פוטבול 2003: פיטסבורג סטילרס

לא ברור איך דן רוני עושה זאת, אבל הבעלים הוותיק של הסטילרס, אגדה עוד בימי חייו, מצליח לשמר את הקבוצה המשפחתית שלו, עונה אחרי עונה, דבוקה ומאוחדת. שימורה של הקבוצה מפיטסבורג ככוח דומיננטי בליגה במשך שנים רבות כל כך, מאז ארבעת האליפויות בשנות השבעים, הוא בגדר מעשה אומנות של ממש במציאות של סגלים שמתפרקים ונבנים מחדש בכל שנתיים. אפילו המאמן ביל קאוהר מצליח לשרוד בתפקיד אחרי 11 שנים (הרצף הארוך ביותר מבין כל שאר מאמני הליגה) והוא רק בן 46.

רוני קשישא בחר בנאמנות כעקרון מנחה לניהול הקבוצה ומצליח למצוא את הדרך להחתים את שחקניו ומאמניו האהובים על חוזים ארוכי טווח. ובניגוד לנהוג בליגה, הוא גם מתעקש לכבד אותם. כך קורה שארבעה שחקנים בלבד עזבו את 'היינץ פילד' ונראה כי למעט הפה הגדול של לת'ון פלאוורס, יש לכל אחד מהם מחליף ראוי, שלא יפגע בתלכיד הקבוצתי המבוסס – מודל להצלחה, שהוכיח עצמו עד כה ועם מעט התאמות קטנות שנעשו בחודשים האחרונים. ההצלחה יכולה שוב לקבל ביטוי ממשי העונה עם העפלה לסופרבול.

התפתחות אחת שאיימה ועדיין מאיימת על היציבות של הסטילרס היא הירידה הדרמטית ביכולתו של הראנינג-בק ג'רום בטיס. "האוטובוס" (כינוי השגור בפי כל), שפעם שימש כאמצעי התחבורה העיקרי של הסטילרס מאנד-זון לאנד-זון, מתקשה לחזור לכושרו מלפני שנתיים. פציעה טורדנית במפשעה בפלייאוף 2001 ניטרלה אותו ואת חבריו. בעונה שעברה, בטיס לא הצליח לחזור לעצמו, אולם היה זה משחק המסירה המסעיר של טומי מאדוקס והרסיברים המצוינים שחיפו על חולשתו.

העונה, בטיס נח, התחזק והוריד במשקל. קו התקפי מהטובים בליגה, ומשחק המסירות המשופר צריכים להקל עליו את העבודה. צריכים לזכור, הסטילרס היו מאז ומתמיד קבוצת ריצה לפני הכל, אבל איימוס זראוויי הזעיר לא יוכל להמשיך ולשאת בנטל כראנינג-בק ראשון. "האוטובוס" חייב להגיע לתחנה בזמן כמו פעם, אחרת מישהו יחתוך את הקו. אחרי הכל, למרות החיבה שרוכשים לו רוני וקאוהר, חברים יש רק באגד.

עזבו: קורדל סטיוארט (קווטרבק, שיקגו), וויין גאנדי (טאקל, ניו אורלינס), ג'ון פיאלה (ליינבקר, פרש), לת'ון פלאוורס (סייפטי, דנבר).

בולטים בדראפט: טרוי פולמאלו (סייפטי, סיבוב ראשון), אלונזו ג'קסון (דפנסיב-אנד, סיבוב שני).

פיטסבורג היא עיר של פועלים פשוטים ונוקשים ובמובן מסוים משחק ההתקפה של הסטילרס עוצב על פי אותו הלך רוח. מהלכי ריצה פשוטים וניהול משחק שמרני היו הבסיס להתקפה של הסטילרס לאורח שנים. אולם בשנתיים האחרונות קרה משהו דרמטי בקבוצה, שהפכה לאחת מקבוצות ההתקפה המקוריות והטריקיות בליגה.

היינס וורד ואנטוואן רנדל-אל הם סיבות מצוינות לשינוי (וכך גם קורדל סטיוארט שעזב השנה). מדובר בשני שחקנים המוגדרים כרסיברים, אך מסוגלים לעשות הכל: תפיסה כדור, נשיאת כדור, חסימה ואפילו מסירה. מאמן ההתקפה המבריק, מייק מולארקי, סידר לשניים סט של מהלכים מפתיעים, בהם הם מתפקדים לרגע כקווטרבקים.

וורד ורנדל-אל בתור קווטרבקים (שלא לדבר על בטיס שלפעמים מנסה את מזלו כמוסר)? בתחילת העונה שעברה כמעט והיה מדובר באילוץ, נוכח היכולת החלשה של סטיוארט, אולם טומי מאדוקס שהחליף אותו כתב במסירותיו המדויקות את סיפור הקאמבק המופלא שלו ושל הקבוצה בדרך לחצי גמר ה-AFC.

השנה מאדוקס חייב להוכיח כי אין מדובר בסיפור מיקרי. הוא ימשיך במסירותיו המדויקות לוורד, רנדל-אל ופלאקסיקו בורס, רסיבר גבוה ומהיר, שלו רק היה אמין מעט יותר, היה נחשב לאחד הטובים בתפקידו בליגה. לקו ההתקפה הדינמי של אלן פנקה ומארבל סמית', הצטרף גם הטייט-אנד רימרסמה כאופציה התקפית נוספת. כל אלה יקלו על מאדוקס מאוד, אולם למרות כל אלה, יהיו אלה בטיס, זראוויי ו-ורון היינס, שיצטרכו לפלס את הדרך לסופרבול, על הקרקע.

האסטרטגייה ההגנתית של קאוהר הפכה כבר למודל לחיקוי ברחבי הליגה ולא לשווא. אין פלא. לסטילרס יש ההגנה שלא נופלת מזו של האלופה מטמפה ביי. הסטילרס פותחים במערך של שלושה שחקנים בקו הגנה – שלושה שהם בעצם כמעט ארבעה בהתחשב שמימדיו העצומים של הדפנסיב-טאקל קייסי המפטון, כוח מחריב במרכז הקו, שממוטט כל מי שעומד מול ומול הדפנסיב-אנד המצוינים שלצידיו אארון סמית' וקימו ואן-אאולהאפן.

אבל חבורת ההרס של המפטון היא לא כל מה שההתקפות היריביות צריכות להתמודד מולם. רביעיית הליינבקרים שעורבים מאחוריו היא אולי המתואמת והמגוונת בליכה. קנדרל בל, ג'ייסון גילדון, ג'יימס פאריור ובעיקר ג'ימי פורטר הם חבורה של אתלטים מדהימים ובעלי חושים חדים שמחשיכים כל ראנינג-בק. משחק הריצה מול הסטילרס מתחיל ובדרך כלל נגמר באפס.

הבעיה היחידה של ההגנה נותרה במשחק מול המסירה. רוני נתן לקנזס סיטי שלוש בחירות דראפט כדי לזכות באפשרות לבחור בסייפטי פולאמאלו במקום ה-16 בסיבוב הראשון. הרוקי המהיר יצעיר את החלק האחורי, בו מנסים דוויין וושינגטון, צ'אד סקוט וברנט אלכסנדר לעמוד בקצב של הרסיברים הצעירים שמולם, בעזרת הניסיון. ללא הצלחה גדולה מדי.

ודחה בחצי גמר הפלייאוף ב-AFC.