ממלכה על פרשת דרכים

"בתחום הלא קונבנציונלי, צריך להסתכל על לוב, ולהתבונן היטב גם במתרחש בערב הסעודית". כך אמר לאחרונה הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, בראיון ל"ידיעות אחרונות". יעלון סירב לפרט בעניין הסעודי. אך עצם הזכרת הממלכה ה"מתונה", שמשקיעה הון עתק מדי שנה ברכש צבאי, כאיום בלתי קונבנציונלי – מדבר בעד עצמו.

בשבוע האחרון תבעו סנאטורים אמריקנים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, לפרסם גם את החלק שנגנז בדו"ח שערכה ועדת החקירה של הקונגרס לאירועי ה-11 בספטמבר 2001. ככל הידוע, הפרק המצונזר מוקדש, בין השאר, ל"קשר הסעודי" למתקפת הטרור, ולסיוע שהעניקה ריאד לחוליות המחבלים של אל-קאעידה. סעודיה מצדה מיהרה אף היא לדרוש שהדו"ח המלא יפורסם, ושיגרה בבהילות את שר החוץ שלה, סעוד אל-פייסל לוושינגטון בעניין. אך ספק אם 28 העמודים, שנותרו לפי שעה חסויים, יעניקו לה את ה"זיכוי" המיוחל.

בית המלוכה הסעודי אובד עצות. מחד, בדומה לרשות הפלסטינית ולשאר ארצות ערב, גם על סעודיה מופעל לחץ אמריקני אדיר להילחם בטרור ולכונן רפורמות פוליטיות וכלכליות. מן הצד השני ניצבים חכמי ההלכה הבכירים, ומאחוריהם תומכים נלהבים ותאים קיצוניים למיניהם, שחרטו על דגלם לסכל כל ניסיון ליתר דמוקרטיזציה והתמערבות בממלכה.

מסע צלב דמוקרטי

פיגועי הטרור במגדלי התאומים ובפנטגון שינו את סדר היום בוושינגטון מן הקצה אל הקצה. מממשל בדלני ומסתגר בתוך ארצו, שלא שש ללכלך ידיו בביצה המזרח-תיכונית, הפך הבית הלבן של בוש הבן למעורב ביותר אי-פעם בענייני האזור – ולאו דווקא משיקולים ציניים של נפט ותמריצים כלכליים וצבאיים. ארצות-הברית, בתמיכה אדירה של אזרחיה ונציגיהם בקונגרס, פתחה במסע צלב דמוקרטי.

טענה מוכרת בתורת היחסים הבינלאומיים גורסת כי מדינות דמוקרטיות מעולם לא לחמו זו בזו – בשל מערכת האיזונים והבלמים, ובעיקר הודות לשיקול הרציונלי של רוב האזרחים נגד שפיכות הדם. הממשל האמריקני החליט לאמץ את התיאוריה, וביתר שאת.

לא בכדי פתחה ארצות-הברית בעיראק – זה פשוט היה קל יותר. משטרו של סדאם חוסיין הפר החלטות של הקהילה הבינלאומית, היווה גורם חתרני, מתסיס ומאיים על שלום האזור ויציבותו, וממילא לא היה אהוד על שאר אומות העולם. בנוסף, בוש ואנשיו גמרו אומר לסגור אחת ולתמיד את החשבון עם סדאם – מלחמה "בשם האב". ואולם, הקשר בין בגדד לאל-קאעידה לא הוכח מעולם. גם האיום הבלתי קונבנציונלי, כפי שמתברר יותר ויותר, היה מלכתחילה מעורפל. אבל עיראק תוכננה להיות רק ההתחלה; לא יותר מנקודת זינוק נוחה.

דו"חות חסויים של משרד ההגנה האמריקני, אשר במכוון או שלא במכוון הודלפו לעיתונים המובילים בארצות-הברית, שופכים אור על התוכנית הגרנדיוזית להוצאת מסע הצלב אל הפועל. אחרי כיבוש עיראק, שלא אמור היה להצריך משאבים רבים מדי או לעורר מחלוקות קשות מדי, הצבא האמריקני ומחלקת המדינה קיוו לנצל את המומנטום הלאה – כמנוף ללחץ על סוריה ואיראן, ולמעשה על מנהיגי האזור בכללותם. בית המלוכה הסעודי תוכנן להיות המנה העיקרית. מצרים – הדובדבן שבקצפת.

סקילת נואפות, כסף למשפחות שהידים

חוטפי המטוסים, באותו יום שחור בספטמבר, היו ברובם המכריע אזרחים סעודים ומצרים. אוסאמה בן-לאדן, מהאנשים העשירים בתבל, גדל והתחנך בסעודיה. את האידיאולוגיה ההרסנית שלו שאב מן המשנה הווהבית הפונדמנטליסטית, אשר מתייחסת באופן מילולי למצוות הקוראן, מתנגדת בתקיפות לכל חידוש או דבר פרשנות, ורואה ביהודים ובנוצרים "קופים וחזירים".

הברית בין תנועת הווהביה לבין חמולת סעוד היא שהולידה את סעודיה המודרנית, בה החוקים המחמירים – עין תחת עין ושן תחת שן – נותרו ברובם בתוקף עד ימינו אנו. כך, למשל, ידו של גנב אמורה להיכרת, אנס צפוי לעבור סירוס, ואילו אשה נואפת – דינה להיסקל למוות באבנים.

סעודיה היא ערש האיסלאם, מולדתו של הנביא מוחמד. אך בשנים האחרונות הפכה הממלכה חממה לטרור, כפי שממחיש המקרה של בן-לאדן, ולא רק הוא. כמו עיראק תחת סדאם, גם סעודיה – לטענת גורמי ביון בישראל ובמערב – מעבירה מענקים נאים למשפחות שהידים פלסטינים.

היוזמה הסעודית

אך זהו רק צד אחד של המטבע. מן הצד השני מצטיירת תדמית הפוכה לגמרי של בית המלוכה, המאופיינת במתינות וברצון עז לקדם את השלום במזרח-התיכון. יורש העצר עבדאללה, שליט הממלכה בפועל, הוא שהגה את היוזמה להכרה מלאה בישראל בתמורה להיענותה לתביעות הפלסטיניות והסוריות – יוזמה אשר אומצה במרס אשתקד על-ידי הליגה הערבית.

פניה מאירות הפנים של סעודיה באו לידי ביטוי גם ביוזמות האחרונות להרגעת האינתיפאדה הפלסטינית, בין השאר בהבטחתה של ריאד לשכנע את החמאס לנצור אש. הנסיך עבדאללה השתתף בפסגת מנהיגי ערב המתונים בשארם א-שייח', לצד הנשיא בוש. יתרה מכן - ערב הסעודית, יחד עם ירדן ומצרים, הייתה מעורבת בניסוח "מפת הדרכים".

לפרגמטיות הזאת, מעבר לשיקולים הומניים ולרדיפת שלום, יש, כמו תמיד, גם זרז כלכלי ופוליטי. התוצר הלאומי הגולמי הסעודי הרקיע שחקים בשנות ה-70 וה-80, עם הזינוק במחירי הנפט. באותן שנים עלתה רמת החיים בממלכה לאין ערוך. אך בשום שלב לא גובשה אלטרנטיבה של ממש להכנסות מן "הזהב השחור". וכשהמחירים בבורסות הנפט מתחילים לרדת, השינוי מורגש היטב במשק הסעודי – עם ירידה בהכנסות המדינה וגידול באבטלה.

סעודיה זקוקה להשקעות זרות כמו אוויר לנשימה. מימוש האיום האמריקני להעביר את הבסיסים הצבאיים המוצבים בשטחה לקטאר ובחריין - שבניגוד לסעודיה שיתפו פעולה באופן מלא עם כוחות הקואליציה נגד עיראק - יהווה פגיעה אנושה בענפי השירותים במדינה. כך, כמו סאדאת בשעתו, גם הנסיך עבדאללה מבין כי הדרך לפיוס עם אמריקה עוברת בחימום היחסים עם ישראל. לאחרונה, אגב, נראה שגם המשטרים בסוריה ובלבנון מתחילים להפנים זאת.

מאבק השליטה

האמריקנים דורשים מסעודיה, כמו גם משאר מדינות האזור, יתר פתיחות כלכלית ופוליטית. אך כלל לא בטוח שהמראות החדשים בממלכה, המעידים דווקא על מימוש זכות המחאה והבעת הדעה, יהיו לרוחה של וושינגטון.

המפגינים ברחובות ריאד וערי השדה, שלא אחת מוסתים בידי גורמים ממשפחת המלוכה עצמה, יוצאים בעיקר נגד אמריקה והמדיניות הפרו-מערבית של יורש העצר. עד כדי כך הגיעו הדברים, שמשרד החוץ הבריטי הביע לאחרונה חשש מקריסת השלטון בממלכה, ונפילתה לידי אנשי אל-קאעידה.

בסעודיה מתנהל בימים אלה מאבק שליטה של ממש בין עבדאללה ואנשיו למחנה האופוזיציה המשפחתית בראשות שר ההגנה הנסיך סולטן ובנו, הנסיך בנדר, שמכהן כשגריר הסעודי בארצות-הברית. המלך פאהד הקשיש, הנושא בתואר המכובד "משרת שני המקומות הקדושים" (מכה ומדינה), מאושפז רוב הזמן בבתי חולים באירופה. מותו צפוי להחריף את הקרע, ואולי אף להוביל לפיצולה של המדינה.