צי הסוחר

למרות שהשם פיאט פאליו אינו מוכר בארץ, לא מדובר במכונית צעירה במיוחד. לראשונה הוצגה ב-96', כחלק מפרויקט פיתוח מכונית מיוחדת וזולה מהפונטו הבסיסית, במיוחד עבור מדינות מתפתחות ושווקי עולם שלישי. וכך יצאו לאור גם גרסאות נוספות כמו הסיינה (עם מרכב סדאן), הוויקאנד (במרכב סטיישן), ואשתקד גם האלביאה (סדאן ארוכה במיוחד) שמיוצרת בטורקיה. בינתיים אגב, ממש בשנה האחרונה עברו הפאליו וחברותיה מתיחת פנים.

אז מדוע נזכרו עכשיו יבואני פיאט בפאליו? הסיבה פשוטה. פיאט תמיד הצטיינה בפלח שוק המכוניות הקטנות, שאפשר לה בין היתר להציג נתוני מכירה טובים בזכות חברות השכרה, למשל. אלא שבשנה האחרונה צברה יונדאי גטס פופולריות אדירה בדיוק בשוק זה, לקחה לעצמה נתח אדיר וקיצצה במקביל ממכירות פיאט.

היבואן המקומי טען כי ידיו כבולות, והוא אינו מצליח להתמודד עם המחיר המושך במיוחד וההנחות המפליגות שמוענקים לרוכשי ציי רכב גדולים על-ידי יבואן יונדאי. מה שהפך פתאום את הפאליו הוותיקה לאפשרות מעניינת. המחיר נמוך יחסית, המוצא מבטיח אף הוא תג נוח יותר. בפיאט היו משוכנעים כי זו התשובה.

אבל הסיפור לא פשוט. היצרן האיטלקי עדיין לא העביר את הגרסה האוטומטית תקינה אירופאית, ומבטיח לעשות זאת רק אם יהיה ביקוש. למשל בשוק בעל פוטנציאל כמו ישראל. ובדיוק מסיבה זו נחתה בארץ מכונית ראשונה, כדי לבדוק את רמת העניין אצל מקבלי ההחלטות בציי הרכב.

וכך, למרות שלא מדובר במכונית המשווקת כאן, לא התאפקנו ויצאנו לסיבוב היכרות. זאת, למרות שהמפרט אינו תואם את זה שיתכן ויגיע ("זה מה שקיבלנו מהיצרן"), וגם תג-מחיר לשוק הפרטי אינו ידוע.

כניסה לתא הנוסעים מגלה מייד מרכיבים מוכרים של פיאט. לוח המחוונים ברור למדי, המושבים מתכוונים גם לגובה (יש גם כיוון קושי), ויש אפילו סגירה נפרדת לפתחי האוורור, תאורת מפות ותא כפפות גדול. סביבת הנהג, עם שילוב גווני שחור-אפור ומערכת שמע מקורית, נראית אף היא סבירה. יהיה אפילו מי שיאהב את בורר ההילוכים האוטומטי ממתכת. הנדסת האנוש סבירה, למעט חיווי נחבא מעין של מערכת המיזוג, מיקום מוסתר למתג מצב "חיסכון" בבורר, ותחושה לא נעימה במיתוג המשני כמו אורות ערפל ומפשיר אדים.

לעומת זאת, איכות הפלסטיק של המאפרה וסביבותיה, או מראה יחידת תאורת הפנים  ומגע פתחי האוורור, לא משכנעים. גם המושבים סבלו מחופש קל, ובמכונית המבחן לפחות התנתק משום מה אחד מחיפויי הפלסטיק הפנימיים במסילת הבורר. למרות הגה מתכוון לגובה, תנוחת הנהיגה אינה נוחה.

בכל הנוגע לנוסעים מאחור, הפאליו מסגירה את גילה המתקדם עם בסיס גלגלים קצר מהמקובל כיום (237.5 ס"מ), וכפועל יוצא מכך, מרחב מחיה מצומצם. תא המטען נראה פשוט אך הוא בעל נפח סביר (280 ליטר, גדול מבפונטו). רק חבל שניתן לפתוח אותו רק מבחוץ.

אנחנו מכירים?

בחזית הפאליו מחייך אלינו מנוע ה-1.25 ליטר 16 שסתומים המוכר של הפונטו, המשודך לאותה תיבה אוטומטית רציפה. ומכיוון שמשקל המכוניות דומה - הפאליו דווקא כבדה ב-50 ק"ג - תמוה במקצת לגלות כי נתון ההאצה הרשמי ל-100 קמ"ש איטי משמעותית מהפונטו - 15 שניות לעומת 12.6. האם זו פוליטיקה איטלקית? המהירות המרבית דווקא דומה, 162 קמ"ש מול 165 קמ"ש בפונטו.

אלא שעל הכביש התחושה זריזה מהנתון היבש. לאחר זינוק מהוסס קמעה צוברת הפאליו מהירות בקצב נאה, ומציגה טמפרמנט איטלקי. צריך רק להתרגל לפעולת התיבה הרציפה - "ספיד-גיר" בלשון פיאט - שמציבה את המנוע ב-5,000 סל"ד (שיא ההספק), ובנקודה זו משנה את יחסי ההעברה כדי לצבור מהירות. יש אפשרות לתפעול ידני, עם שישה הילוכים מתוכנתים. אז מאפשרת המכונית הקטנה למנוע לטפס ל-6,000 סל"ד, ומעלה הילוך עצמאית בנקודה זו.

עם זאת, בפיאט בחרו ביחסי העברה ארוכים, במיוחד בהילוכים הראשונים, ואלה פוגמים מעט ביכולת. בכביש הררי היא מגלה על כן פחות אנרגיות, ובנסיונות עקיפה חסרה לנו תגובה חדה ומהירה יותר בתיבה. כדאי גם לציין שרעשי מנוע ותמסורת נוכחים יותר מדי בתא הנוסעים, כמו-גם קולות רוח וצמיגים.

ועוד הבהרה אחת קטנה. מכונית המבחן בה נהגנו בארץ לא צוידה במערכת הקירור המתאימה לישראל. זו תגיע לכאן אם וכאשר. ולא ברור לנו אם עניין זה קשור לתקלה מביכה בתיבת ההילוכים, שסירבה בשלב מסוים לאפשר זינוק, ו"הדליקה" נורית אדומה הן בלוח המחוונים, הן אצלנו. בהמשך נפתרה הבעיה.

אין הפתעות

גם על הכביש המתפתל הציגה הפאליו יכולת סבירה. היא אמנם נחותה ממובילות הקבוצה, אך אם ציפיתם למשהו מרתיע בסגנון קוריאניות-זולות-של-פעם, תופתעו לטובה. עם בסיס גלגלים קצר והגה שמתוגבר באופן רגיל (ולא חשמלי), היא מגיבה היטב ולעיתים אפילו מהנה לנהיגה מהפונטו.

ההגה סובל מחופש מסוים במרכז, אך הוא משתפר ככל שעולה הקצב. האחיזה שמייצרים צמיגי 175/70 וחישוקי "14 צנועי מידה אינה מרשימה, ותורמת לתת-היגוי מופרז מעט. במקרה שכזה, הרפיה קלה מהדוושה תתקן את המצב ללא כל בעיה. פעולה עצבנית יותר, כזו שמקובלת במצבי פאניקה, עלולה לגרום למכונית הקטנה לכשכש בזנבה באופן קיצוני.

נוחות הנסיעה אינה מרשימה בעיר. אלא שמגיעה כאן מחמאה לאיכות הרכבת הפלסטיק, שלא סבלה מבורות העיר הישראלית בשום אופן. זה לא מפתיע, אם נזכור כי המכונית הזו תוכננה במקור למדינות עולם שלישי. מערכת הבלימה עושה עבודה סבירה, אלא שבמכונית המבחן לפחות הורכבה ABS.

בניגוד לניסיונות עבר למכור כאן מכוניות זולות אך גרועות מאד, הפאליו אינה יצירה מוטורית בעייתית במיוחד. ובכל זאת, הסיבות היחידות לרכישתה האפשרית בארץ קשורות למחיר בלבד, ולא לאיכויות אחרות. ולכן אין לנו ספק כי עבור הלקוח הפרטי תהיה הפונטו כדאית יותר, אלא אם ההפרש יהיה משמעותי מהצפוי כרגע. בשלב זה מדבר היבואן על תג-מחיר נמוך ב-5,000 שקלים מהסופר-מיני המוצלחת, ולדעתנו זה לא מספיק.

אלא שכדאי לזכור כי מטרת הפאליו אינה להתמודד מול פונטו, אלא לאפשר ליבואן להציע עסקה כדאית עבור ציי הרכב. ושם היא תיאלץ להלחם בגטס של יונדאי. למרות שלא נהגנו בהן זו לצד זו, הפאליו מסתמנת כטמפרמנטית מעט יותר, ואילו הקטנה מקוריאה היא המודרנית והמרווחת בין השתיים.

ומכיוון שזה בדיוק מה שמחפשים הציים הגדולים, אין לנו ספק כי פיאט לא תפתור את הבעיות מול הגטס מהר כל-כך. אלא אם תציע תג-מחיר מפתה באמת, כזה שיקשה על ציי הרכב לסרב. נניח, מחיר נמוך ב-15,000 שקלים מהיונדאי...