הגברת מוכשרת

קראו את הספר הזה. בבקשה, תקראו אותו. תקראו אותו כדי להבין שלא צריך ללהטט במלים, להכביר במטפורות ובאלוזיות, לצטט מהתלמוד הבבלי והירושלמי ולדון במי שווה יותר, שמנה או רזה, כדי לכתוב טוב, אפילו טוב מאוד.

תקראו את הספר הזה כדי ליהנות מסיפורים קצרים שלא מנסים להיות שום דבר מלבד עצמם, ומצליחים. קידר, בוגרת בית הספר לקולנוע של סם שפיגל, מצליחה להימלט מהמלכודת המזומנת לרבים מפרחי התסריטאות העושים את צעדיהם הראשונים בפרוזה, אותה נטייה מגונה לכתוב כל סיפור כאילו הוא תסריט נטול דיאלוגים, קומפלט עם הוראות הבימוי והעריכה.

את הסיפורים של קידר לא רואים, אלא מרגישים, ומרגישים אותם בעיקר כמעבר של זמן. קידר מצליחה לדחוס אפילו את הסיפורים הקצרים יותר בקובץ בזמן עשיר, עבה ומתפתל, שחולף על פני הדמויות הרבות והשובות שהיא יוצרת. בין אם מעבר הזמן מקודד בהודעות שגויות במזכירה האלקטרונית כמו ב"ליה & ג'פרסון" המכמיר, או נפרש מול עיניה הצופות של אשה מזדקנת היוצרת מערכת יחסים עשירה עם השכנים בהם היא צופה ב"כביסה" הנפלא.

הזמן הטמון בסיפוריה של קידר מופיע כמו צימוקים מפתיעים בעוגת ספוג פשוטה, ויחד עם הכשרון המחודד שלה לברוא סיטואציות רגילות ויומיומיות שמקבלות טוויסטים עדינים ומלנכוליים, הופך את קובץ הסיפורים הזה למה שהוא - הפתעה משובבת לב בים של יומרות חסרות כיסוי.

לא הכל מושלם, כמובן, אבל הניחוח הבוסרי שכמה מסיפורי הקובץ מדיפים רק תורם במקרה זה להתרגשות הגילוי, לידיעה שטמונים כאן זרעיו של כשרון אמיתי, כזה המשתמש בשפה כדי ליצור עלילות ולא להפך. אז נכון שקידר עדיין משתמשת יותר מדי ב"כמו" וב"כ", אבל למי אכפת כשחמדה, המורה לחשבון, מצליחה ללמד את מאיה את לוח הכפל? זה נראה לכם פעוט? אולי. אבל צריך לקרוא את "חמדה" כדי להבין מדוע הסיפור הזה הוא שכיית חמדה של ממש, סיפורון שכורך בתוכו רווקה מזדקנת, כמעט-רומן אינטרנטי, ילדה עם הורים מנוכרים ועוגת שוקולד שלא עלתה יפה.

הצלחותיה של קידר בתחום בניית הדמויות ושזירת העלילה מצביעות על כך שייתכן שהיא תצליח לעבור את שלב הסיפור הקצר, שנראה כה הכרחי בתחום הספרות העברית הצעירה, ולזנק הלאה, אל רומן בשל שיכיל את כמוסות הזמן שלה בכבוד. בהחלט יש כאן הבטחה גדולה, לא רק של קידר, אלא גם של המדור הזה - תקראו את הספר הזה, אתם תיהנו. אני מבטיחה.

"הגברת העירומה", דקלה קידר, הוצאת ספריית פועלים, 233 עמ'