תל-אביב, עיר חלומות
הסקר הבינלאומי של UBS השוויצרי שבדק את יוקר המחיה ב-70 ערים ברחבי העולם, מנפץ את המיתוס המקובל על החיים בארץ; רמת החיים של שכיר בפאריז, למשל, נמוכה בכ-10% משל שכיר בתל-אביב; בכלל, מחירי תל-אביב נמוכים ברבע מהערים המובילות במערב: בביגוד בסיסי היא אחת הזולות בעולם, ובמוצרי אלקטרוניקה היא זולה מרבות מערי אירופה. שלא לדבר על שכר הדירה
לידיעת הצרפתים: רמת החיים הריאלית של השכיר התל-אביבי גבוהה מרמת החיים של השכיר בפאריז. שכר הנטו בפאריז אמנם גבוה מאשר בתל-אביב, אבל רמת המחירים שם כה מטורפת, שכוח הקניה של התל-אביבי עולה על זו של עמיתו הפאריזאי.
ולידיעת הישראלים: נסעתם לניו-יורק לקנות בגדים זולים? טעיתם. אחת הערים הזולות בעולם בביגוד נשים וגברים היא דווקא תל-אביב; במיוחד נמוכים בתל-אביב מחירי הבגדים הלא-יוקרתיים. חבילת בגדים הכוללת חליפה נשית, ז'קט, חצאית, גרביונים ונעליים אופנתיות נמכרת בכל-בו בניו-יורק ב-540 דולר, בפרנקפורט ב-470 דולר, בפאריז ב-400 דולר, בלונדון ב-360 דולר, ברומא ב-280 דולר ובתל-אביב רק ב-230 דולר. מציאה. אבל בפראג עוד יותר זול: 110 דולר בלבד לאותו סט לבוש. סעו וקנו. מה לא כדאי לקנות בתל-אביב? בגדים יקרים: האוהבת להתגנדר תמצא את לונדון, אמסטרדם ואתונה זולות מתל-אביב. ניו-יורק, כמובן, תמיד מדהימה במחיריה.
איך אנחנו יודעים זאת? החודש יצאה לאור בציריך חוברת בת כ-50 עמודים שכותרתה: מחירים ושכר, השוואת כוח הקנייה מסביב לעולם. מו"ל של החוברת ומבצע המחקר הוא UBS השוויצרי, אחד מענקי הבנקאות העולמית. מזה 30 שנה, בהתמדה, דיוק ורצינות שוויצריים, עורך הבנק הזה, כשירות חינם לציבור, השוואה מקיפה של משכורות (ברוטו ונטו), המשולמות לעובדים שכירים בעשרות ערים בעולם ושל רמת המחירים באותן הערים. לסקירה התלת-שנתית שהוא מפרסם מוניטין רב ויוקרה מוכחת גם בקרב כלכלנים ספקניים.
כדי להרכיב את מדדי המחירים ומדדי השכר, המהווים בסיס להשוואה בינלאומית, שולח הבנק השוויצרי שאלונים מפורטים לסניפים ושלוחות שלו בערים שונות בעולם ומסתייע באיגודי צרכנים, לשכות מסחר ופקולטות לכלכלה באוניבריסטאות מקומיות.
בדיקת רמת המחירים נעשתה השנה (ברבע הראשון של 2003) באמצעות סל קניות קבוע ואחיד, הכולל 140 פריטים מייצגים של מוצרים ושירותים: מזון, בגדי נשים וגברים, מוצרי חשמל, כרטיסי תיאטרון וקולנוע, נסיעות בתחבורה ציבורית, שיחות טלפון, שכר דירה, אחזקת דירה ועוד. עלות הסל במטבע מקומי חולקה בשער החליפין של הדולר (כ-4.80 שקלים לדולר בתל-אביב) וכך התקבל דירוג של 70 ערים שונות על-פי יוקר המחיה שלהן.
במבט על הגלובוס, תל-אביב מצטיירת כעיר שמחיריה נמוכים ברבע מהערים המובילות במערב. סל קניות כולל שעלותו בתל-אביב 1,435 דולר יעלה באוסלו (העיר היקרה) 2,410 דולר. אותו סל יעלה בניו-יורק בה 2,135 דולר - יקר ב-50% מתל-אביב. בסמוך לתל-אביב ממוקמות במידרג המחירים ערים כמדריד, טורונטו, סינגפור, אתונה ורומא. הערים הסקנדינביות מקפיאות במחיריהן. במזרח אירופה ובאמריקה הלטינית נמצאות הערים הזולות; סוגרת את הרשימה בואנוס-איירס, אחרי הפיחות הגדול של המטבע המקומי, אותו סל מוצרים יעלה בה רק 625 דולר.
שכר הדירה מנצח
מה זול בתל-אביב? בעיקר שכר הדירה: 720 דולר לחודש לדירת שלושה חדרים לא מרוהטת באיזור בינוני בתל-אביב, לעומת 3,650 דולר לחודש עבור דירה באותו גודל בניו יורק ו-3,530 דולר בלונדון. השכרת דירה דומה בדבלין בירת אירלנד תעלה 2,280 דולר, בפאריז 1,970 דולר ורק קצת פחות מזה בטוקיו. אפילו ערי אסיה יקרות יותר מתל-אביב: 1,690 דולר שכר לדירה בינונית בשנגחאי, 1,250 בסיאול ו-1,020 דולר במנילה. רוצים לגור בזול? סעו לסופיה בירת בולגריה. שם תוכלו לשכור דירה ב-220 דולר לחודש.
ומה יקר בתל-אביב? אוטובוסים. נסיעה ברכבת תחתית בניו-יורק למרחק של עשרה קילומטרים תעלה כמו עשר תחנות אוטובוס בתל-אביב, כלומר דולר וחצי. מחיר נסיעה בתחבורה הציבורית בלונדון גבוה יותר, כ-2 דולר לקטוע הדרך הנ"ל. היקרות ביותר בתחבורה ציבורית הן ערי צפון אירופה: הלסינקי, קופנהגן ושטוקהולם. הזולות ביותר: ערי מזרח-אירופה ודרום-אמריקה.
אבל יש אלטרנטיבה לאוטובוס: סעו ברכבת ישראל. כרטיס רכבת למרחק 200 ק"מ עולה בממוצע העולמי בכל הערים שהשתתפו בסקר 18.5 דולר. בישראל תשלמו עבור כרטיס רכבת למרחק זהה רק 7.7 דולר. הימנעו מנסיעה ברכבת בלונדון, שם יגבו מכם, עבור כרטיס ל-200 ק"מ, 62 דולר. בגרמניה, שווייץ ולוקסמבורג נסיעת ברכבת תעלה כ-40 דולר ובצרפת, איטליה, אירלנד וארה"ב כ-30 דולר. ועדיין - חברות הרכבות שם מפסידות.
האם המכוניות הפרטיות בישראל יקרות? התשובה היא כן, אבל. מצד אחד מכונית מדגם "מאזדה 6" נפח מנוע שני ליטר, תעלה בתל-אביב 28,500 דולר וזה הרבה: מחירה של מכונית מקבילה בפרנקפורט (פולקסוואגן גולף 1.8) נמוך אפילו מ-20,000 דולר. ובכל זאת, תל-אביב לא מאוד חריגה ביוקר מכוניותיה: מכוניות חדשות בנפחי מנוע דומים ואיבזור דומה יעלו במרבית ערי מערב אירופה כ-25 אלף דולר. קופנהאגן שוברת את תקרת המחיר: 38 אלף דולר תמורת פיזו 307. בארה"ב ובבירות אסיה המכוניות זולות לאין-שיעור.
רוצים לצאת למסעדה? למה שלא תקפצו לבואנוס-איירס ותשלמו רק תשעה דולר לארוחת ערב עם סטייק עסיסי במסעדה טובה, כולל שירות. בקצה השני של העולם, בטוקיו, אותה ארוחה תעלה 200 דולר לזוג.
למרות שלפי ההגיון הכלכלי צריכות היו מסעדות בעולם המתפתח לבלוט במחיריהן הנמוכים, יש גם זיווגים מעניינים: ארוחת ערב בלונדון תעלה כמו בהונג-קונג - 60 דולר ליחיד, ובמוסקבה כמו בניו-יורק, כ-45 דולר לארוחת ערב הגונה. זוג שלא מוכן להיפרד בצאתו מהמסעדה מ-100 דולר, שימנע מלהיכנס אליה בקופנהאגן, בדאבלין, בסיאול ובאוסלו. מחירה הממוצע של ארוחת ערב ב-70 הערים שנסקרו על-ידי בנק איגוד שוויצרי - 62 דולר. בדיוק כמחירה של ארוחת ערב בתל-אביב.
מוצרי החשמל הביתיים היו פעם הלוקסוס של תל-אביב. בגלל המסים והמכסים, שילמו התל-אביבים מחירים בלתי מתקבלים על הדעת עבור מקררים, טלוויזיות, מצלמות, שואבי אבק ואפילו מגהצים. בעשור האחרון חל כאן מהפך. מכסים בוטלו, מיסים הופחתו, מוצרים חדשים (מחשבים אישיים, מצלמות דיגיטליות) זכו לפטור מלא ממכס. התוצאה: סט של מוצרי אלקטרוניקה ביתיים זול יותר בתל-אביב מאשר בלונדון, פאריז, הלסינקי, איסטנבול, מילאנו, מוסקבה, אוסלו ועוד כעשר ערים מובילות בעולם. רק ערים ספורות מוכרות מוצרי אלקטרוניקה במחירים נמוכים מאלה של תל-אביב: וארשה, פראג, בודפשט, מאנילה וכל ערי אמריקה הצפונית. עצה לישראלים: אל תקנו אלקטרוניקה בחוץ לארץ. כבר לא כדאי.
עובדים הרבה, משתכרים מעט
אך השוואה בין רמות המחירים בערים השונות כשלעצמה לא אומרת הרבה; היא רק מסייעת לתייר המזדמן. כדי להשוות את רמת החיים האמיתית של תושבי הערים צריך להתחשב גם בשכר, לפני ואחרי המס. לשם כך נאספו על-ידי בנק האיגוד השוויצרי נתונים מדוייקים על תשלומי שכר וזכויות סוציאליות למועסקים ב-13 מקצועות שונים, וכן על תשלומי מס הכנסה, ביטוח לאומי והפרשות לפנסיית חובה מהמשכורת. גם אלו תורגמו לדולרים ודורגו.
אז איפה אנחנו בסולם?
השכר בתל-אביב, כשהוא מחושב בדולרים וכולל את כל הרכיבים של הזכויות הסוציאליות, נמוך: השכר ברוטו לשעת עבודה ממוצע היה ברבע הראשון של השנה 8.4 דולרים. השכר ברוטו לשעת עבודה מקבילה בציריך היה 25.7 דולר, בקופנהגן 25.5 דולר, בניו יורק 21.7 דולר ובמרבית ערי מערב אירופה כ-16 עד 17 דולר. כפול מתל-אביב. באתונה, הונג-קונג ומדריד השכר כמו בישראל. תל-אביב נמצאת בקצה הזנב של המדינות המתועשות.
בערי הבירה של הארצות הפחות-מפותחות השכר לשעת עבודה נמוך בהרבה בהשוואה לישראל. שכיר באיסטנבול משתכר 4.6 דולר לשעה. שכיר בשנגחאי, בווארשה ובפראג מקבל ממעסיקו 3.3 דולר לשעה, במוסקבה כ-3 דולר ובקייב בירת אוקראינה השכר לשעת עבודה נושק לדולר אחד.
את העובד, כמובן, מעניין הנטו, לא הברוטו. כאן צפויה הפתעה: מי שסבר שעומס מס ההכנסה והביטוח הלאומי על השכיר הממוצע בתל-אביב כבד במיוחד, טעה. השכיר התל-אביבי משלם כרבע ממשכורתו למס הכנסה וביטוח לאומי. כמו השכיר בלוס אנג'לס, מיאמי, ציריך ופאריז.
שיעור המיסים הישירים המוטלים על השכר הממוצע בקופנהגן (עיר המצטיינת במחירים גבוהים, שכר גבוה ומיסים גבוהים) עולה על 40%. נטל המס על השכר בבריסל, פרנקפורט, שטוקהולם, ורומא נע בין 32% ל-34%, עדיין יותר מאשר בתל-אביב. המס והביטוח הלאומי בניו-יורק, כמו באיסטנבול: 30% מהשכר הממוצע; אמנם מס ההכנסה הפדרלי בארה"ב נמוך למדי, אך נהוג בה גם מס הכנסה עירוני, וניו-יורק מטילה אותו ביד רמה. בערי הבירה העניות, גם המיסים עניים. בקייב גובות רשויות המס והביטוח הלאומי 15% מהשכר הממוצע, בניירובי 13%, במוסקבה 10% ובבנגקוק רק 4%. הנה גן עדן למיסים.
שר האוצר נתניהו מנהל מסע נמרץ נגד המיסים הגבוהים בישראל. האם ממצאי בנק האיגוד השוויצרי לא צריכים לצנן את התלהבותו? לאו-דווקא, ישיבו מקורבי שר האוצר. בשתי המדינות שאותן מביא נתניהו שוב ושוב כמופת הרצוי למשק הישראלי - אירלנד וספרד, שבירותיהן דבלין ומדריד - שיעור המיסים על השכר הממוצע נמוך מאשר בתל-אביב ואף ירד משמעותית ב-15 השנים האחרונות.
התל-אביבים עובדים הרבה: שנת עבודתם כוללת 1,980 שעות, מה שמציב את תל-אביב במקום ה-15 מבין 70 ערי העולם החרוצות. המיקום הזה תואם את רמת השכר הנמוכה-יחסית בתל-אביב: ככל שהשכר לשעת עבודה בעיר כלשהי נמוך יותר, כך שכיריה עובדים יותר ימים ושעות בשנה. שכיר מקסיקני עובד כ-2,300 שעות בשנה, שכיר בבואנוס-איירס 2,040 שעות בשנה ובבודפסט 2,000 שעות בשנה. משום כך הפערים בשכר השנתי מצומצמים בהרבה מהפערים בשכר לשעה. ערים עשירות שתושביהן שקועים בעבודה הן יוצאות-דופן: רק הונג-קונג וסיאול, שתיהן במזרח הרחוק.
הניו-יורקי הממוצע עובד רק 1,840 שעות בשנה, הלונדוני 1,780 שעות בשנה, תושב פרנקפורט 1,680 שעות בשנה. את רשימת הבטלנים סוגרת פאריז: 1,560 שעות עבודה שנתיות בשנה לפאריזאי אחד. 300 שעות, שהם תשעה שבועות, פחות. חופשה שנתית ממוצעת בפאריז נמשכת 26 ימים. חופשה שנתית ממוצעת בתל-אביב נמשכת 11 ימים בלבד. כך גם בלוס-אנג'לס, בניו-יורק, בבנגקוק, בג'קארטה ובהונג-קונג, ששת הערים הנוספות שתושביהן לא מרשים לעצמם לנפוש. בברצלונה, בפרנקפורט ובאתונה יודעים להעריך את הנוחות והפנאי: החופשה השנתית שם נמשכת 30 יום.
שכר נמוך למורים, גבוה לטבחים
ומה ביחס לשכר העבודה השנתי? תלוי במקצוע. מהנדסים ומנהלי עסקים תל-אביביים לא מפגרים בהרבה ברמת השכר השנתית, המחושבת בדולרים, בהשוואה לחבריהם במקצוע בערי מערב-אירופה וצפון-אמריקה. עובדי בניין, עובדי תעשייה ומורים משתכרים הרבה פחות. שכרו של פועל בניין ישראלי, כולל כל הזכויות הסוציאליות, הוא כ-1000 דולר לחודש, 12,400 אלף דולר לשנה. שכרו של פועל בניין בניו-יורק מגיע ל-40,000 דולר לשנה (הכל ברוטו), 3,300 דולר לחודש. לפועלי בניין משכורות מצויינות בלונדון (35,000 דולר לשנה), בקופנהגן (44,300 דולר לשנה), בשטוקהולם, בטוקיו, בציריך ובעוד ערים עשירות. במוסקבה מקבלים פועלי הבניין המקצועיים רק 300 דולר לחודש ובאיסטנבול פחות מ-180 דולר לחודש.
המורים בבתי הספר היסודיים בתל-אביב עובדים מעט מאוד שעות בשבוע - 30 שעות לעומת כ-40 שעות עבודה שבועיות למורה במדינות המתועשות ו-58 שעות בסיאול בירת דרום-קוריאה. גם שכרם בהתאם: 13,400 דולר לשנה למורה תל-אביבי, רבע ממשכורתו של מורה בבית ספר יסודי בניו-יורק, שליש מהמשכורות של מורה בדבלין וחצי ממשכורתו בברצלונה ובערים רבות במערב אירופה. בסיאול, המשקיעה הרבה בחינוך, משתכרת מורה בבית ספר יסודי 27,500 דולר לשנה. ציריך שוברת את כל השיאים במה שתושביה מוכנים לשלם למורי ילדיהם: שכר של 75,300 דולר לשנה תמורת 34 שעות עבודה שבועיות. בהשוואות השכר נלקחו בחשבון הוותק, ההשכלה והדרגה, כדי למנוע עיוותים סטאטיסטיים.
ויש גם שכר עבודה אחד שבו תל-אביב מובילה: טבחות. שף של מסעדה תל-אביבית,המפקח על שלושה טבחי-משנה, משתכר מעל ל-50,000 דולר לשנה, הרבה יותר מטבח במעמדו בטוקיו, בניו-יורק, באסמטרדם, בבריסל ואפילו בפאריז (שכר של 35,700 דולר לשנה בלבד). ילדים, לכו למטבח, שם הכסף הגדול.
לגעת בעושר בתל-אביב
ראינו את המחירים, ראינו את השכר. השילוב ביניהם מאפשר לנו למדוד את כוח הקנייה הריאלי של הכסף שאנחנו מביאים בסוף החודש הביתה, את רמת החיים הממשית של העובד השכיר. כי מה יוצא משכר גבוה בעיר שבה המחירים גבוהים? תיסכול.
במונחים של כוח קנייה מקומי של שכר (נטו לשנה) נמצאת תל-אביב במקום ה-31 מבין 70 הערים שנכללו בסקר של "בנק איגוד השוויצרי". מקום לא רע, בין מילאנו, שהיא קצת מעל תל-אביב לסינגפור שהיא קצת מתחת לתל-אביב. העולם השלישי מאחורינו. העולם הראשון מעלינו.
בהשוואה לציריך, רמת חייו של העובד השכיר בתל-אביב נמוכה בחצי. בהשוואה לניו יורק, היא נמוכה בשליש. בהשוואה לברלין, לונדון ושטוקהולם, רמת החיים בתל-אביב נמוכה רק ב-15% עד 20%. בתנאים של צמיחה ושלום, יכולנו לסגור את הפער הזה עד סוף העשור. רמת החיים הריאלית של העובד השכיר במוסקבה, בווארשה ובבנגקוק מגיעה בקושי למחצית רמת החיים של השכיר התל-אביבי. הונג-קונג מתחתינו וגם רומא ואתונה. הראשונה בשל יוקר המחייה והשנייה בשל השכר הנמוך.
אבל זה לא העיקר. העיקר שרמת החיים של השכיר הפאריזאי נמוכה בכעשרה אחוזים מרמת החיים של השכיר התל-אביבי. הצרפתיים הידרדרו ברמות חייהם מאז הנהגת האירו, המטבע האירופי האחיד. הכול התייקר אצלם, והשכר נשחק.
שיבואו תל-אביבה לגעת בעושר. גם כשמדובר רק דירוג סטטיסטי, אין שמחה כשמחה לאיד.
פורסם לראשונה
מומלצים
