בונפרטה בז'נווה
יואל בן נון תוקף את יוסי "בונפרטה" ביילין, חושף את תוכניתם של אנשי אוסלו "לייבש" את ההתנחלויות, ומזהיר מפני טרור קטן שיצית טרור גדול
ד"ר יוסי "בונפרטה" מנסה לחזור מגלותו הפוליטית, רכוב על גבי "הסכם ז'נווה". משטר דמוקרטי וממשלה נבחרת אינם חשובים בעיניו. הבחירות האחרונות הן רק תאונת דרכים קלה בדרכו ההיסטורית של "האבסולוטיזם הנאור" אל השלטון.
הוא פשוט המשיך כל העת בשיחות טאבה, אחרי שכבר שם חרג מן המנדט של ראש הממשלה דאז אהוד ברק, והסכים להכיר באחריות ישראלית להיווצרות בעיית הפליטים בתש"ח 48'. הכרה כזאת עלולה לגרום לכך, שכל שלטון פלסטיני יוכל לתבוע בעתיד את זכויות השיבה, גם אם הפלסטינים יוותרו כעת על מימוש הזכות.
בכלל, הפלסטינים חכמים פי כמה מאנשי השמאל שמנהלים אתם מו"מ. הם אינם מוותרים על שום זכות, רק מוכנים לדחות את המימוש לדור הבא. תארו לכם, שחתרני השמאל היו דורשים לכתוב בהסכם: ישראל שומרת על זכויותיו ההיסטוריות והדתיות של עם ישראל בהר הבית ובארץ ישראל כולה, אך מוכנה לדחות את מימוש הזכויות האלה לצורך הסכם מדיני. ברור לכולכם, שהפלסטינים היו מפסיקים את המו"מ מיד. להם יש כבוד ועקרונות וזכויות, והם יסרבו לכל דיון שיעמיד מולם עקרונות וזכויות וכבוד של עם ישראל. אתם יכולים להיות בטוחים שבהסכם ז'נווה ישראל אמורה לספק ויתורים בלתי הפיכים, בעוד הפלסטינים יוותרו רק על מימוש הזכויות שלהם, ובלשון כפולת משמעות, שתאפשר לחזור ולתבוע אותן בעתיד.
אמנון ליפקין-שחק כמו המחתרת היהודית
אמנון ליפקין-שחק התבטא בראיון בגלי צה"ל במילים הבאות: הרי אי אפשר לבוא בטענות כלפי אזרחים שממשלתם אינה מספקת להם די ביטחון, אם יחליטו להגן על עצמם, וכך הדבר במדיניות החוץ.
מאז גילוי "המחתרת היהודית" ביש"ע שמעתי משפט זה פעמים רבות, כהצדקה בדלית ברירה, לתופעה המסוכנת הזאת. מעולם עוד לא שמעתי כזאת בהתבטאות פומבית של רמטכ"ל, ח"כ ושר בכיר לשעבר. כדי להצדיק מו"מ חתרני עם הפלסטינים מאחורי גבה של ממשלה חוקית נבחרת, הוא מוכן לתת לגיטימציה פומבית לארגוני "מחתרת יהודית", שיפעלו מתוך תחושה עמוקה (ואולי גם אמיתית), שהממשלה מפקירה אותם. זהו עומק השפל שאליו מוכנים חסידי בונפרטה-ביילין להגיע, כדי להפיל ממשלה חוקית, ולהוביל את עם ישראל לאסון נוסף עם ערפאת ואנשיו.
חללי אוסלו – יותר מאלף הרוגים ישראלים – אינם פחותים מחיילי לבנון. כל מי שבישל את זה, צריך להיות לא-לגיטימי בניהול מו"מ מדיני לפחות כמו "הפגם המהותי" בחזרתו של אריק שרון לכהונת שר הביטחון.
אמר לי אחד האנשים, שהיו מקורבים לשיחות אוסלו בזמנו, שפשוט לא עלה בדעתם לדרוש ויתור פלסטיני על "זכות השיבה" לתחומי מדינת ישראל כתנאי להסכם. הם היו בטוחים שהכרה במדינת ישראל מספיקה, ולא העלו כלל את הדרישה להכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. בכך הם תרמו ל"מלחמת הימים הנוראים", שפרצה על רקע זכות השיבה. עכשיו, הם מנסים לשקר לעצמם ולנו, כאילו הפלסטינים מוותרים על זכות השיבה, בעודם מוותרים זמנית על המימוש.
התוכנית הסודית של אנשי אוסלו
לראשונה בתקשורת, אחשוף כאן את אחד המחדלים הנוראים של הסכם אוסלו. מנהלי השיחות עמדו מול התנגדות נחרצת של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, לכל פינוי של יישוב יהודי ביש"ע, ויהא הנידח והרחוק ביותר. אנשי דוגית ביקשו ממנו לעבור למקום קבוע, ורבין ז"ל השיב בשלילה: "אם נזיז אוהל אחד, יפול העיקרון שאין בהסדר ביניים פינוי יישובים, בשום פנים". מנהלי המו"מ גייסו את יוסי שריד, כדי שיסביר לערפאת, שאם יתעקש, לא יהיה הסכם בכלל, כי רבין לא יזוז מעמדתו, שנושא זה יידון רק בהסדרי הקבע.
אנשי אוסלו, ברצותם לרכך את הפלסטינים נתנו להם להבין, שעד תום חמש השנים של ההסכם לא יישארו מתנחלים רבים, מפני שהתנאים שייווצרו בשטח לא יאפשרו ליישובים תקווה לשרוד ולהתפתח. הטחתי דברים אלה בפניו של רון פונדק בדיון ציבורי - והוא שתק. את הרמזים האלה תרגמו הפלסטינים לשפה שלהם: פיגועי ירי רצחניים כלפי מתנחלים ביש"ע לא יוציאו את ממשלת ישראל מגדרה ולא יערערו את ההסכם.
הידיעות הללו הגיעו אל אנשי חברון וקריית-ארבע ממקורות פלסטינים בחברון, ושפכו שמן לוהט על מדורת הקנאות וההסתה נגד ממשלת ישראל, ונגד העומד בראשה, יצחק רבין ז"ל. עד היום יש רבים המשוכנעים, שרבין עצמו עמד מאחורי הרעיון של גירוש המתנחלים על-ידי לחץ של טרור פלסטיני וחוסר תקווה לעתיד.
התבטאותו האומללה על 98% מאזרחי ישראל, שממשלת ישראל צריכה לדאוג להם קודם כל, התפרשה באזני הקנאים כהפקרת המתנחלים. הקיצוניים שבהם השמיעו אז את המשפט ששמעתי אתמול מפי ליפקין-שחק.
דיברתי על כך עם רבין ז"ל, וגם כתבתי לו פעמים אחדות. יש עדים שהזהרתי אותו מפני מעשים שייעשו מתוך תחושת הפקרה, אפילו אם איננה נכונה. הוא הסכים שצריך לתקן את ההתבטאות על 98%, ואישר את הכבישים העוקפים הראשונים, שבלעדיהם לא היו היישובים יכולים להתקיים בתנאי ההסכם.
חלק גדול מהמתיישבים ביש"ע לא שוכנע, ותחושת החרדה גברה והלכה. בתוך החרדה צמחה ההסתה הקנאית ללא מעצור. הייתי זקוק לשעה וחצי של שיחה כדי להרגיע אנשים לא-קיצוניים, במידה מסוימת.
הטרור הקטן והטרור הגדול
כעשרים מתיישבים ואנשי כוחות הביטחון נרצחו בפיגועי הירי בכבישי יש"ע בחצי השנה הראשונה להסכמי אוסלו. אחרי הרצח הכפול של מרדכי ושלום לפיד הי"ד ליד גבעת החרסינה, החליט הרופא שניסה להצילם, לנקום. 29 מתפללים מוסלמים נרצחו בידי ד"ר גולדשטיין במערת המכפלה. אז יצאו המוסלמים למסע ההתאבדות והרצח שלהם באוטובוסים, בתחנות, ובהמשך בקניונים, במלונות ובמסעדות.
ד"ר גולדשטיין ותומכיו אחראים בעקיפין לרצח מאות יהודים, ואלה שנתנו לפלסטינים "להבין" שישראל "תרוקן את המים מבריכת המתנחלים", כדי ש"הדגים יקפצו בעצמם" בחזרה לתחומי ישראל הריבונית, אחראים בעקיפין לרצח אלפים, ישראלים ופלסטינים, ולרצח השלום עצמו. הקיצוניים משמאל יצרו את המצב, והקיצוניים מימין פעלו בו על-פי תפיסתם המעוותת. אלה ואלה חוללו את האסון.
והנה, לפני שבועות מעטים התראיין ד"ר יוסי "בונפרטה" בתוכנית הבוקר של קול ישראל, ובלא בושה טען שהפיגוע הראשון אחרי אוסלו היה הטבח שבוצע על-ידי ד"ר גולדשטיין. המראיין לא הקשה עליו עם זכר הנרצחים בפיגועי הירי שקדמו לטבח, ובמידה רבה גרמו לו. עד היום חושב האדריכל המגלומן של אוסלו שפיגועי ירי נגד "מתנחלים וחיילים בשטחים" הם בוודאי מעשי רצח איומים, אבל אינם "מחיר בלתי סביר", להסכמים ההיסטוריים שלו. הם נמחקו כליל מתודעתו, כשהפך את הטבח במערת המכפלה לפיגוע הטרור הראשון אחרי אוסלו.
אני מזהיר בזאת את תומכי הסכם ז'נווה: אתם מציתים שוב את אש הטרור "הקטן", בוויתור שלכם על דרישתה המרכזית של ממשלת ישראל הנבחרת לפרק את ארגוני הטרור כולם כתנאי לכל מו"מ. הטרור "הקטן" יצית מחדש את הטרור "הגדול", ובין כל האחראים לשפך הדמים הנורא יש לכם מקום מרכזי. הרפו מן החתרנות המדינית!
במקביל, אני קורא לכל אנשי הימין והמרכז, והשמאל, שרוצים לקיים את מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית, לעצור את חבורת אוסלו וסרבני הטייסים ותומכיהם, אך רק באמצעים חוקיים, פוליטיים וציבוריים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
