הפנים היפות של המיינסטרים
האלבום החדש של דיידו ממצב אותה במקום הכי גבוה שאפשר, ובצדק. כוכבת ענק שעושה את זה ללא שמץ של וולגריות, עם הרבה טעם אנגלי טוב והתנהלות מכובדת ומחושבת
איפשהו, בדרך, קרתה לדיידו טעות. היא הצליחה מאוד, אלבום הבכורה שלה NO ANGEL הפך אותה ללהיט מטורף, זמרת שמוכרת יותר עותקים ממדונה ובריטני ספירס ביחד. והיא עוד אנגליה.
בנובמבר 1996 יצא אלבום הבכורה של פית'לס. דיידו ארמסטרונג עשתה שם קולות, בזכות היותה האחות של רולו, המפיק והיוצר העיקרי שמאחורי ההרכב. מי היה מאמין שתוך פחות מארבע שנים ישתנו כך הדברים? מי ידע שכך יהיה? תעלומת דיידו לא מתפענחת כשקוראים למי משווים אותה. לבת' אורטון, לשרה מק'לאכלן. מה יש בדיידו ארמסטרונג שאין, לעזאזל, בבת' אורטון המופלאה? מהי נוסחת הקסם והזהב?
בחזרה לשנות השמונים. דיידו היתה בגיל 6 ילדת פלא, שלמדה לנגן על פסנתר וכינור והשתלמה מאוחר יותר גם במקצועות הפקה וטכנאות אולפן. הופעותיה הראשונות היו כנגנית קלאסית במסגרת British classical ensemble ורק אחרי שהתארחה בתקליט של אחיה, שמכר כ-5 מיליון עותקים בעולם החלה לאסוף שירים משלה לאלבום סולו. אז נכון שאמינם גזר קטע מ"THANK YOU” שלה לטובת "סטאן" שלו (ואנשים התחילו לשאול "מי זאת ששרה אצל אמינם?"), אבל הפופולריות האדירה שלה אינה יכולה להיזקף – עם כל הכבוד לראפר הלבן – לענין הזה בלבד.
עכשיו אלבום שני יוצא לדיידו, מוכר מיליונים ברחבי העולם ומשתלט על מצעדי הפזמונים. האלבום מיטיב להציג את הפנים היפות של המיינסטרים. דיידו היא להטוטנית שמפליאה לנוע על החבל הדק שבין קיטש ליצירתיות, בין מיחזור לבין מקוריות, בין גיטרות אקוסטיות מוכפלות לבין סימפולים אלקטרונים, בין עיבודי רביעיית מיתרים לבין דיסטורשן מרוסן ורדיופוני.
השירה שלה לא בכיינית, אבל היא יודעת להיות משתפכת כשצריך כמו ב-DON’T LEAVE HOME. הקול חזק, אבל גם נשבר בפינות. דיידו רגשנית, אבל חזקה וכל הזמן עם שתי הידיים על המבנה ההרמוני המסודר. המלודיות המשוכללות שלה ממיסות את נוגדני השמאלץ המפותחים שלי.
שימו אוזן לסימפול שלא ניתן להתעלם ממנו ב-WHO MAKE YOU FEEL – קטן, אלגנטי, לא שתלטני, אבל ברור מספיק כדי שלא נטעה לחשוב שיש פה איזו ממשיכת דרך לסלין דיון. מצד אחד התזמורת, מצד שני תוכנות הסאונד שדיידו ואחיה אוהבים כל כך.
וזה לא הכל: SEND IN MY SHOES היה יכול להיות בקלות רבה להיט ענק של קיילי מינוג. וכשדיידו רוצה להביא אותה בבלדה אקוסטית, היא מבריקה עם THIS LAND IS MINE – שיר שבק היה יכול לכתוב (שימו לב לדמיון המסויים ל-LOST CAUSE שלו).
בראש ההר
מניפת היצירה של דיידו רחבה מספיק כדי להציב אותה במקום שבו היא נמצאת בו וראויה לו. גבוה, בראש ההר, בפיסגה המשקיפה על עולם המוסיקה הנוכחי, שנשלט בידי קונצרנים ציניים שמנהלים תעשיית הכוכבים לרגע.
אם המיינסטרים היה נוצק בדמותה של דיידו ארמסטרונג, אנגליה יפה ומוכשרת עד כאב, המצב היה נעים יותר. דיידו - היא ולא בריטני, כריסטינה, מדונה או שאקירה – צריכה להיות מושא החיקוי. ללא גימיקים אינסופיים, פירסינג, דיונים מטופשים על האם-יש-לה-סיליקון-או-אין-לה-סיליקון, בלי קישקושים על לימודי קבלה או השתתפות בסרטי קולנוע נלעגים, דיידו מוכרת מיליוני אלבומים. יש בזה צדק, וזה יפה בעיני. כוכבת ענק שעושה את זה ללא שמץ של וולגריות, עם הרבה טעם אנגלי טוב והתנהלות מכובדת ומחושבת. שימו לב איך אפילו העטיפה של LIFE FOR RENT היא מופת של איזון בין פיתוי (דיידו על השער האחורי, בזרועות ורגליים חשופות, רוכנת מעט קדימה, מגלה טפח ומכסה טפחיים) לבין המתיקות של בת השכן (על העטיפה הקדמית) המהוגנת. הנה כוכבת ענק, שעושה את זה ללא שמץ של וולגריות, עם הרבה טעם אנגלי טוב והתנהלות הגיונית. יפה לה.
דיידו LIFE FOR RENT (הד ארצי)
לפנייה לכתב/ת 
כוכבת. דיידו
עטיפת התקליט
מומלצים
