רחובות: כנס מחזורים ענק בדה שליט

כשלושת אלפים וחמש מאות איש לפי הערכות משטרתיות השתתפו בכנס שישים המחזורים שהתקיים בתחילת אוקטובר בקרית החינוך דה שליט ברחובות. בין האורחים שבלטו בשטח היו שני ראשי עיר לפחות, שוקי פורר ומיש לפידות, חבר הכנסת אילן ליבוביץ, השופט הרן פיינשטיין, הגנרל דוד עברי, והשחקנים איציג וינגרטן ודליק ווליניץ. רבים נוספים ידועים ובכירים לא פחות נטמעו בקהל הנרגש והמיוזע ונסחפו במסע הנוסטלגי. קריאות נוסח "תראו איך הוא לא השתנה" התערבבו בהשתאויות "אלוהים, איך שהיא השמינה".

תלאות רבות עברו מארגני הטקס, מאז שהחליטו לפני כשנה לקיים אותו. בל"ג בעומר התנכלו לפני החשד בני נוער לארכיון בית הספר ובעת שנשרף הושמדו מסמכים היסטוריים רבים שהיו יכולים להיות מקור מידע חשוב על תולדות המקום ולסייע באיתור בוגרים. לאחר מכן הבינו המארגנים שהעירייה ומשרד החינוך לא ישתתפו במימון ההוצאת. משרד החינוך אף קיצץ בתקציב השיפוצים לבית הספר שבועות ספורים לפני תחילת השנה.

ככל שקרב המועד המתוכנן של הכנס חזרו הזמנות רבות עם כתובת "מען לא ידוע". המארגנים חששו שתושבי רחובות כבר החלו להתעייף קצת מהעיסוק בנוסטלגיה ודווקא לכנס הזה לא יטרחו להגיע. וכמו כדי לגדוש את הסאה הבעירו אלמונים את הבמה שעליה היה אמור להתקיים הטקס, כמה ימים לפני המועד המתוכנן.

למרות כל המכשולים, לא פחות משלושת אלפים חמש מאות בוגרים חזרו ליום אחד לבית הספר וחלקו התרגשויות, חיבוקים, דמעות, צחוקים, תמונות מצהיבות ורגעים מביכים. היו גם שניצלו את ההזדמנות לשמחה לאיד ולניצחונות ועלבונות קטנים. "איך נראיתי אז? חתיך לא?" שאל אדם שהיום כרסו הולכת לפניו. "זוכרים את הקללות של חבזה?" שאלה בוגרת ממחזור 1984 על המורה המיתולוגי והאכזר למתמטיקה. "רציתי להוכיח לו עכשיו איזה פונקציה עכשיו".

שיעור היסטורי

אחת מבוגרות מחזור 1969 זיהתה פיגורה חשובה. "הנה יוסי שהיה החתיך של הכיתה". בת כיתתה שעמדה לידה השתוממה, "מי זה יוסי?". אחת מהמתבוננות בתערוכת התמונות ההיסטוריות תהתה: "זאת אני כאן על הגמל?". בחור כבן שלושים שבא במדים התנפל בחיבוק על בחור בן גילו שבא בלבוש חרדי. "אחי, איפה היית בעשר שנים?" החרדי השיב באיפוק "חיים, חיים, בעזרת השם" והראה את תמונות אשתו ושלושת ילדיו.

צביה, ללה, אילנה, גניה, ובלה נשארו חברות טובות מאז שגמרו ללמוד במחזור 1968. "תראו איך הוא לא השתנה", הצביעו על אחד המורים שלהן. "כולנו היינו תלמידות טובות, לא עשינו בעיות", הציגו את עצמן. מהם הרגעים שהן זוכרות? "את הטיולים, את המנהל שחיכה לנו בכניסה כדי לבדוק תלבושת ואת הבנים מאורט שבאו לבקר בימי שישי".

רוני פורר ממחזור 1965 באה לכנס בגלל המורה האהוב להיסטוריה, רייפין. "בזכותו נהייתי מורה. הוא הפך את סיפורי ההיסטוריה למרתקים וזכרתי לו את זאת גם כשלמדתי לתואר שני". את שוקי פורר ראש העירייה ובעלה כיום היא זוכרת מאותם ימים בעיקר כמי שהיה המדריך שלה בתנועה. "ואז עוד לא היה בינינו כלום" היא מבהירה.

את אריה נוימן שניהל את בית הספר משנת 1966-1979 הקיפו תלמידים רבים לשעבר. לא את כולם הוא זכר. "מה שאני זוכר במיוחד זה את ההתלהבות, האמונה והאהבה למקום שהיו אז בשפע וכיום הם חסרים". מנהלת קרית החינוך לאה דסקלוביץ נשמעה כמי שחולקת על קביעתו ואפילו בונה על הסנטימנטים שעורר המפגש. מעל בימת הטקס אמרה המנהלת למוזמנים שהיא מבקשת להקים בקרוב פורום של בוגרים שיסייע לבית הספר.

יו"ר ועד ההורים תמי נער הכתירה את הכנס כמוצלח וסייגה את קביעתה בשאלה אם ישיג האירוע יעדים נוספים שהוצבו לו. "לא קיימנו את הכנס הזה רק בשביל המסיבה. בשנים האחרונות המשאבים העומדים לרשות בית הספר הולכים ומידלדלים. מצבו הפיסי של המבנה בכי רע ועם הקיצוצים של העירייה ומשרד החינוך המצב רק מחמיר.

"מצד שני יש כאן כוחות הוראה מצוינים ופוטנציאל גבוה של תלמידים שילך לאיבוד אם לא יוזן במשאבים וערכים נוספים שלא נמדדים רק בכסף. אנו מקווים שהפורום הזה יספק לבית הספר את הקשרים עם הגופים העסקיים במשק, שיעזרו לנו להיכנס למקומות שאיננו מגיעים אליהם בדרך כלל, שירצו לתלמידים ושידריכו מניסיונם בתחומי התמחותם השונים. שיעזרו לנו להתקדם ולהרחיב אופקים גם מעבר לתוכנית של משרד החינוך".