שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    הצופרים נדמו עם שחר

    "שתיקת הצופרים, ששודר בערוץ 2 הוא מישדר הטלוויזיה האפקטיבי ביותר בעניין מלחמת יום הכיפורים והמחדל המודיעיני הנורא

    הסיפור המקורי: "שתיקת הצופרים", ערוץ 2, 21:30

     

    השערים נפתחו. הקהל זורם. כל הבמות פעילות. הפסטיבל בעיצומו; מזה כחודש שהוא רץ כאן בעיירה. אנחנו מדברים, כמובן, על פסטיבל "30 שנה ליום כיפור" המתחולל כרגע סביבנו בשיר ובאומר ובשלל חשיפות וסרטי הקלטה.

     

    הפסטיבל הזה אינו לוקח בחשבון כי קבוצה גדולה של ישראלים – למעשה כל מי שגילו פחות מ-35 שנה – אינו מכיר ברובו את החומר הבסיסי, וסביר שזה אינו מדגדג לו את קצה הפירסינג. ולמה שידגדג? השמות העולים מן האוב – דדו, דיין, גולדה, זעירא, אגרנט – מתעופפים סביבנו מדי שנה ללא סדר, כשאינספור קצוות מקריים של הסיפור נזרקים מכאן ומשם תחת הלוגו התמידי "גילויים חדשים". אם אתם בני פחות מ-35, סביר שטרם נחשפתם בצורה מסודרת לגילויים הישנים.

     

    מכאן חשיבותו ועוצמתו של "שתיקת הצופרים", בוודאי מישדר הטלוויזיה האפקטיבי ביותר בעניין מלחמת יום הכיפורים והמחדל המודיעיני הנורא שהוביל אותנו, עינינו מכוסות וידינו קשורות, עד לפיתחה. כמה פשוט ומתבקש: דרמה. דרמה טלוויזיונית משוחקת היטב, מצולמת ומבוימת ביעילות, מוקפדת לפרטיה.

     

    אתם מוזמנים לקחת את דבריי בעירבון מוגבל שכן אני מיודד עם הבמאי, אורי ענבר, ומצוי עימו, מעת לעת, בקשר מקצועי. הייתי פוסל את עצמי לעדות כליל, אבל מה לעשות ש"שתיקת הצופרים", בתיזמון שידורה הנוכחי אצל "טלעד", אינה ניתנת להתעלמות. אם צפיתם בה, נוכחתם ממילא; הדרמה נרקחה ממיטב חומרי הממשות הישראלית ערב המלחמה.

     

    ההתמקדות סביב הקונפליקט ההולך ומתעצם בין ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, לבין ראש המדור המודיעיני שלו, ויקטור גבאי, הזועק "זאב זאב" – להלן מלחמה בפתח – יצרה דרמה אנושית שקיפלה בתוכה את זו הלאומית. נתן דטנר, בתפקיד זעירא, עשה ראש אמ"ן שאנן ומדושן. יורם חטב, בתפקיד גבאי, נתן את הפקיד הקטן והחרד היודע טוב יותר מכולם, אבל לא מסוגל לפרוץ עם ידיעותיו קדימה. שניהם שיחקו היטב, והדרמה נהנתה מאיכויות שהזכירו במעט, עלילתית וצורנית, את "ג'יי.אף.קיי" של אוליבר סטון – גם הוא חג סביב קונפליקט בין פקיד ממשל בכיר שיודע את האמת לבין צמרת המעדיפה שלא לדעת. אסי דיין בתפקיד משה דיין היה גימיק מתבקש, אבל התוצאה בעיקר הפחידה.

     

    התסריט הניח לדרמה להתגלגל באיטיות ולצבור מהירות ככל שהתקדמה לקראת פרוץ המלחמה. זה התחיל איטי ומרוחק אבל נבנה נכון ונתן פול-גז דרמטי בשליש האחרון. אל רגע השיא שלה – אזעקת האמת הראשונה – הגיעה הדרמה בדהרה עוצמתית. "שתיקת הצופרים" הביאה את הסיפור המרכזי לדור שלא בטוח שהכיר אותו לפרטיו, וחשוב שיכיר. עכשיו, ברשותכם, אפשר להמשיך בפסטיבל.

     

    שתצאו בחוץ? "תראו מי מדבר", ערוץ 10, 21:00

     

    כדג שהושלך ליבשה ומפרפר דקות ארוכות, כך ערוץ 10 של כרגע; בעוד שניה יאזל הכסף כליל, ובערוץ משתדלים להיות יצירתיים: "תראו מי מדבר" מאפשרת לאיש ציבור נודע לראיין מישהו כבקשתו. רעיון ערוץ-אחדי במקצת, נכון, אבל "תראו מי מדבר" מפיקה אותו טוב יותר. אמש ראיין אריה דרעי את אורי זוהר, ובעיקר להיפך.

     

    דרעי וזוהר הם שני מטעני נפץ של הישראליות, שניהם פצעים פתוחים, תיקים סגורים. שניהם פרפורמים מצטיינים. זוהר, כמובן, יותר. הוא מסובב את דרעי על אצבעו, נוטל לעצמו את השידור ללא קושי, עדיין שחקן מצוין מול מצלמה. אלא שסיפוריו לעוסים: חילונותו המושחתת, חזרתו בתשובה, אריק איינשטיין – שמענו הכל.

     

    דרעי הביא דווקא זמירות חדשות כשגולל באריכות את חוויותיו מהכלא, חלקן מדהימות למדי. אבל האמת, אין לי עניין להעביר חצי שעה בלרחם או להצטער על דרעי. גם לא על זוהר. הצירוף של שניהם הניב 40 דקות מרתקות לא בזכות התכנים אלא בעיקר בזכות האפשרות לצפות בשני שחקנים מעולים ועתירי כריזמה. סיבוב הופעות משותף של השניים בהחלט בא בחשבון.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אסי דיין בתפקיד משה דיין
    מדברים ביחד. דרעי וזוהר
    לאתר ההטבות
    מומלצים