כלכלני מיטב: תשס"ג – שנה מוצלחת לשוק ההון

תשס"ג היתה אמנם שנה קשה נוספת למשק, שנה של מיתון עמוק ואבטלה גואה - אבל מנקודת מבטו של שוק ההון היתה זו אחת השנים מוצלחות ביותר. קצב האירועים המדיניים-בטחוניים חדל כנראה להפתיע, מה שבא לידי ביטוי בתשואות החיוביות שהניבו אפיקי ההשקעה השונים בשוק ההון המקומי. התוצאה: בתשס"ג התייצב המשק ונבלמה ההידרדרות החריפה. אם היתה זו בלימה לקראת פריצה וחידוש צמיחה, כדברי נתניהו, או שמא נסיונות סרק להיחלץ מהמשבר - ימים יגידו.

את תשס"ג ניתן לחלק ל-2 חלקים: החצי הראשון התנהל כהמשך ישיר לשנת תשס"ב, אחת מהשנים הקשות בכלכלה הישראלית. החששות מהורדת הדירוג החיצוני, ההסלמה הביטחונית, אי הוודאות סביב הנהגת הרפורמה במס והדריכות לקראת המלחמה בעיראק, היקשו על הכלכלה המקומית להיחלץ מהשפל. החריג היה חודש נובמבר, בו פורקה הממשלה והוכרז על בחירות חדשות - אירוע שבאופן נקודתי הקרין לחיוב על השווקים. בסיכום המחצית הראשונה רשם מדד המניות הכללי ירידה של 10.4%. מדד ת"א-25 נפל בשיעור חד יותר של 19.5% והגיע לנקודת שפל של 294 נקודות.

מינויו של שר האוצר החדש בפברואר נתן את האות לתחילת ההתאוששות. מדדי המניות רשמו עליות שערים חדות, השקל התחזק על חשבון הדולר, התשואות באפיקים השקליים החלו לרדת, כמו גם גובה הריבית במשק, ובאופן כללי נרשמה בלימה והתייצבות במצב. מדד המניות הכללי עלה ב-48% ומדד ת"א-25 עלה ב-52%. האמונה שההידרדרות נבלמת היתה אולי הבסיס ל-3 עיסקאות גדולות שהתבצעו במהלך השנה החולפת: עיסקת העברת השליטה בקבוצת אי.די.בי לנוחי דנקנר, רכישת השליטה ברבוע הכחול (קבוצת ברונפמן-אלון) ורכישת השליטה בבנק הבינלאומי (צדיק בינו).

האפיק המנייתי: המנצח של תשס"ג

היתה זו שנה טובה דווקא למניות השורה השנייה. המדד המוביל, ת"א 25, עלה ב-12.8%. לעומתו, ת"א-75 זינק ב-37.7% ומשך את מדד ת"א-100 לעלייה של 21.1%. מדד היתר עלה ב-17.8% ומדד התל-טק, שנהנה מהעלייה החדה בנאסד"ק, עלה ב-49.8%. הענפים הטובים ביותר היו חברות התעשייה וחיפושי הנפט, שעלו ב-54.6% ו-55.6% בהתאמה. הענף הגרוע ביותר היה חברות ההשקעה, שהניבו תשואה שלילית של 2.7% על רקע המשך המחיקות שביצעו החברות הגדולות על אחזקותיהן השונות.

מט"ח: מאמינים בשקל

גם את התנהלות יחסי שקל-דולר בתשס"ג ניתן לחלק בבירור ל-2 תקופות. במחצית הראשונה התקיים מסחר תנודתי ועצבני שהושפע בעיקר מהמשבר הכלכלי והשלכותיו, ואי הוודאות סביב מועד פתיחת המלחמה בעיראק. מספטמבר 2002 עד פברואר רשם השקל פיחות וייסוף לסירוגין, כשנקודת השיא עומדת על 4.92 שקל לדולר. ב-26 לפברואר, יום ההודעה על מינויו של נתניהו לשר האוצר, עמד השער היציג על 4.86 שקל - פיחות של 2.4% ביחס לתחילת השנה.

לאחר מינוי נתניהו נרשם ייסוף חד של 11.8% בשקל לעומת הדולר, ייסוף שנבלם ביולי-אוגוסט והתהפך למגמה של פיחות מתון. הגורמים המרכזיים שהשפיעו על השקל היו כלכליים, ולא בטחוניים.

הגורמים העיקריים לתנודות השקל דולר: התחושות של יציבות אחרי החלפת ההנהגה הכלכלית, באו לידי ביטוי גם בקבלת הערבויות מארה"ב, וגיוסי הון של הממשלה בחו"ל ב"ריביות נורמליות". אלה החזירו את אמון הציבור והביאו את המשקיעים המקומיים, ובעיקר הזרים, למכור דולרים ולרכוש אג"ח שקליות שהעניקו באותה עת תשואות גבוהות מאוד. בנוסף, פער הריביות העצום בין השקל לדולר

(7.8%-5.5% לטובת השקל), לחץ גם הוא בכיוון של תיסוף חד. עלייה דרמטית בתשואות האג"ח הארוכות בארה"ב לקראת סוף השנה, והחשש מחריגה נוספת בגירעון שעשויה שוב להעמיד למבחן את דירוגה הפיננסי של ישראל, הביאו שוב למגמה של פיחות בשקל לקראת תום השנה.

צמודי מדד: התאוששות למרות המדדים

מספר גורמים תרמו למגמה החיובית שנרשמה בצמודי המדד: הפסקה של הנפקת האג"ח המיועדות לקרנות הפנסיה; הנחישות שהפגינה הממשלה בנושא בניית התקציב והקיצוצים הנדרשים בו; הקלה בגיוסי הון של האוצר בשוק המקומי והפחתה בהם עקב גיוסים מוצלחים בחו"ל, והפחתת הריבית לטווח קצר ע"י בנק ישראל מ-9.1% ל-6.1%. נקודת השפל נרשמה ב-15 בספטמבר, וממנה ואילך החלו הצמודים לטפס כשלנקודת השיא הם מגיעים ב-15 ביולי. בין שתי נקודות הזמן הללו רשמו צמודי המדד תשואה של 10.7%. את המהלך החד ביותר עשו צמודי המדד לטווח הזמן הארוך ביותר של 15-10 שנים, שעלו ב-13.3%.

האפיק השקלי: בזכות הורדת הריבית

הריבית הגבוהה של בנק ישראל, 9.1%, שנשמרה בקפדנות ע"י הנגיד מיוני 2002 עד דצמבר, כשהיא מלווה במצב כלכלי רעוע, השאירה את השקל בתחום ה"לא רלוונטי", כשהתשואות באפיקים השקליים שומרות על רמה גבוהה במיוחד של יותר מ-12% באג"ח הארוכות. תחילת תהליך הורדת הריבית בדצמבר, האצת הקצב בהמשך, והתקוות שהפיחו במשק התוכניות הכלכליות, הפכו את השקל לאטרקטיבי והביאו לעליות שערים חדות באיגרות השקליות ולירידה דרמטית בתשואות. איגרות החוב הממשלתיות הלא צמודות עלו בשיעור משוקלל חד של 16.3%.

בדיקת התנהגות השוק השקלי על-פי הסוגים השונים של איגרות החוב השקליות, מראה כי אג"ח מסוג מק"מ, המתאפיינות בזמן קצר של עד שנה לפדיון, עלו בשיעור משוקלל של 9.7%. אג"ח מסוג גילון, המעניקות ריבית משתנה, השיגו 14.2%. אג"ח מסוג שחר, המעניקות ריבית קבועה, עמדו במרכז העניין ואחרי ירידות חדות בשנה שעברה העניקו את התשואה הטובה ביותר מבין האפיקים השקליים השונים - 17.8% בממוצע משוקלל. הארוכות שבהן אף הגדילו לעשות כשעלו במהלך השנה בשיעור חד במיוחד של יותר מ-25%.

הגורמים שהשפיעו על התנהגות האפיק השקלי, ובמיוחד על אג"ח מסוג שחר, היו הפחתת הריבית של בנק ישראל, הפחתת גיוסי ההון ע"י הממשלה שהקלה על שוק האג"ח כולו, ובמיוחד על השחרים הארוכים, והתיסוף בשקל שגרר אינפלציה נמוכה.

קרנות נאמנות: כניסת כספים מאסיבית

המתמחות במט"ח, עם תשואה שלילית של 5.4%.

הסיפור של השנה שייך דווקא לכניסה המאסיבית של הכספים לקרנות, שנרשמה במחצית השנייה של השנה במקביל להתייצבות הכלכלית. ערב שנת תשס"ג מנתה תעשיית הקרנות 565 קרנות עם היקף נכסים של 48 מיליארד שקל. עד סוף פברואר שמרה התעשייה על יציבות, אבל החל ממארס החלה זרימה ניכרת של כספים. בתוספת התרומה של התשואה החיובית המשוקללת שהשיגו הקרנות, הביאה כניסת הכספים את נכסי הקרנות בסוף אוגוסט לרמה של 60.7 מיליארד שקל, עם 620 קרנות - גידול חד של 30% במחצית השנייה, ו-27% ביחס לתחילת השנה. כ-80% מגידול זה מיוחס לכניסת כספים.

כניסת הכספים המאסיבית ביותר נרשמה בקבוצת ההתמחות של הקרנות השקליות, אליה זרם סכום של כ-8 מיליארד שקל. התעשייה עדיין רחוקה מהשיא שנרשם בסוף פברואר 2002, כשסך הנכסים בקרנות עמד על כ-78.1 מיליארד שקל.