החזון האלקטרוני של ויולט ויז'ן

ויולט ויז'ן, אחד ההרכבים הייחודים במוזיקה האלקטרונית הישראלית, משחרר בימים אלה את תקליטו השני לשוק - Unfold בהוצאת BNE.

אלבומם הראשון של יונתן דגן ושי רביב התאפיין במגע הנוקשה של הדראם אנד בייס, הג'אנגל והפסיכדליקה של הטראנס, שנגעה פה ושם במלודיות שכתבו הצמד. מאז צברו השניים ניסיון והחלו לחקור נבכים חדשים במוזיקה האלקטרונית. התוצאה הייתה מספר סינגלים ורימיקסים, חלקם נוגעים בטראנס (כמו Cellophane, למשל, שיצא בגרסת טראנס באוסף האחרון של הומגה), אחרים בדאב, האוס, רוק ודאנס אירופי.

החקירה הזו הובילה את הצמד למסקנות שונות ומשונות. ביניהן, האם כדאי להמשיך לכיוון שבו למעשה פתחו את הקריירה המוזיקלית, או שמא לנסות ולמצוא נישה חדשה? דגן הסביר בשיחה ל-ynet כי האלבום החדש פונה פחות למיינסטרים שנוצר בדראם אנד בייס ובג'אנגל וכי הדרך שבה בחרו השניים היא ניסיון לעשות משהו חדש, מקורי ומעניין, ולשלב בין סגנונות שונים במהלך היצירה. התוצאה היא Unfold.

ומה נמצא בין הקפלים?

Unfold מזקק למעשה את הסאונד הייחודי של רביב ודגן, ומעניק לו נופך נוסף, עם שירה מאת נועה למברסקי, ששיתפה פעולה עם הצמד בהקלטות ובהופעות החיות, בגרה מאוד בקולה, וכיום היא כבר מהווה זמרת ברת-תחרות לזמרות הדאנס האירופאיות.

הליריקה באלבום נוגעת בנושאים אבסטרקטיים מחד, וריאליים מאידך. עם שירים על אהבה (Your Voice), אחרים שנוגעים בביזאר (Cellophane, Fresh Ground), כשהטקסטים עצמם נותרים פתוחים לפרשנות, בלי צורך להתפלסף.

מלבד למברסקי, תורמים גם שי ויונתן את קולם, ויחד עם אורחים כמו דובדב (אינפקטד מאשרום) ועוד, התוצאה היא גיוון מוסיקלי ו-ווקאלי שמעניק עושר מיוחד לאלבום. אם השירה היא נשית ונקייה, או גברית ומפולטרת, אפשר תמיד למצוא משהו בה חדש.

Unfold מקפל בתוכו מאגר סגנונות מרשים במיוחד, כשלכל קטע יש את העוצמה הייחודית שלו, ועם מאסטרינג שביצע מייק מארש שביצע עבודות מאסטרינג עבור הרכבים עולמיים כמו הכמיקל בראדרס (באלקטרוני) ונאפלם דת' (במטאל), ואירייז'ר (בדאנס), מדובר באחד מאלבומי האלקטרו המקוריים ביותר שיש כיום בשוק, עם טאץ' שמכוון לשוק האירופאי, ועם מספר קטעים שיכולים להתאים בשקט לפסקולי סרטים כמו המטריקס החדש.