קמטים אמיתיים

"כל מה שיש לי בחיים הללו. זה הגוף הזה, הפנים הללו ומה שיש לי כאן למעלה". את השורה הבלתי נשכחת הזו מסננת דמותה של אופיליה (ג'יימי לי קרטיס) לעבר לואי וינת'ורפ השלישי (דן אקרויד) בקומדיה המופלאה "משנה מקום, משנה מזל" (1983), אך יותר משהיא משקפת את עמדתה של היצאנית בעלת לב הזהב בסרט, היא מגדירה את איכויותיה של השחקנית הנהדרת, ג'יימי לי קרטיס, שילוב מעורר קנאה של יופי, גוף מושלם ושכל. הרבה שכל.

סקירה קצרה של הקריירה הקולנועית של קרטיס תוכיח כי השילוש הזה מאפיין גם את מסכת תפקידיה על המסך. בתם של הזוג המלכותי ההוליוודי ג'נט לי וטוני קרטיס אומנם החלה את דרכה במקום בו לשכל יש חשיבות קטנה מן המראה, כמלכת הצעקות בסרט "Halloween" - "הבתולה האחרונה" המפורסמת ביותר בז'אנר "סרטי הסלאשר" וסיוטו הגדול מכל של מייקל מאיירס, ובכך אולי סגרה גם מעגל משפחתי עם מי שפתחה את מחזור סרטי הרוצחים המציצנים שנולדו עם סכין מחוברת לידם, אמה, ג'נט לי, מי שהעניקה ב"פסיכו" פרשנות חדשה למושג "מרחץ דמים". אך החל מאותו רגע קסום ב"משנה מקום, משנה מזל", ביקשה קרטיס להימלט מתפקידים שיזהו אותה עם דמות אחת, הקורבן הנרדף, ומגורל דומה לזה של פיי ריי ("קינג קונג"), מלכת הצווחות היפהפייה של הוליווד הקלאסית.

לשם כך הקפידה קרטיס לברור את תפקידיה, ולמרות חיבתה הגנטית לסרטי אימה שהובילה אותה להשתתף במספר סרטי המשך מיותרים ל"Halloween", העדיפה לנוע בין ז'אנרים שונים, שיאפשרו לה לגלם טווח רחב יותר של דמויות: פושעת בעלת חולשה לשפות זרות בקומדיית הפולחן "דג ושמו וונדה" ("תגיד משהו ברוסית ארצ'י!" ); שוטרת קשוחה, תרצו התשובה הנשית ל"הארי המזוהם", במותחן הברוטאלי של קת'רין ביגאלו "פלדה כחולה"; כתף לדמעות במלודרמה החונקת "My girl" והתפקיד שמסמן יותר מכל את יכולתה להשתנות מסרט לסרט, ואף מסצינה לסצינה, דמותה של הלן טאסקר ב"שקרים אמיתיים", זוגתו המשועממת של הארי (ארנולד שוורצנגר), שחיפושיה אחר הרפתקה שתשבור את השגרה בחייה, מובילים אותה, בסופו של דבר, לנטילת חלק לא קטן במלחמה נגד מחבל בינלאומי.

תפקידה ב"שקרים אמיתיים" זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב, ובצדק. קרטיס גנבה את ההצגה ממר שריר, בכבודו ובעצמו. בראשית הסרט הלן, בגילומה של קרטיס, היא עכבר אנושי, אישה מרובעת, מוזנחת ומיואשת שמשתרכת אחר סוחר רכב, שטוען שהוא מרגל-על, בחיפוש אחר ריגושים זולים, מה שמאפשר לשחקנית לשחזר את היכולת הקומית שהפגינה ב"דג ושמו וונדה". חלקו השני של הסרט, מציג את ג'ימי לי קרטיס האחרת. קרטיס הזוהרת, האלגנטית והסקסית. והמהפך, כפי שאומרת דצה, מתרחש כולו ברגע אחד קסום בן חמש דקות- ריקוד סטרפטיז סקסי ומשעשע, שבמהלכו משילה מעליה קרטיס את בגדיה וחושפת, אפילו בגילה המתקדם, גוף שגרם למושל קליפורניה החדש להזיע ולאבד את עשתונותיו.

מצא את ג'יימי 

אולם, בניגוד למהלך הקולנועי שעברה קרטיס בסרטו של ג'ימס קמרון, מאישה אפורה לאישה פעלתנית ויפהפייה, בחייה האמיתיים, ביקשה ג'יימי לעשות מסלול הפוך, והעניקה משמעות חדשה לשם הסרט "שקרים אמיתיים". ג'יימי החליטה להתמודד עם השלדים בעברה. גירושיי הוריה כשהייתה קטנה, מותו של אחיה הצעיר בעקבות התמכרותו לסם, ולימים, ההתמכרות שלה למשככי כאבים ואלכוהול, שנבעה, לטענת קרטיס, מבעיות שקשורות לביטחונה העצמי.

לאור שורת התפקידים שגילמה קשה להאמין שמדובר באותו אדם. הייתכן שקרטיס האותנטית היא דווקא הלן טאסקר של ראשית הסרט? התשובה לכך חיובית. בראיון חושפני למריה שרייבר (אשתו של שוורצנגר וידידה קרובה) קרטיס סיפרה על ילדותה הקשה, ההתמכרות לאלכוהול, חיי הזוהר המלאכותיים, והאופן בו החזירה לעצמה את שפיותה ובטחונה העצמי, כשהכל מסתכם במשפט נדוש אחד: “Keep it real”. "לאחר מספר שאיבות שומן וניתוחים קוסמטיים כאלו ואחרים", מספרת קרטיס, "החלטתי להכיר בעובדה שהגנים שהעניקה לי אמי, החזה הנפלא והמותניים הצרות, פינו את מקומם לגנים של סבתי מצד אבי, ויש לי שתי ברירות, לקבל אותם בברכה או להילחם בהם באמצעים מלאכותיים". ג'יימי, בניגוד לחברותיה בהוליווד, בחרה באופציה הראשונה, אך לא רק במה שקשור להופעתה החיצונית. היא החליטה להקדיש את עצמה לגידול ילדיה, מה שעזר לה לפתח את הקריירה השנייה והמצליחה עוד יותר, כמחברת ספרי ילדים.

שני ספריה הראשונים, “Tell me about the night I was born” ו"Where do balloons go?", הפכו לרבי מכר היסטריים (עד-כה נמכרו למעלה משני מליון עותקים), אך הייתה זו סדרת צילומים מעוררת הדים עבור המגזין "More" וספר ילדים חדש "I’m gonna like me", שהחזירו את קרטיס לאור הזרקורים. הקו המשותף לשני האירועים היה רצונה של השחקנית להעביר לקהל מסר פשוט, לקח שלמדה מחוויותיה האישיות, "תאהבו את עצמכם, כפי שאתם". וכך, בגיל 42 קרטיס נכנסה לה לסטודיו של "More " וביקשה שני סטים של תמונות, כשבאחד תופיע "ג'יימי הזוהרת", לאחר איפור, עיצוב שיער, מלבישה וכל שינוי דיגיטלי שרק יכול לעזור, ובאחר תופיע "ג'יימי או-נטורל", בתחתוני וחזיית ספורט שחושפים כרס קטנטנה וישבן פחות קטנטן.

בעקבות התמונות הללו ג'יימי הפכה לשיחת היום (אחרי הכל, אופרה ווינפרי נולדה לרגעים כאלה) והוכתרה למלכה החדשה של הנשים באמריקה.

האמא של אמריקה   

כמה שהם טעו. באותה תקופה החלו אולפני דיסני לתור אחר שחקנית שתככב בגרסה החדשה ל-"Freaky Friday", סרט מ-1976 בכיכובן של ברברה האריס וג'ודי פוסטר. תחילה חשבו על פוסטר עצמה, אחר-כך עלה שמה של אנט בנינג, ולבסוף, הגיעו המפיקים לג'ימי לי קרטיס, באירוע שניתן לכנותו "זיווג משמיים".

ככלות הכל, מי מתאימה יותר מהאימא החדשה של אמריקה, המצדדת במנטרה השחוקה והפופולרית “Be yourself”, להשתתף בסרט שבו אם ובת מרדנית הנוהגות לריב ללא הפסקה, מתחלפות בגופן, ולומדות להכיר ולקבל, מילת המפתח בז'רגון של קרטיס, אחת את השניה?

"שישי הפוך" הפך ללהיט המפתיע של השנה (106 מיליון דולר הכנסות עד-כה) וקרטיס מן הסתם צוחקת כל הדרך אל הבנק. ומגיע לה. השימוש בתכסיס העלילתי שבו ילד נכנס לגופו של מבוגר הוא אומנם מתכון בטוח לגגים שירצו גם את ההורים וגם את הילדים, ולראייה הסרט הנפלא "ביג" (1988), אך הדברים שקרטיס עושה עם דמותה של האם, בייחוד כשבתה מאכלסת את גופה, מעוררים הערצה.

עבור קרטיס, ואולי עבור כל שחקן, העבודה בסרט שעוסק בחילופי גוף, הינה חלום, שכן הוא מאפשר לה להעניק פרשנות לשתי דמויות במקביל (נסו לחשוב על עבודתם של ג'ון טרבולטה וניקולס קייג' ב"עימות חזיתי"), ואין ספק כי ניסיונה הקולנועי העשיר, שלעולם איפשר לה לנוע בין זהויות שונות, לעתים אפילו באותו סרט - מלבד "שקרים אמיתיים" גם ב"דג ושמו וונדה", אנו מוצאים את קרטיס כשהיא מדלגת בקלילות בין רגעים שבהם היא גנבת מתוחכמת וצינית ובין רגעים שבהם עליה לגלם בחורה תמימה בכדי לפתות את עורך דינו של ראש הכנופיה - הכין אותה לתפקידה הנוכחי שבו היא מצליחה להצחיק ולרגש.

נכון, לא מדובר ביצירת מופת, אבל זהו ללא ספק סרט החג המושלם. 90 דקות סנטימנטליות, קסומות ונטולות ציניות שיגרמו אפילו למבוגרים שביניכם לרוץ לתא הטלפון הקרוב (או להוציא את הפלאפון מהתיק), לחייג לאימא (גם לאבא, גם לאבא), להתנצל על הרגעים הרעים והקשים, לומר "תודה על הכל. אני אוהב אותך" ולעטוף הכל בנשיקה ענקית.

1. מדוע תמיד כשיש צורך בתחבולה נרטיבית שבעקבותיה יתרחשו חילופי גוף, פונים למזרח? תמיד זה בובה הודית או שיקוי קסמים תאילנדי. הפעם זו עוגיית מזל סינית. מה, טווינקי לא יכול לעשות אותה עבודה?

2. את איכויותיה המופלאות של קרטיס מסכם רגע אחד בסרט. הבת, כשהאם מאכלסת את גופה, נאלצת לתת סולו גיטרה, ומן הסתם אין לה ולו רבע מושג בתחום. אל דאגה, מאחורי הקלעים ניצבת לה קרטיס (ובתוכה, רוח בתה הרוקיסטית), ומעניקה סולו שפשוט זועק לשמיים: “Curtis Rocks”.