פיני חדד: חגיגה לאוזן

גם ללא הילה של כוכב, מקומו של פיני חדד שמור בשורה הראשונה של המבצעים בזמר הים-תיכוני. אולי אין ציפייה לקראת תקליטים שלו, אולם כזמר מקצוען, בעל קול מאובחן, ערב ומרהיב ויכולות ביצוע מדויקות – דיסק חדש של חדד הוא תמיד חגיגה לאוזן.

בהיותו מבצע ולא יוצר, האלבומים של חדד בעייתיים. לא חסרים בהם שלאגרים אך הם מתקשים לספק תשובה לשאלת מיהו פיני חדד ועל מה הוא שר. בעודו נשען על יצירה של אחרים (לא הכי מוכרים בתקליט זה), הוא לא מצליח לגבש אמירה אישית, ועוסק (באופן צפוי למדי) בעניינים שבינו לבינה.

שיר הנושא (מילים נתי לוי, שותפו בביצוע) מייצג זווית לוזרית משהו: "קשה לי לוותר עליה/ למרות שהיא ילדה רעה/ היא מטריפה וגם יפה/ עושה בי מה שהיא רוצה".

כך גם ב'אוהב אבל מציאותי', דואט נוסף של השניים (מ'שניים סוכר'): "אולי אני לא הבחור שאת עליו חולמת… לא מבטיח מה שלא אוכל לתת" (מילים יוסי גיספן).

מציאותי, מחפש אהבה, מציע חיבוק ברגע של עצב. לא בשורה גדולה. חדד יכול להרשות לעצמו. 'ילדה רעה' משופע בלהיטים מבוצעים כהלכה שמצדיקים את רכישתו: הדואטים עם לוי, 'הדובדבן שבקצפת' (גלעד מסאמי), 'שאלתי' (אסף ניסים ואלי קשת) 'משתגע, 'יש לפעמים' (שניהם סגיב כהן) ושתי בלדות יפהפיות – 'אביר על סוס לבן' (איציק שמלי) והדואט 'אהובתי' עם שגיב כהן, מחבר השיר. שני האחרונים מציגים את אלי קשת כמעבד רגיש ומבטיח בגישה לכלי נשיפה ומיתר.