגש לבסוף. "הם רק מנסים להפחיד אנשים", הוא קובע.

מומחים משפטיים קוראים לחברות התקליטים לברור בזהירות את מטרות התביעות שלהן, ומביעים ספק אם בסופו של דבר תעשיית המוזיקה תצליח בתביעה נגד משתמשים פרטיים כמו משפחת פייט. "אם הם יתבעו משתמשים פרטיים הם מסתכנים בתביעות סרק", אומר כריסטופר קאלדוול, עורך דין מלוס אנג'לס שעובד עם אולפנים גדולים באיגוד הסרטים האמריקני.