100 הגדולים: 40-59

59. נערי החוף – Pet Sounds (שנת 1966)

ההתמודדות היצירתית מול הביטלס הוליכה את בריאן וילסון לגיהנום נפשי, אבל גם היתה אחראית על יצירת מופת זו. חברי הביץ' בויז בעיקר שרים באלבום זה, בו בריאן וילסון נעזר בחברות הנגנים של המנטור שלו, פיל ספקטור, כדי ליצור צלילים שטרם נשמעו. "חיברתי אורגן עם גיטרה, ו-וואו! איזה סאונד, קיבלתי צליל שלישי", סיפר וילסון על מהלך היצירה. היה זה אלבום על אהבה, סובלנות ואובדן התמימות בעולם האכזר, אבל דור הפפסי וילדי הפרחים התקשו להתחבר אליו כאשר הסצינה המוזיקלית השתנתה לגמרי עם עליית כוחן של להקות החוף המערבי. כך או כך, המפיק של הביטלס, ג'ורג' מרטין, היה משוכנע שאם באך היה יוצר בימינו, הוא היה יוצר מוזיקה כזאת. (א.ק)

הסוכריה: God Only Knows.

58. משינה – משינה (1985)

הזיכרון ההיסטורי מיקם את האלבום הזה כהצלחה מסחרית מסחררת, אבל לא העניק לו את האשראי המוזיקלי שמגיע לו. תחת השפעה ברורה של מדנס, אבל גם בהשראת טוקינג הדס ופוליס, יצרה משינה שפה מוזיקלית חדשה, שערבבה בין ההומור של כוורת, המקצבים שהגיעו מבריטניה, והטראומות של מתבגרי האייטיז. עד היום, כמעט 20 שנה אחרי, קשה להאמין שיש נער שגדל באותה תקופה ולא מכיר את כל המילים בעל פה. (ג.ק.ע)

הסוכריה: אניגודין

דבר הגולשים: "מדובר באלבום הראשון של אחת הלהקות שהיו, לדעתי, אבן דרך בתולדות המוזיקה הישראלית, עיצבו את טעמו ואופיו המוזיקלי של ציבור מאזינים רחב, היו למודל עבור להקות שונות שקמו אחריהם והכי חשוב - יצרו מוזיקה שנשארה איתנו אחרי כל כך הרבה שנים ולדעתי תשאר לתמיד. אני רואה עצמי בין אותו ציבור אשר טעמו המוזיקלי הושפע רבות מלהקה זו ומאלבומה הראשון במיוחד. האלבום יצא כאשר הייתי ילד (בן 7) ורק התחלתי להכיר ובאמת להתחיל להבין מהי מוזיקה, ולפתח טעם אישי. תודה לחברי משינה, ליוצרים, לכותבים ולמלחינים שנטלו חלק באגדה".

57. הסמיתס - Strangeways, Here We Come (שנת 1987)

אלבום הפרידה של הלהקה ששינתה לנצח את המוזיקה בבריטניה הוא גם אלבום הסיכום של האייטיז כולם. החיים תחת תאצ'ר, הפריצה של ההומוסקסואליות למרכז התרבותי, ייסורי הדכאון והלבוש השחור. החיבור בין התמלילים הקורעים של מוריסי לעוגת השכבות שיצר ג'וני מאר עם הגיטרות שלו, יצר אלבום מושלם, בלי נקודה אחת של חולשה, וסיפק גושפקנה רשמית למעמדה של הלהקה כאחת הגדולות בהיסטוריה. (ג.ק.ע)

הסוכריה: I Started Something 

דבר הגולשים: "אם הומוסקסואל במנצ'סטר לפני עשרים שנה הרגיש את אותם הדברים שאני מרגיש, כנראה שגם עוד כמה אנשים בדרך חשבו ככה. העולם הוא מקום הרבה פחות בודד כשחושבים ככה. חוץ מזה שג'וני מאר מלך".

56. פיקסיז – Surfer Rosa (שנת 1988)

אם הסמיתס סגרו את האייטיז, הפיקסיז חנכו את הניינטיז. כשהם רוקחים לאלבום אחד את הביץ' בויז וסוניק יות', ומערבבים פנימה מקצבים לטינים, יצרו פרנק בלאק וקים דיל שפה מוזיקלית חדשה. הטירוף וההומור שלהם, בצירוף הגיטרות המדהימות של ג'ואי סנטיאגו, היממו את כל מי ששמע אותם. הלהיטים וההצלחה המסחרית יחכו לתקליטים הבאים, אבל ההשפעה של התקליט הזה (בצירוף האי.פי Come On Piligrim) היתה אדירה. נירוואנה ורדיוהד הן רק שתיים מהלהקות שהושפעו מהפיקסיז בצורה מכרעת. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Something Against You

דבר הגולשים: "הפיקסיז היו אחרוני דור הענקים של עשורי השישים שבעים שמונים. יצרו מוזיקה ותמלילים מקוריים, מיוחדים ובעלי עוצמה מיוחדת שהתגבשו לשפה שאי אפשר להתעלם ממנה המחייבת התייחסות מכל מוזיקאי רציני שבא אחריהם. Surfer Rosa הוא לדעתי המושלם והמגובש מבין חמשת האלבומים 'הרישמיים' שהוציאו והטוב ביותר מבחינת המסר המוסיקלי והתמלילי (שהתרכך קצת בהמשך, וחבל). כאלבום, זוהי יצירה מתמשכת וקשורה (ולא רצועות אקראיות המצורפות באותו אלבום)".

55 רייג' אגיינסט דה מאשין - (1992) Rage Against the Machine

אולי התקליט הזועם ביותר שיצא בעולם הרוק. מרקסיזם מודרני מוטח בלי שום הקלות לאוזניהם של נערים מתבגרים. שילוב של היפ הופ, גיטרות גראנג' ופיל של מטאל - בשילוב סאונד עצבני במיוחד, יצרו תקליט שכבש דור שלם שחיפש מוצא לתסכול שלו, וגם כאלה שסתם אהבו את המוזיקה מבלי להקשיב למסרים. העובדה שהלהקה זיכתה אותנו בביקורים בסינרמה, הוסיפה לה מן הסתם נקודות בקרב הקהל המקומי. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Killing In The Name Of

דבר הגולשים: "עד היום אני זוכר איך הייתי מתפרע בדוליטל בכפר סבא כשהיו שמים אותם. בדיוק ככה רציתי לשנוא את העולם ואת הבוסים המושחתים שלו".

54. רוקפור – האיש שראה הכל (שנת 1995)

המסע הישראל המקיף ביותר לתיעוד הסיקסטיז. הבירדז, הביטלס ושאר החברים לבשו מסיכה עברית. ההקלטות נעשו בעזרת ציוד מיושן בכוונה, והשחזור של התקופה, שלמעשה מעולם לא נחוותה בארץ בצורה ממשית, היה מושלם. השירים המורכבים, שהתחברו לזה לזה בצורה מושלמת, והסאונד המדוייק להפליא, יצרו את אחת המחוות המרשימות ביותר לתקופה ההיא, והובילו את הלהקה לקריירה בינלאומית מצליחה. (ג.ק.ע)

הסוכריה: מכונת הזמן

דבר הגולשים: "סאונד מדהים, לא חיקוי של ה-60 אלא החייאה מחודשת של רוח התקופה, הרמוניות ווקליות אה-לה Beatles ו-Beach Boys, גיטרות מדהימות (בייחוד השימוש המדוייק ב-2 מיתרים), תופים מצויינים מידיו של המתופף הטוב ביותר שידעה ארץ הקודש, באס מלודי מהמם בסגנון מקרטני. והכי מדהים - רוקנ'רול מהשורה הראשונה ב-ע-ב-ר-י-ת".

53. דרים ת'יאטר – Awake (שנת 1994)

תקליטה המורכב ביותר של הלהקה הוא גם אחד מהתקליטים העמוסים והמתוחכמים ביותר של המטאל, עם וירטואוזיות יוצאת דופן בנגינה ברוח הפרוג. תקליט שזוכה להערכה עצומה בקרב מוזיקאים מקצועיים, גם אם אנשי הז'אנר החובבים קצת התקשו להתרגל לשירים יוצאי הדופן. (ג.ק.ע)  

הסוכריה: Erotomania

דבר הגולשים: "בעיני זו להקת הפרוגרסיב הטובה בעולם. מבחינת המוסיקה והגאוניות המוסיקלית, פינק פלויד הדור הבא"

52. אביתר בנאי – הראשון (שנת 1997)

אחד מרבי המכר הגדולים של שנות התשעים, בוודאי ביחס לאלבום בכורה. כשהוא משתדך למסורת המפוארת של המשפחה, הפתיע בנאי באלבום מקורי, לא אופנתי בעליל, עם עיבודי פסנתר מרשימים לבלדות. הקלילות היחסית של הלחנים והמילים הולידה שרשרת של להיטים שכבשה את הרדיו, אבל לא פגעה באיכות שהזכירה לעתים אמנים כמו רנדי ניומן או בילי ג'ואל. (ג.ק.ע)

הסוכריה:  תתחנני אלי

דבר הגולשים: "מילים נהדרות עם לחנים לא מהעולם הזה. אביתר מגיש את השירים בצורה כלכך אישית ורגישה עד כדי צמרמורת. המוזיקה נכנסת לתוך הגוף וממכרת עד הסוף".

51. מוניקה סקס – פצעים ונשיקות (שנת 1995)

כשהם מגיעים בגל השני להקות הניינטיז, אחרי שחלום כיבוש העולם או לפחות מתחם אלנבי כבר התנפץ, הציגו יהלי סובול וחבריו בצורה המדוייקת ביותר שאפשר את עולמם של בני העשרים ומשהו. החיבור לסידרה המצליחה פלורנטין תרם להפיכתו של התקליט למתעד מושלם של תקופה, בזכות המילים המושחזות עד דק ששמרו על אמינות גבוהה, ובעזרת חטיבת קצב שלא העיקה יותר מדי ברעש. (ג.ק.ע)

הסוכריה: על הרצפה

דבר הגולשים: "האלבום הראשון של הלהקה שאני הכי אוהב בארץ, שירים עם כוונה ומסר, האלבום מגוון בנושאים שונים כמו: שירי אהבה, שירים על המצב וכו'... הז'אנר של הרוק הקל יחסית הוא ז'אנר שלדעתי הכי כיף לשמוע אותו. מוניקה סקס התפרסמו בשל דיסק זה והוא תרם הרבה להצלחה שלהם".

50. ניל יאנג – Harvest (שנת 1972)

היוצר הקנדי הענק נע כל הקריירה שלו בין הצד האקוסטי-רומנטי לצד הגראנג'י-זועם. בארץ, שלא במפתיע, הבלדות הנימוחות באוזן היו תמיד פופולריות יותר. התקליט הזה מציג את יאנג המוקדם בשיאו כמלחין ואמן, שגם אם לא ניחן בכישורים מוזיקלים יוצאי דופן כנגן טכני, אין שני לו ביכולת להעביר למאזינים את הנשמה הענקית שלו ולרגש. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Needle And The Damage Done

דבר הגולשים: "אלבומו השלישי והמדהים של היוצר הקנדי המשובח, שמציג קאנטרי-פולק מרגש, יחד עם רוק גיטרות שייחודי רק לו. מהאלבומים שישארו לנצח"

49. מטאליקה - ...And Justice for All (שנת 1988)

שיאה של הלהקה בתקופה הטרום איצטדיונית שלה שהגיעה עם התקליט השחור. מטאל מתוחכם, בסאונד נקי ויוצא דופן בז'אנר. לראשונה חדר שיר של הלהקה, One, לטופ-40 בארה"ב, ונחשב עד היום לאחד משיאיה היצירתיים. הצלחת השיר סללה את דרכה של הלהקה להצלחה המסחררת שעתידה לבוא בהמשך (ג.ק.ע).

הסוכריה: One

דבר הגולשים: "מה לעשות, האלבום האהוב עלי של הלהקה האהובה עליי"

48. מדונה – Ray Of Light (שנת 1998)

כשהיא ניגשת בפעם המי יודע כמה להמציא את עצמה מחדש, נכנסה מדונה לנעליים שסרג לה ויליאם אורביט, זנחה סופית את תדמית הבימבו המרדנית, והשתלטה על תפקיד מלכת הדאנס. הקול של מדונה, שיש להודות, אף פעם לא התחרה עם אלה של הזמרות הגדולות באמת, התאים בצורה מושלמת לעיבודים העדכניים, וכך נוצר עוד תקליט מצליח במיוחד, שזכה הפעם גם להערכת המבקרים. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Frozen

דבר הגולשים: "מאז שהוציאה אותו הוא לא יוצא לי ממגש הדיסקים, מצד אחד האלבום מהפנט ומיסתורי ומצד שני קורן ומרגיע, בהחלט האלבום הטוב ביותר שפגשתי עד כה".

47. רובים ושושנים - Use Your Illusion I&2 (שנת 1991)

כשהם נישאים על גלי פריחתו של עידן סיאטל הציעו אקסל רוז ושות' אופציה מסורתית יותר. רוק בסיסי, כמיטב המסורת האמריקנית, כולל השערוריות המתבקשות. הלהקה הפציצה בהמנוני ענק, והסולואים של סלאש נשמעו ברמה מעל כל איצטדיון בייסבול. היומרנות של התקליט הכפול שירתה היטב את התדמית של הלהקה, שרצתה בחוצפתה לנגוע בשיאים של לד זפלין, אבל לפחות הצליחה, וזה ייאמר לזכותה, לעקוף בסיבוב את אירוסמית ודף לפארד. (ג.ק.ע)

הסוכריה: November Rain

דבר הגולשים: "אלבום חזק, מלא ברוק טוב גיטרות ואחלה בלדות"

46. כוורת – סיפורי פוגי (שנת 1973)

שילוב מושלם בין ההווי של הלהקות הצבאיות לבין ניצני הפופ שנראו בארץ בערבוב ראשוני של רוק'נרול. הסופר-גרופ הגדול ביותר שידעה ישראל, שכלל אנשים עם רמת כשרון יוצאת דופן, הוציאה את אחד האלבומים המפתיעים והנמכרים בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית, עם שורה של להיטי ענק. דני סנדרסון ניצח על המלאכה, וכשהנגנים כוללים את קלפטר-גוב-רכטר-אולארצ'יק-פניגשטיין-שמיר, הקונצרט נשמע מושלם. (ג.ק.ע)

הסוכריה: ילד מזדקן

דבר הגולשים: "התקליט שחנך את העולם המוזיקלי שלי, וגם הילד שלי אוהב אותו מאוד - וזה אומר הכל. תקליט שנשאר רלוונטי".

45. רוברט ווייאט – Rock Bottom (שנת 1974)

הדיכאון מעולם לא היה יפה יותר. מפגן נדיר של יוצר בשיאו, שהגיע דווקא לאחר הקטסטרופות של חייו האישיים. הקול הענוג, הלחנים המרירים, הייאוש שלא נעשה נוח - התערבבו לתוך שירים שנעו בין הקלאסי, לגז' ולרוק המתקדם שממנו צמח וויאט. דורות שלמים של מוזיקאים גדלו על עבודת הסאונד של התקליט הזה, שבלעדיו לא היו נולדים הרכבי הלייבל 4AD או הטריפהופ. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Sea Song

דבר הגולשים: "לא משנה כמה זמן עבר עדיין שאני שומע את זה אני מתחיל לרעוד". 

"בלונד און בלונד" בגרסה הבריטית. בואי, אז עדיין ג'דיי מתלמד של פופ, מקדיש אלבום מפתה לאובססיה שלו אל אמריקה. פעם הוא שר כמו סינטרה, פעם אחרת הוא עוסק באנדי וורהול, אחר כך בדילן, כשמעל הכל זוהר העיסוק הפרובוקטיבי בהומו סופיריור. המוזיקה נשמעת כאילו הוולווט אנדרגראונד פגשו את הקינקס, והתוצאה היתה מאוד וודווילית בריטית – לדבריו, "יותר רוברט סמית מאשר אם.סי 5". אף אחד לא הבין כיצד קשור עולמו הרוחני של בואי לשאלת החיים על מאדים, אבל עם לחנים כאלה למי בכלל היה אכפת. (א.ק)

הסוכרייה: ?Life On Mars

43. אריק איינשטיין ושלום חנוך – שבלול (שנת 1970)

42. בוב דילן – Desire (שנת 1976)

איך הפך דווקא האלבום הזה של דילן לכה אהוב בישראל? אין לי מושג. כשהוא פחות אישי מקודמו, "Blood On The Tracks", מציג פה דילן את מלוא הספקטרום היצירתי שלו. שירי פולק-רוק על גזענות ("הוריקן"), שירי אהבה יפהפיים ("עוד כוס קפה.."), רגישות עמוקה ("שרה") ויריעה מוזיקלית רחבה ("מוזמביק") הפכו אותו לנגיש מאוד לכולם. יש גם כנר מצויין, והקול של דילן נשמע משוחרר במיוחד, ממש במיטבו. אלבום שהוא לטעמי רחוק מהסטנדרט של "הייוויי 61 רביסיטד" או "בלונד און בלונד", אבל משתלם בהחלט.  (א.ק)

הסוכריה: One More Cup of Coffee

דבר הגולשים: "אלבום רוק איכותי ביותר .בלדות מרגשות ומקצבים מעניינים"

41. הרד הוט צ'ילי פפרז - Californication (שנת 1999)

חזרתו להרכב של ג'ון פרושניאטה ותקופה נקייה יחסית של חברי הלהקה מחומרים מטשטשים, הולידה אלבום שהתרחק משורשי הפאנק המקוריים של הלהקה, וחקר את הצלילים הקליפורנים הלבנים וההרמונים יותר. קרוב ל-20 שנות קריירה משותפת הולידו תיאום מופלא בין חברי הלהקה. התוצאה היתה כמות בלתי הגיונית של שירים נפלאים, שכבשו לאורך חודשים את מצעדי הרדיו ותחנות המוזיקה בטלוויזיה, והולידו מכירות נאות במיוחד (בישראל מדובר באחד מאלבומי הרוק הנמכרים ביותר מאז ומעולם). (ג.ק.ע)

הסוכריה: Easily 

דבר הגולשים: "אחת מיצירות המופת האחרונות של גאוני הדור מלוס אנג'לס, את ההתנסות הזאת אפשר לתאר כאחד מגורמי האושר שיצאו אי פעם מאנשי מוזיקה. כל שיר נוצר באופן מדהים לנפש האדם. והדובדבן שבקצפת, שיר משמים, נוגה, road trippin' , שווה לקפוץ אחורה ולשמוע אותו בפול ווליום, לקפוץ במקומות הנכונים. הכל בעצם בעיקר בעיקר בגלל שאין כמוהו".

האוונגרד של ג'ון קייל מתחבר לפזמונאות המשובחת של לו ריד, שעוסקת בניו-יורק ובצד האפל של חברת השפע: סרסורים, טראנסוויסטים, הרואין, פאם פאטלס, סאדו-מאזו ודקדנטיות מבית מדרשו של אנדי וורהול המדווחת לפרטי פרטים. את הקצב של השירים ניתן היה להרגיש יותר מאשר לשמוע, הפידבקים חרקו, הויולה ליטפה, והקול העבה של ניקו תרם סקסאפיל מוזר. מה שהחל ככישלון מסחרי עם צאתו, הפך לאחד מהאלבומים המשפיעים ביותר בשנות ה-70 על הולדתה של סצינת הפאנק (האמריקנית והבריטית). (א.ק)

הסוכריה: Venus in Furs

דבר הגולשים: "בשבילי זה האלבום שהוציא אותי מהחושך אל האור. בעקבות האלבום הזה נחשפתי ליותר סוגי מוזיקה ממה שאני יכול לשמוע בשנה. זה אחד הדיסקים שתמיד אפשר לשמוע ואף פעם לא נמאס. מעבר לזה שזה האלבום האהוב עליי זה גם אחד החשובים ביותר במאה הקודמת אם לא החשוב מכולם. אין ספק שיותר אמנים הושפעו מ-VU מאשר מכל להקה או אלבום אחרים".