שנתיים, הטרור עוד כאן
שנתיים לאחר מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה - גם הפסימיות גדולה. סגן ראש ה-FBI לשעבר, סטיב פומרנץ, טוען בשיחה ל-ynet כי הטרור לא ייכחד לעולם, למרות הרדיפה המתמשכת אחר גורמים קיצוניים. לדבריו, "לפני שנתיים לא ידעו האמריקנים כיצד מאייתים את המילה טרור. היום ברור שזו מלחמה שלא ידענו כמוה"
שנתיים לאחר פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה, שגבה 3,000 קורבנות תוך שעות בודדות, נמשך בארצות הברית וברחבי העולם דיון נוקב בשאלות מורכבות: האם היו סימנים מקדימים לאסון שבפתח, האם היו או לא היו התרעות, האם היה כישלון מודיעיני והאם התגובה שבאה כחודש מאוחר יותר באפגניסטן ונמשכת עד היום, נשאה פירות.
פעם, הטרור היה הרחק מהבית
סטיב פומרנץ, סגן ראש הבולשת הפדרלית האמריקנית (ה-FBI) לשעבר, אומר כי "עד לפני שנתיים אמריקנים לא ידעו כיצד מאייתים את המילה טרור וכיום הגענו להבנה שאנו במלחמה שאינה דומה למלחמות שידענו עד כה". בכנס של המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור שנערך בתחילת השבוע בהרצליה אמר פומרנץ כי אירועי ה-11 בספטמבר לא היו פיגועי הטרור האיסלאמי הראשונים שפגעו באמריקנים, אך אלה היו הפיגועים הראשונים מסוג זה שהתרחשו על אדמתה של ארצות הברית.
בשיחה עם ynet הוסיף פומרנץ: "רוב הפיגועים עד אז אירעו במדינות אחרות, רחוק מהבית. אלה היו פיגועים נגד אזרחים כמו באסון לוקרבי, אבל גם פיגועים נגד אנשי צבא או נציגים רשמיים של ארה"ב, כמו הפיצוץ במשחתת 'קול' בתימן, הפיצוץ במגורי הנחתים בבירות ב-83' ובמגורי חיילים בסעודיה ב-96', והפיגועים בשגרירויות באפריקה ב-98'. ה-11 בספטמבר היה אירוע שונה בתכלית".
פומרנץ ציין אמנם את הפיגוע באוקלהומה אך הדגיש את השוני באופי הפעולה, שבוצעה בידי אזרחים אמריקנים שביקשו למחות נגד הממשל. מנגד הוא ציין גם את הניסיון הראשון לפגוע במגדלי התאומים ב-93'. "זה בהחלט אירוע שהיה צריך להדליק נורות ואזעקות, מבחינת אופי הפעולה, ההעזה, התיכנון והיכולת, אבל קשה מאוד לומר שבין האירוע ההוא לבין אירועי ה-11 בספטמבר ישנו קשר ישיר, מלבד המוטיב האיסלאמי כמובן".
שנאת הקיצוניים לא נבנתה ביום אחד
"צריך להבין שלשלוחות הביטחון של הממשל האמריקני יש קושי להתמודד עם איומים מסויימים", מסביר פומרנץ. "אירוע שיש לו השלכות חמורות – נפגעים או נזק כלכלי רציני – וקיימת סבירות גבוהה שיתרחש, מקפיץ את המערכת. זה ברור. מהעבר השני יש אירועים בעלי סבירות נמוכה ופוטנציאל נזק נמוך. אלה לרוב אינם זוכים להתייחסות רבה. הבעיה היא להיערך לאירוע רחב היקף מבחינת כמות הנפגעים והנזק, למרות שהסבירות שיתרחש נמוכה. קשה מאוד לצפות אירוע כזה וקשה למערכת להקצות משאבים לצורך מעקב אחר רמזים לאירועים כאלה. כאן דרושה יד מכוונת של ראשי הממשל, שיורו על הקצאת משאבים ויצרו סדרי עדיפויות".
פומרנץ, שמאחוריו 27 שנות ניסיון בשירות הבולשת הפדרלית, מסביר שמלחמה בטרור היא עסק יקר ומורכב, שדורש אורך רוח. "השנאה היוקדת שרוחש האיסלם הקיצוני לארצות הברית לא נבנתה ביום בהיר אחד. הם 'צבטו' אותנו הרבה לפי ה-11 בספטמבר בכל מיני פעולות טרור בעולם. אני מניח שאם בין לאדן היה שואל מישהו לפני שעשה מה שעשה היו מזהירים אותו מפני חמת הזעם של ארצות הברית, שתכוון ישירות נגדו. אבל הם כנראה הרגישו שאם הצליחו להניס את המעצמה השניה בגודלה בעולם דאז מאפגינסטן (בין לאדן צבר ניסיון צבאי רב כחבר במוג'הידין שנלחמו בצבא הרוסי – ר.ב), הם יכולים לנצח גם את אמריקה".
מומחים התלבטו ללא הרף בשאלה מדוע בחר בין לאדן להיכנס לעימות חזיתי עם ארצות הברית. השאלה רלבנטית כפליים שעה שבדיעבד ברור שבין לאדן יצא בשן ועין מאסון התאומים: משטר הטליבאן הופל, תשתיתו נהרסה והוא עצמו במנוסה. לדעת ד"ר בועז גנור, מנכ"ל המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, בין לאדן ידע מה הוא עושה, ויתכן שהיה ער גם להשלכות המבצעיות שיהיו מעשיו, אולם ככל הנראה לא העריך נכונה את התגובה בציבור האמריקני. "השאיפה של בין לאדן ואנשיו הייתה להפיץ את הגירסה של האיסלאם הקיצוני ברחבי העולם", אומר גנור. "המאבק שלהם נשא אופי מדורג – השתלטות על המזרח התיכון, אחר כך על מזרח אסיה, אפריקה והבלקנים ואז עימות חזיתי עם המערב.
הטרור זורע חרדה כדי להשיג רווח פוליטי
"בהקשר של השלב הראשון, בין לאדן רצה - וזה ניכר באתרי האינטרנט של הארגון לפני הפיגועים ובשידורי הוידאו שלו אחריהם – שארצות הברית תנתק את אחיזתה מהמזרח התיכון, כדי שיוכל לפעול באין מפריע. אחת הבעיות של בין לאדן הייתה המשטרים המוסלמים המתונים, שקיבלו סיוע מהאמריקנים ונחשבו בעיניו לבוגדים".
עוד מסביר גנור: "לכאורה דילג בין לאדן על השלב הראשון ופנה לעימות עם ארצות הברית, אבל לא כך הוא. הוא עשה את מה שכל טרוריסט עושה – זורע חרדה כדי להשיג מטרה פוליטית. הוא רצה שהציבור האמריקני יתקומם וידרוש להחזיר הביתה את החיילים שמוצבים במזרח התיכון, להפסיק לתמוך במדינות באזור ולהעניק חסות לישראל. אך תחת זאת הוא קיבל גל של פטריוטיזם, התגייסות טוטאלית של האמריקנים למאבק בטרור עם נכונות לבזבז דולרים מעבר לים ולשלוח חיילים לאפגניסטן ומאוחר יותר לעיראק. את זה הוא כנראה לא צפה".
אחת משאלות המפתח בכל הקשור לפיגועי ה-11 בספטמבר והמלחמה בטרור היא האם יש לארצות הברית סיכוי לנצח או שמדובר בקרב אבוד. "טרור נוצר כשיש מוטיבציה ויכולת מבצעית", מסביר גנור. "כדי לנצח טרור צריך להוריד את שני המרכיבים יחד. אבל, ואת זה אנחנו מרגישים כאן, כשפוגעים ביכולת המבצעית המוטיבציה מתחזקת".
מספקים ארוחות ושוטפים לילדים את המוח
"הורדת היכולת המבצעית היא פעולה שתוצאותיה מיידיות – כמו מעצרים וסיכול פיגועים בתיכנון. הורדת המוטיבציה היא סוגייה שתוצאותיה ייחשפו רק בעוד שנות דור. צריך להבין שהאיסלאם הקיצוני היכה שורשים עמוקים, שקשה מאוד יהיה לעוקרם. איכר בדלתא של הנילוס למשל לא טרוד בענייני הטרור הבינלאומי - הוא רוצה חינוך ואוכל לילדיו. המדינה לא מסוגלת לעזור לו אבל התנועות המוסלמיות הקיצוניות פותחות בתי ספר, מספקות ארוחות ופותרות לו בעיה. לא משנה לו שבדרך הם שוטפות לילדים את המוח לשנוא את המערב. את הדור הזה צריך לגייס כבני ברית וזה ניתן רק באמצעות תמיכה באותן מדינות, כדי שיוכלו לסייע לאותו איכר ולא ישאירו את השטח פנוי לקיצונים. הניצחון הזה עוד רחוק מאוד", אומר גנור.
סטיב פומרנץ סבור שהדרך היחידה למנוע פיגועי טרור היא על ידי איסוף מודיעין, כלומר חקירה של אנשים שעדיין לא ביצעו את פשע, אולם מדבריו עולה כי זהו נושא טעון מאוד במדינתו. "אסור לדבר במונחים מוחלטים", הוא מדגיש.
"מה שארצות הברית עושה כיום זה 'לצבוט' את אל קאעידה ורשת הג'יהאד העולמי בחזרה. אנחנו יכולים להמשיך לעצור אנשים כמו חאלד שייח מוחמד או המבאלי מג'מעה איסלאמיה, ואפילו את בין לאדן וסגנו, ואני חושב שניתן יהיה להפיל אותם לבסוף - אבל זה לא אומר שלא יהיו עוד פיגועים. אני לא חושב שיהיה נשיא אמריקני שבעוד שנתיים, או חמש שנים, ואפילו לא בעוד עשר או 20 שנה - יעמוד ויכריז שניצחנו. להערכתי לא נגיע למצב בו נהיה חסינים מטרור דוגמת ה-11 בספטמבר. הכרזת ניצחון מוקדמת תהיה טעות פאטלית".
