עזר כנגדן: מסייע לידה (דולה) ממין זכר

גרגי ביבליוביץ (36) אוחז בשני משלחי יד, שאינם יכולים להיות יותר שונים זה מזה: מקום העבודה האחד שלו הוא משרד הפרסום "דחף 1", בו הוא מכהן מנהל תכנון ואסטרטגיה ללקוחות. המקום השני הוא בית-החולים "שיבא", שם הוא מועסק כ"דולה". דולה היא תומכת-לידה, שאת שירותיה שוכרות כיום יותר ויותר יולדות, המעוניינות לשדרג את תהליך הלידה. במחלקת היולדות של "שיבא" קיים צוות של שמונה דולות – שבע נשים, וגרגי ביבליוביץ.

בחדר הלידה, על-פיה של המיילדת יישק דבר. בניגוד לרופאים ולמיילדות, הדולות אינן רשאיות לבצע התערבות רפואית. בדרך כלל, אין להן גם דריסת רגל בחדר הניתוח, אליו מובלת היולדת כשקיים צורך בניתוח קיסרי. אבל בעוד תשומת לבה של המיילדת בבית-החולים מתחלקת בין כמה יולדות, הדולה מקדישה את כל כולה ליולדת אחת. היא מלווה אותה מרגע ההגעה לבית-החולים ועד שהוולד מגיח לחלל העולם, תהליך שעשוי, בעיקר בלידה הראשונה, להימשך כעשרים שעות.

עד כה, ביבליוביץ השתתף בשלושים לידות. היות שמדובר בסיטואציה אינטימית מאוד ליולדת (וגם לבן-זוגה), ביבליוביץ אימץ גישה עדינה ומנומסת בבואו במגע ראשוני עם היולדת: הוא מבקש רשות לפני כל פעולה שקשורה במגע פיזי. "זאת דרך מצוינת לכבד את רצונם של האנשים", הוא מסביר. "אף פעם לא ענו לי בשלילה כשביקשתי. וגם אם אקבל תשובה שלילית, אני אכבד אותה".

ביבליוביץ לא רואה את היותו דולה כפסגת הקריירה שלו בתחום. משאת נפשו היא ללמוד סיעוד ולהפוך לאח מיילד. ב"שיבא" כבר יש מיילד אחד. "כדולה גבר, חשוב לי לשמור על מקומו של הבעל בסיטואציה של הלידה. הפילוסופיה שלי אומרת שהלידה היא של שני בני-הזוג. אני מנסה לברר עד כמה הבעל מוכן להיות מעורב בלידה ועל-פי נכונותו אני מפעיל אותו.

"חשוב לי גם לשמור על האינטימיות של היולדת, ככל האפשר. פתאום היא נכנסת לבית-חולים. שמים אותה בחלוק. פותחים וסוגרים לה את החלוק. נכנסים לה בין הרגליים. כולם דוחפים את הראש ומדברים זה עם זה במונחים רפואיים. זה לא נעים. הבחירה בלידה הטבעית באה בגלל זה: המעורבות של אנשי הצוות הרפואי שוברת לבני-הזוג את הפרטיות ברמות שלא כל אחד מוכן לקבל. בין היתר, התפקיד שלי כדולה הוא לשמור על בועת הפרטיות: לסגור את החלוק, לסגור את הווילון, לסגור את הדלת ולהוציא אנשים מיותרים".

ביבליוביץ נולד בבוגוטה שבקולומביה. הוא עלה כשהיה בן 10, והמשפחה השתקעה בתל-אביב. הוא למד שיווק ותקשורת שיווקית, ועבד בתחומים אלה בחברות טלוויזיה ובמשרד פרסום. בשנת 96' התחתן עם תמר מייזר, שעסקה עד לאחרונה ביחסי-ציבור ובתקשורת שיווקית. לבני-הזוג בת ובן, וכיום מייזר בהיריון עם הבת השלישית. המשפחה עברה לא מזמן לגור בבית שכור בישוב בת-עין.

ההתעניינות של ביבליוביץ בתחום החלה עם לידת בתו הבכורה, מאיה, לפני ארבע שנים בבית-החולים "מאיר" בכפר-סבא. אשתו בחרה במסלול של לידה "טבעית", או "פיזיולוגית", המתבצעת ללא התערבות רפואית וללא שימוש במשכך הכאבים הנפוץ בזריקת אפידורל.

"היינו לבד בחדר הלידה הטבעית", הוא נזכר. "רק אני והיא. לידה היא לא מחלה: כל עוד אין מצב חירום, לא צריך נוכחות של דמות רפואית. עד שהמיילדת נכנסה לתמונה, עשינו דרך ארוכה, שכללה המון עבודה. המיילדת רק 'קיבלה' את התינוקת, משום שיציאה נכונה של הראש היא שלב קריטי".

לידת בתו, הלידה הראשונה שראה בחייו, הדהימה אותו. לאחריה החל לקרוא באינטרנט חומרים העוסקים בתהליך. הוא יצר קשר עם אביבה גרבובסקי, דולה ב"שיבא", שדחפה אותו להעמיק את ידיעותיו בתחום. לפני שנה וחצי, לקח פסק-זמן מעבודתו כפרסומאי כדי לעבור קורס "תמיכה בלידה" בבית-החולים "אסף הרופא". גרגי ביבליוביץ היה הגבר היחיד בקורס שלו. יש גברים נוספים שסיימו קורס תמיכה בלידה, אבל הוא לא מכיר כאלה שעוסקים בכך באופן פעיל, כמוהו.

- מה, לדעתך, חסר בחדר הלידה?