קשישים על הכביש: מתי צריך להיפרד יפה מההגה
13% ממקרי המוות של נהגים והולכי רגל נגרמים מתאונות שמעורבים בהן קשישים. לכן, מגיל 56 מחויבים נהגים להיבדק אחת לשנתיים לצורך חידוש הרשיון. ועדיין, זה לא פשוט להסביר לקשיש שהגיע הזמן להחזיר את המפתחות
לא קל לבשר לקשיש שהוא אינו כשיר לנהיגה, שמצבו הגופני כבר לא מאפשר לו לעשות משהו שעשה כמעט כל חייו. צריך להתפתל בדרך.
"קשה להגיד 'לא כשיר'", מסביר ד"ר שמואל טומי שטייר, פנימאי מומחה במכבי שירותי בריאות ומרצה בחוג לרפואת משפחה באוניברסיטת תל אביב. "זה יכול לשבור אנשים. קודם כל, אני מסביר בלשון רבים - 'אנחנו' לא יכולים לעשות היום את מה שהיינו יכולים לעשות כשהיינו בני 20. היום 'אנחנו' ניצבים בפני סיכונים רבים ביחס לעבר. הגדולה של הגיל, שאליו זכית להגיע, היא לדעת להתנהג בהתאם למגבלות. צריך לקחת בחשבון שיש דברים שכבר אי-אפשר לעסוק בהם, וזה לא אומר שאתה לא אדם שלם". ועדיין, אומר ד"ר שטייר, "מדובר במצב עדין ומאוד לא נוח, אבל כרופא אני אחראי לו ולביצועו, ומקדיש לעניין את שיקול הדעת המרבי".
על פי נתוני משרד התחבורה, 299,721 ישראלים מעל גיל 67 נוהגים ברכב. מתי מגיע הזמן להסביר למבוגרים ולקשישים שצריך כבר להחזיר את המפתחות? מהם הקריטריונים?
מתי הזמן להפסיק
על פי תקנות התעבורה, בעל רשיון נהיגה לרכב פרטי, לטרקטור או לאופנוע, שמגיע לגיל 65, חייב לעבור בדיקה רפואית. אחריה הוא יקבל רשיון לשנתיים, ומעתה והלאה יהיה חייב בבדיקה רפואית אחת לשנתיים לצורך חידוש רשיונו. בעל רשיון נהיגה לרכב ציבורי, להסעת נוסעים, למשא, לחילוץ ולרכב ביטחון, חייב לצורך חידוש רשיונו לעבור בדיקה רפואית אחת לשנתיים מגיל 50.
הביקורת הרפואית לצורך חידוש הרשיון כוללת מספר שלבים:
שלב ראשון: בדיקת כושר ראייה, החתומה בידי רופא עיניים או אופטומטריסט מורשה מטעם משרד הבריאות.
שלב שני: תצהיר של מבקש הרשיון על מצב בריאותו, מחלותיו, מגבלותיו ותרופות שהוא נוטל.
שלב שלישי: שאלון ממצאים רפואיים, שממלא הרופא לאחר בדיקת הנהג, ועל סמך ממצאים מהאבחון הרפואי שלו. בנוסף, הרופא צריך להצהיר שהנהג חתם בפניו על הצהרת הבריאות שלו.
"שאלת הכשירות לנהיגה בבדיקת מבוגר מתעוררת, בדרך כלל, כשממלאים את שאלון הממצאים הרפואיים. זה קורה בזמן חידוש הרשיון כמחויב על פי חוק. אבל פעמים רבות פונה משפחת המטופל לרופא המשפחה כדי להתריע על נהיגה לא בטיחותית של המטופל", אומר ד"ר שטייר. "מכאן, שתפקידו הראשוני של הרופא הוא לייעץ לנהג או לבני משפחתו. פעמים רבות מדובר באחריות כבדה בשל ההשפעה המכרעת שיש לרופא על החלטה חשובה כל כך".
ד"ר שטייר מתכוון בכך לפקודות התעבורה, שלפיהן אם רופא מטפל באדם, שמלאו לו 16 שנה, ומאבחן אצלו מחלה שהוא סבור שעלולה לגרום לסיכון בנהיגתו של המטופל (סיכון לפגיעה בעצמו או באחרים) - עליו לדווח על כך למכון הרפואי לבטיחות בדרכים של משרד הבריאות. האחריות הזו איננה מתייחסת לרופא משפחה בלבד, אלא חלה על כל רופא, גם בבדיקה חד-פעמית. מדובר במצבים שעלולים לגרום לחוסר ריכוז, ובשורת מחלות, כמו מחלות נפש שונות, הפרעות קצב לב, סוכרת לא מאוזנת, מחלות של מערכת העצבים, מוגבלות בתנועות הגפיים או הצוואר ועוד.
מעורבים בתאונות דרכים
על פי נתונים שפרסם ד"ר שטייר לפני כשנה במגזין 'הרפואה' של ההסתדרות הרפואית, 13% ממקרי המוות של נהגים והולכי רגל נגרמים מתאונות שבהן מעורבים קשישים. תאונות דרכים הן הגורם הראשון למוות, כתוצאה מפגיעות גוף, בגילים 74-65. שיעור התאונות הקשות והקטלניות בקרב נהגים בגיל 58 גבוה יותר מכל קבוצת גיל אחרת. רוב התאונות ועבירות התנועה הקשורות לקשישים נובעות מחוסר תשומת לב לחוקי התעבורה - אי-ציות לתמרורים ואי-מתן זכות קדימה. על פי הנתונים, תאונות שבהן מעורבים קשישים נבדלות מאלו של האוכלוסייה הכללית בכך שהן קורות יותר בצמתים.
מה בודקים
אז מה רלוונטי בבדיקת קשישים לכשירות נהיגה? ד"ר שטייר מסביר את דרכי האבחנה:
תשאול - יש לתשאל על תאונות, או כמעט תאונות, בעבר, על דו"חות בגין עבירות תנועה ועל שינויים בהרגלי הנהיגה. כך, לדוגמה, מבררים אם הקשישים נוהגים פחות שעות, נמנעים מדרכים לא מוכרות, נמנעים מנסיעה בכבישים סואנים, וחלק מהם אינם מוכנים לנהוג אלא אם מתלווה אליהם אדם נוסף בנסיעה. שאלות אלו מסייעות לרופא בהערכת מידת הירידה ביכולת הנהיגה, וכן האמצעים שנקט הנהג ביוזמתו כדי להתמודד עם מצבו החדש".
תרופות - הן עשויות להשפיע על מיומנות הנהיגה. נטילת נוגדי דיכאון מסוימים מכפילה סיכון למעורבות בתאונות דרכים, גם נטילת אנטי היסטמינים מגבירה את הסיכון לתאונות ועוד. רופאים שרושמים תרופות שעלולות לפגוע במיומנויות הנהיגה צריכים להזהיר את המטופל לגבי השפעותיהן, ולהפסיק תרופות שפעולתן עלולה לפגוע בכושר הנהיגה שלו.
שינויים בעקבות הגיל - 20% מהקשישים, מעל גיל 85, סובלים מליקויים קוגניטיביים בדרגות חומרה שונות, הגורמים בעיקר לפגיעה ביכולות תשומת לב. לרופא יש מבחנים להערכת הסובלים מבעיות אלו, ביניהן: איטיות פסיכו-תנועתית בשל ירידה בתפקודי הגוף, כגון גמישות, קואורדינציה, התארכות זמן התגובה; שינויים בראייה ובשמיעה - עם התקדמות הגיל יורדת חדות הנהיגה ושדה הראייה האופקי מצטמצם מ-170 מעלות אצל בוגר צעיר ל-140 מעלות בגיל 50. תופעה נוספת היא קושי בנהיגת לילה עקב שינויים בחלבונים, בצפיפות העדשות ובהארכת זמן ההתאוששות מסנוור. ירידה בכושר השמיעה וחירשות אינן כרוכות בשלילת רשיון נהיגה ברכב פרטי, אבל מומלץ להתאים מכשיר שמיעה לפציינט הנוהג".
אוכלוסיית הקשישים הולכת וגדלה, וכך גם האחריות שמוטלת על הרופאים באיתור נהגים מסוכנים. ד"ר שטייר: "מומלץ להגביר את ערנות הרופאים לבעיות וגם את ערנות משפחת הקשיש. המטרה היא לעשות את הדברים בשיתוף האדם ומשפחתו. החוק מחייב את הרופא לדווח על אדם לא כשיר, אבל יש לזכור שהרבה קשישים מגבילים ביוזמתם את תפקודם בנהיגה. יש להתחשב בעובדות אלו טרם מעבירים המלצה להפסקת נהיגה. בכל מקרה, אני מנסה להביא את הקשישים להבנה של מגבלותיהם. לדוגמה, הגיע אלי לבדיקה שופט בדימוס. איתרתי אצלו בעיות שמגבילות את נהיגתו בשל איטיות בתנועתיות. האיש אמר לי, שהוא נוהג רק בשעות היום ורק לשני מקומות - שניהם במרחק של 200 מטר מביתו. לכן, לאחר שדיברתי גם עם בני משפחתו והם אישרו את העובדות שהוא מסר, לא המלצתי על הפסקת נהיגה".
לסיום, ד"ר שטייר ממליץ לנהגים הקשישים, "שיפנו עם בעיות בנהיגה לרופא המשפחה ולא לרופא זר. כי רופא המשפחה מכיר אותם ואת בעיותיהם היטב. וצריך לזכור שבמקרים מסוימים אין ברירה אלא לפסול קשיש מלנהוג. כשמזדקנים צריכה להיות לכך מודעות, ולפעמים הרופא צריך לעזור לאדם להבין שזהו המצב".
לפנייה לכתב/ת 
קשישים על הכביש: ליקויים קוגניטיבים שפוגעים ביכולת תשומת הלב
צילום: סי די בנק
מומלצים
