מנוחה יקרה: מדריך לקבורה אלטרנטיבית
בתי-הקברות בארץ צפופים ומוזנחים, ויותר ויותר אנשים מעדיפים להיקבר בקבורה חילונית. את האופנה החדשה מנצלים הקיבוצים, שחלקם מציעים חלקות קבר בבתי-עלמין מטופחים ויפהפיים, עם אפשרות לקבורה בטקס חילוני אישי. אלא שהמחירים הופכים את העניין לשירות לבעלי יכולת בלבד, וחורגים בהרבה מהסכומים המותרים לגבייה עבור קבורה. הקיבוצים טוענים בתגובה: אנחנו גובים את הכסף עבור התחזוקה. מה מציעים בתי-הקברות החילוניים וכמה זה עולה?
המראה עוצר נשימה, לא רק למתים, אלא גם לחיים: על גבעה קטנה, אחרי שעוברים את הרפת, את הלול ואת גן השמחות, נמצא בית-העלמין החילוני של קיבוץ עינת. באוויר עומד ריח של פריחה, מסביב שדות חרושים, והכול נקי, מטופח וירוק. הקברים המרווחים, שביניהם עוברים שבילים נוחים, מעוצבים בשלל צורות לפי טעמן של המשפחות שיקיריהן נקברו בהם, עם סוגים שונים של מצבות, כולל מצבות מאבנים מיוחדות, סוגים שונים של כיתובים על המצבות, ושפע של צמחים, עצים ואדניות פרחים. האם כך נראה גן העדן?
להביא אדם קרוב למנוחת עולמים זה לעולם לא חוויה קלה, אבל הקבורה בקיבוץ עינת היתה עבורי חוויה ממש מקילה, מספרת א' מתל-אביב. לפני שנים קברתי שם את אבי, והשנה את אמי וגם חברה קרובה, שמתה ממחלה. למרות שהורי היו תושבי חולון ושם יש בית-קברות גדול וידוע, הם החליטו לקנות לעצמם חלקת קבר בקיבוץ עוד בחייהם. משפחתה של חברתי קנתה את חלקת הקבר מיד עם מותה. בתמורה לסכומים ששילמנו קיבלנו מאנשי הקיבוץ תחושה של חמימות, של בית ושל דאגה אמיתית בשעות קשות.
גם ש' מוכנה לבלוע את המחיר הגבוה שקיבוץ עינת גובה על הקבורה, כדי לא לעבור טקס קבורה דתי, המוני, צפוף ומנוכר. היא מספרת: אחי נפטר בפתאומיות והלחץ היה קשה מנשוא. בכל זאת, לא התפתינו לשלוח אותו לדרכו האחרונה בצורה הרגילה והתקשרנו לעינת. הכול דפק כמו שעון: בשעה היעודה נסע האמבולנס מהחנייה עד למקום הקבורה, כאשר כולם הולכים אחריו ברגל, מרחק מטרים ספורים. לאחר שהארון הורד לקבר וכוסה, התחיל הטקס. איש איש עורך טקס כראות עיניו. אפשר להביא רב, אפשר לשים מוסיקה ואפשר לשיר ביחד. אנחנו השמענו את השירים שאחי כל-כך אהב, ואנשים רבים דיברו אליו ועליו. הקיבוץ דאג למיכל גדול של מים קרים עם כוסות חד-פעמיים, היתה מערכת הגברה, ומי שרצה יכול היה לשבת בזמן הטקס על כיסא.
לא רק הטקס והנוף מפתים רבים להחליט לקבור את מתיהם בקיבוץ - גם האפשרות לדחות ולתכנן את הקבורה למועד נוח יותר אם, למשל, צפוי יום גשום או שקרוב משפחה צריך להגיע מחו"ל. לרבים קוסמת גם האפשרות לעלות לקבר בכל עת, כולל בשבת או בערבי קיץ. תמיד כאשר אנחנו מגיעים לשם יש גנן שעמל וטורח, תמיד ניתן להשיג בטלפון את האחראי לקבורה, תמיד הם נענים לבקשותינו. ההורים שלנו, שבחייהם טיפחו את הגינה הקטנה בביתם, נחים עכשיו במקום כל-כך יפה, מוקף ירק, עצים ופרחים, וזה עושה לנו טוב, אומרת א'.
לא קשה להסביר את ההצלחה של ענף הקבורה החילונית בקיבוצים. רוב בתי-העלמין בארץ מוזנחים וקשים להתמצאות, לא בכולם יש שילוט, ובחלקם אין אפילו מדרכות או שבילים מרוצפים. בנוסף, רבים מעדיפים להימנע מקבורה דתית אורתודוקסית ולקיים טקסים אלטרנטיביים. הקיבוצים עלו על הטרנד הזה והתחילו לשווק מקומות קבורה בתשלום למה שהם מכנים נפטרים חיצוניים, כלומר כאלה שאינם חברי קיבוץ או בני משפחותיהם מדרגה ראשונה, שמעוניינים להיטמן בצל העצים שלהם. אלא שלא מדובר בסתם תשלום, אלא כזה שמיועד רק לבעלי יכולת, ובמקרים רבים הוא חורג במאות אחוזים מתעריפי המקסימום שמותר לגבות עבור קבורה בישראל.
הקיבוץ הידוע מכולם המספק אפשרות לקבורה חילונית הוא עינת, שאסף לתוך קרקעותיו לא מעט מפורסמים, בהם השדרנית מיכל ניב, התמלילן יאיר רוזנבלום, הצלמת שוש קורמוש ובעלה מאיר פרנקו, שנרצח בסיני, השופט עמיחי דואק ואיש עיריית ירושלים ארנן יקותיאלי. גם יו"ר חברת החשמל, יורם אוברקוביץ, נקבר בעינת, שם מתגורר אחיו. מלבד עינת יש קיבוצים נוספים המוכרים חלקות קבר לאנשים חיצונים, בהם גבעת-השלושה, גבעת-חיים מאוחד, כפר-מסריק, רבדים ועוד.
הזכות להיקבר
על-פי החוק, כאשר אדם נקבר במקום בו הוא חי, כלומר במקום מגוריו הרשום בישראל, ומשפחתו אינה מבקשת הסדרי קבורה מיוחדים - חובה לקבור אותו חינם והוצאות הקבורה כולן משולמות על-ידי המדינה. המוסד לביטוח לאומי מחזיר לחברה הקוברת (חברה קדישא או אחרת) דמי קבורה.
הביטוח הלאומי מכסה רק הסדרי קבורה סטנדרטיים: קבורה בתכריכים מקובלים, במסלול קצר בין בית-הלוויות לחלקת הקבר, וללא ארון קבורה. אם המשפחה מבקשת הסדרי קבורה מיוחדים (לדוגמה: תכריכי פשתן, או מסלול לוויה ארוך במיוחד שיעצור בתחנות שונות), עליה לשלם עבורם בנפרד, לפי תעריפים שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי.
גם הוצאות אחרות כגון הדפסת מודעות אבל, מצבה, הסעות לבית-הקברות וכדומה - מוטלות על משפחת הנפטר. שירותים כאלה מסופקים על-ידי עסקים פרטיים, ומחיריהם תלויים בתחרות בשוק (במדריכי דפי זהב או באתר האינטרנט www.d.co.il אפשר למצוא חברות פרטיות שמבצעות תמורת תשלום את כל סידורי הקבורה הנחוצים - כולל הוצאת רשיון קבורה, מודעות אבל, הובלת הנפטר ושכירת תחבורה ציבורית להלוויה).
משרד הדתות הוציא באחרונה חוברת בשם יזכור, שמחולקת בבתי-חולים, במועצות דתיות ובלשכות הבריאות המחוזיות ברחבי הארץ, ובה המידע הנוגע לזכויות והסדרי קבורה. ניתן להוריד אותה חינם באתר האינטרנט של המשרד.
גם כאשר אדם נפטר ובני משפחתו מבקשים לקבור אותו לא במקום מגוריו, אלא ביישוב אחר, הקבורה אינה אמורה לעלות דבר למשפחה. אם חברה קדישא במקום לא רוצים לקבור מישהו שלא גר באזור שלהם - הם לא חייבים ויכולים לסרב, אומר שמעון נבון, מנהל תחום דמי קבורה בביטוח הלאומי. אבל אם הם מסכימים לקבור וגבו כסף - הגבייה אינה כדין, למעט אם מדובר בחלקה חריגה. חלקות חריגות הן חלקות מסוימות בבית-העלמין, בדרך-כלל מבוקשות יותר, שאושרו מראש על-ידי המוסד לביטוח לאומי כחריגות, ומותר לגבות עליהן תשלום כשהן נקנות לאחר מות הנפטר.
התשלום היחיד שניתן לגבות במקרים של קבורה שלא במקום המגורים (מעבר לתוספות שלא מכוסות) הוא עבור דמי ההעברה של הנפטר מאזור מגוריו לרשות המקומית שבה המשפחה רוצה לקבור אותו. חוברת יזכור, אגב, אינה מעודכנת לחלוטין בנושא ספציפי זה, וממשרד הדתות נמסר כי במהדורה הבאה יובהר העניין.
החוק המחייב קבורה חינם הוא אחד החוקים החשובים והשוויוניים ביותר שחוקקה המדינה, אומר שמעון נבון, מנהל תחום דמי קבורה בביטוח הלאומי. דמי הקבורה ניתנים על-ידי המדינה עבור כל אזרחיה: דתיים, חילונים ולא יהודים, כדי למנוע עשיית רווחים על חשבון המתים. בניהול נכון, הכסף שניתן על-ידינו אמור להספיק לא רק להוצאות הקבורה, אלא גם לאחזקת בית-העלמין, לניקיון ולגינון.
הסכום המינימלי שמעניק המוסד לביטוח לאומי לקבורה עומד על 2,905 שקל (בדרך-כלל לקיבוצים), והמקסימלי הוא 5,192 שקל (לעיר גדולה) - תלוי בגודל החברה הקוברת, המערך הלוגיסטי שלה ומספר בתי-העלמין שהיא מחזיקה.
קבורה חילונית
ב-1996 נחקק חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, המאפשר לאזרחי ישראל לבחור אם ירצו להיקבר כדת משה וישראל על-ידי החברות קדישא, או בטקס אזרחי על-ידי תאגידי קבורה פרטיים, כדוגמת עמותת מנוחה נכונה הפועלת בבאר-שבע או התנועות ליהדות מסורתית ומתקדמת.
החוק מחייב להקצות לשם הקבורה האלטרנטיבית הזאת חלקות קבורה ב-21 מקומות ברחבי הארץ. כמעט בכל קיבוץ ומושב קיימים בתי-עלמין, בהם נערכת הקבורה על-ידי היישובים ולפי ראות עיניהם, וגם במקומות נוספים, דוגמת באר-שבע, קיימות חלקות קבורה אזרחיות בהן פועלים תאגידי קבורה פרטיים.
מה אומר החוק לגבי מקרה שבו משפחת הנפטר מבקשת לקבור אותו בקבורה אזרחית חלופית (קבורה חילונית)? גם כאן - מחויבים לקבור אותו חינם, למעט אותם סייגים שהוזכרו במקרים של קבורה רגילה.
מתי מותר לגבות תשלום? החוק מתיר לחברות קדישא ולחברות קבורה אחרות לגבות תשלום על חלקת קבר שאדם קונה מראש בחייו, אך גם במקרה כזה נקבע סכום מקסימום. לדברי נבון, לחברות קדישא מותר לגבות עד כ-12,000 שקלים, ולקיבוצים ולמושבים, שאין להם עלות קרקע, המחיר המקסימלי הוא 4,051 שקל. הרוכשים חלקות קבר ליד בן/בת הזוג שנפטרו משלמים רק 80% מהתעריף.
כאמור, גובים תשלום גם על חלקות חריגות (לא בכל הקיבוצים יש חלקות כאלה). מעבר למקרים אלה, אסור לגבות כסף עבור חלקת קבר.
17 אלף שקל לקבורה
בבתי-העלמין של הקיבוצים, מתברר, לא שמעו על תעריפי המקסימום. קיבוץ עינת שבאזור המרכז הוא הקיבוץ שגובה את המחיר הגבוה ביותר - 17,000 שקל לקבורה, גם לחלקה שנקנתה מראש או לחלקה שנרכשה עבור בן זוג. לא רחוק ממנו, בקיבוץ גבעת-השלושה, מבקשים 16,000 שקל לקבורה, כנ"ל. בגבעת-חיים מאוחד הסכום הוא 14,000 שקל, אבל כאן נותנים הנחה של 200 דולר לאדם שרוכש בחייו קבר ליד בן או בת זוג. ברבדים מדברים בדולרים - 2,000 דולר, בכפר-מסריק - 8,000 שקל, ובמשמרות - 7,000 שקל (אנחנו זולים כי רק התחלנו לפתח את הנושא). מדובר בסכומים הגבוהים עד פי-ארבעה ויותר מתעריפי המקסימום.
גם מי שמוכנים לשלם סכומים כאלה כדי לקבור את יקיריהם במקום פסטורלי ובטקס כראות עיניהם, עלולים להיווכח שהם לא תמיד כוללים את כל ההוצאות הכרוכות בקבורה. בגבעת-השלושה, למשל, המחיר לא כולל הובלה באמבולנס, שירותי טהרה ותכריכים, רשיון קבורה, מודעות אבל או רב למי שרוצה, אבל כולל מערכת הגברה. בכפר-מסריק, לעומת זאת, המחיר כולל הובלה באמבולנס והנפקת רשיון קבורה, אך לא כולל טהרה, תכריכים ורב למי שמבקש, וגם לא מערכת הגברה. במקרים רבים הקבורה נעשית בארון עץ, אבל רק בחלק מהמקרים המחיר כולל את הארון.
מצד שני, אין ספק שהקיבוצים מספקים תנאים שאין בבתי-הקברות הרגילים, מעבר למקום היפה ולקבורה החילונית: סככות מוצלות ברחבות ההספדים, שתייה, חנייה מרווחת ונוחה ושירותי גינון וטיפוח סביבתי.
דברים יפים עולים כסף
בביטוח הלאומי שמעו על הגבייה החריגה בקיבוצים, אבל לא עושים הרבה נגדה. לדברי נבון, הביטוח הלאומי לא מטפל באכיפה במקרים של הזמנת חלקת קבר בחיים. בזה מטפל משרד הדתות. הביטוח הלאומי אוכף את החוק רק במקרים אחרים - שבהם נגבה תשלום בקבורה רגילה, וגם כאן, הוא אומר: אין לנו דרך לקבוע האם הקיבוץ מבקש מאיתנו החזר עבור קבורת חבר קיבוץ או בן משפחתו או עבור משפחה שקנתה קבר לאחר המוות, כשם שאין לנו אפשרות לעשות זאת במאות בתי-העלמין של חברה קדישא. נוכל לפעול רק אם הציבור יפנה אלינו בתלונה על מקרים כאלה. ממשרד הדתות נמסר כי הנושא מטופל נקודתית אם פונים אל המשרד בתלונות ספציפיות.
בקיבוצים אומרים מצידם, כי הם אינם גובים כסף עבור הקבורה, אלא עבור התחזוקה או עבור חלקות חריגות. הנושא מאוד בעייתי, אומר דורון זלצברג, מזכיר קיבוץ עינת. אנחנו לא חיפשנו להפוך את בית-העלמין לענף רווחי. הביקוש בא מקרב הציבור החילוני, שחיפש קבורה אלטרנטיבית. כל עוד למדינה אין תשובה לקבורה חילונית, מלבד בית-עלמין אחד בבאר-שבע, היא צריכה להכיר בנו כמי שנותן את התשובה וגם יכול לגבות על כך תשלום. זה שהביטוח הלאומי משלם דמי קבורה לא אומר שהוא יכול להכתיב לכל אחד היכן להיקבר.
משפחות שקברו את יקיריהן בעינת אינן מתרגשות מהסכומים החריגים. מדובר בבית-קברות של חמישה כוכבים, שנותן שירות מעולה רק בגלל המחיר שהוא גובה, אומרת א'. אין מה לעשות, דברים יפים עולים כסף. לא רק בחיים, גם לאחר המוות.
החברות קדישא משנסות מותניים
בישראל נפטרים מדי שנה כ-35 אלף איש. בכל היישובים קיימות חברות קדישא, האחראיות על רוב חלקות הקבורה ליהודים בארץ. הן מטפלות באחזקת בתי-הקברות, בהכנת טקסי הקבורה ובביצוע ההלוויות והקבורות. לכל חברה קדישא יש חלקות קבורה וכן אולם לוויות, מיטות וכלי רכב לנשיאת מתים ומקומות לאכסון מתים, לטהרה ולטבילה.
חברות הקדישא הגדולות, הפועלות בערים הגדולות, מנוהלות באופן עצמאי מן המועצות הדתיות, וללא קשר לגוף ממשלתי. לעומתן, רוב חברות הקדישא פועלות ליד ובמינוי המועצות הדתיות המקומיות, ובפיקוח הרבנים המקומיים.
ישנם אזורים שבהם פועלת רק חברה קדישא אחת ואין אפשרות בחירה. בערים הגדולות (בעיקר ירושלים) מתפקדות מספר חברות קבורה, המשרתות את צורכי העדות השונות ונוקטות מנהגים מגוונים, ואפשר לפנות לאיזו חברה שרוצים.
עליית קרנם של בתי-העלמין בקיבוצים העמידה במצב חדש את החברות קדישא, שתדמיתן קבורה ממילא עמוק באדמה, וחלק גדול מהציבור מוכן לשלם הרבה כסף רק שלא להיקבר באחד מבתי-העלמין שבאחזקתן. ואכן, החברות שינו לא מעט ממנהגן בשנים האחרונות, והן מנסות לשפר את השירות, לייעל את בתי-הקברות, לטפח אותם יותר ובעיקר לפעול בצורה מרוככת יותר.
יהושע ישי, מנכ"ל חברה קדישא תל-אביב, אומר שהיום אין כל בעיה לקיים טקס מכל סוג שהוא גם בבתי-העלמין הדתיים. אנחנו נותנים את שירותי הקבורה על-פי ההלכה, אבל לא מכריחים איש לבצע טקס דתי. מי שלא רוצה רב או לא רוצה לומר קדיש יכול לקרוא ליד הקבר פרקי שירה וסיפורת, אין לנו כל בעיה עם זה.
בתי-הקברות צפופים וצחיחים, הטקסים מנוכרים ורבים מחפשים מענה אנושי יותר.
ישי: צריך להבין שאנחנו מצויים תחת משמעת קרקע חמורה. טובת הציבור מחייבת לא רק את כבוד המת, אלא גם את כבוד החי, ולכן אי-אפשר לגזול שטחים יקרים עבור המתים. זו הסיבה לצפיפות הגדולה של בתי-העלמין במרכז הארץ.
רבים מעדיפים לקבור את מתיהם בארון, אך רק בתי-הקברות החילוניים מאפשרים זאת.
ישנן חברות קדישא שקוברות בארון, וישנן כאלה שיסכימו להוביל את הנפטר בארון עד הקבר אך יעמדו על כך שייקבר ללא ארון. ההתנגדות לכך הלכתית: ההלכה מבקשת שוויון בין כל הנפטרים ולכן על כל הקברים להיות בגודל אחיד. קבורה בארון מחייבת לחפור קבר גדול יותר ולדאוג למרווח יותר גדול בין הקברים - ובכך אנחנו חוזרים שוב לבעיית בזבוז משאבי הקרקע.
גם בחברה קדישא, כמו בקיבוצים, גובים סכומים גבוהים עבור קברים שנקנים בחיים או בחלקות חריגות.
הכול פונקציה של מקום. אם אדם מתעקש לקבור בן משפחה בבית-עלמין 'סגור', שכבר אינו מתפקד כבית-עלמין פעיל אך יש בו עדיין מספר מקומות - עליו לשלם. כך גם לגבי המקום - מי שרוצה להיקבר ליד בן או בת זוגו צריך לשלם.
לפנייה לכתב/ת 
קבורה. אין פיקוח על בתי הקברות הפרטיים
צילום: מאיר פרטוש
מומלצים
