פסטיבל עכו: פחות אבל יותר

פסטיבל עכו לתיאטרון אחר יתקיים זו השנה ה-24 בחול המועד סוכות. למרות היקף פעילות מצומצם בשל קיצוצי התקציב המשמעותיים, מציגה הנהלת הפסטיבל הפקות מעוררות תיאבון, שכמכלול מנפקות זוויות מבט יוצאות דופן על החיים בארץ. שבע הצגות יועלו בבכורה במסגרת התחרותית של הפסטיבל, שייפתח ב-11 באוקטובר ויימשך ארבעה ימים.

לצד הצגות התחרות יתקיימו כמדי שנה הפקות חוצות, תיאטרוני רחוב ופרוייקטים מיוחדים. השנה, כמו בשנה שעברה, יוענקו פרסים ליקירי הפסטיבל: יוסי פרוסט, שהיה בין מייסדי הפסטיבל וכיהן עד לאחרונה כיועץ לענייני תרבות של שרת המדע, התרבות והספורט, וכיהן בעבר כראש מנהל תרבות וכמנהל אמנות, ושרה ליסובסקי, שליוותה את הפסטיבל במשך שנים ארוכות במסגרת תפקידה כראש מדור תיאטרון במנהל התרבות.

תקציב הפסטיבל הכולל עומד השנה על סכום של 2.8 מיליוני שקל, סכום הקטן במיליון מזה של השנה שעברה. הירידה המשמעותית בתקציב נובעת מקיצוץ בתמיכות הממסדיות בהן קיצוץ של 200 אלף שקל מתמיכת משרד התרבות; ביטול תמיכת מפעל הפיס שעמדה בשנה החולפת על 200 אלף שקל; ירידה משמעותית בהכנסות עתידיות ממכירת כרטיסים בשל צמצום מספר ההפקות המשתתפות בפסטיבל וקשיים בגיוס חסויות. מלבד צמצום בהיקף מספר ההפקות, השנה לראשונה יקובצו כל הפעילויות במתחם הפסטיבל על-מנת לחסוך בעלויות התשתיות וכ-15 אלף כרטיסים בלבד יועמדו למכירה. למרות זאת מעריכה הנהלת הפסטיבל כי הקהל לא יאכזב וצופה לבואם של כ-250 אלף איש.

"פולחן האביב – מופע מחול עם הפרעה טקסטואלית קלה" – הפקה שבין מחול לתיאטרון שמציגה כוריאוגרפיה חדשה ליצירתו של סטרווינסקי ונותנת פרשנות משל עצמה ליומיום הישראלי. רובי אידלמן מביא את סיפורה של חברה גברית שמתכנסת בכדי לחגוג העלאת קורבן.

"גרעינים" – קולאז' תיאטרלי בעריכתו ובימויו של אריאל אפרים אשבל שעוסק בכוחה ההרסני של פצצת האטום ובשאלות מהותיות בנוגע לכוח והפעלתו. העבודה שמה דגש מיוחד על התפישה העולמית את אמריקה כלוחמת חירות כשבפועל היתה זו המדינה הראשונה שהשתמשה בכוח הגרעין. עבודה זו גם כן משלבת שחקנים ורקדנים לצד מקהלת מוזיקאים שמשתלבים בעלילה.

"גזים" – רן אפלברג חוזר לעכו בפעם השלישית (האחים פיתה, שובן של הגרביים הרצחניות) עם טקסט פרובוקטיבי קומי ובועט על תאי הגזים. המחזה, שהוגדר כקומדיה שמתפתחת למלודרמה, הוא פנטזיה מוטרפת על הפיילוט הראשון לתאי הגזים ובמרכז העלילה שפני הניסיון במעבדה הנאצית. ההצגה מנסה להרחיק את העדות המוגדרת כאסון הלאומי של עם ישראל ומתעסקת בשאלות האוניברסליות מסביבו.

"האוטובוס" – ההצגה שנכתבה על-ידי המשורר והמחזאי איימן ג'ברייה, ובוימה על-ידי מייסד תיאטרון אלמידאן, פואד עוואד, היא קומפוזיציה מופשטת של אסון ממשמש ובא. בתוך אוטובוס שנוסע נסיעה שגרתית יושבים נוסעים ערבים. לכולם ברור שהאוטובוס עומד להתפוצץ בכל רגע. השחקנים, שמלווים בלהקת הראפ מעכו MWR, מציגים סיטואציה קומית מקברית רגע לפני הפיצוץ.

"כלום" – המחזאי הצעיר רוני אלמוג ("בין לבין") חבר לאיש התיאטרון הפיזי צביקה פישזון שמביים את ההצגה שמתרחשת בשומקום נוסח "מחכים לגודו". דרך הדמויות המרכזיות – איש שמן ואיש רזה – מתקבלת תפישה חדשה לעיצוב הזהות באמצעות השפה.

"פלסמטיקה – רשימות מסע" – מופע תיאטרון חזותי מאת עמית דרורי, סלביה טששניבסקה ורן בן הרוש. הקהל עוקב אחר מסען של בובות במחוזות הפנטזיה בחיפוש אחר הגילוי העצמי.

"מדיאה אקס" – הפרוייקט של נאורה (neora.com) הוא מעין עיבוד היי טקי אינטראקטיבי למיתוס מדיאה, המבוסס על הקטסטים המקוריים של אוריפידס, סנקה והיינר מילר. השחקנית חאולה אלחאג'-דיבסי ("שנתיאן") מזמינה את הקהל להתעמתות עם המיתוס. מדיאה בעיבוד הסייברי היא פלסטינית ויאסון, אהובה הוא קצין בצבא הכיבוש. הקהל הנוכח באולם מוקף בעולם וירטואלי בן 4 קירות תצוגה ולו מצטרף קהל שמוזמן להשתתף באופן פעיל דרך האינטרנט ומתפקד כמקהלה היוונית. (פרטים נוספים באתר  המצורף).