מצא קשר

האמת, זו היתה לו גם הזדמנות לנוח קצת. לטיראן, 23, שנבחר לפני כחודש לשחקן הצעיר המבטיח של "הקאמרי", לא חסרה עבודה. "זה לא שיורד תפקיד ונכנס חדש. גילמתי את אייליף ב'אמא קוראז'', המשכתי בתפקיד המלך ב'עוץ לי גוץ לי' ובתפקיד פרנץ יגרשטטר ב'עד ראייה'. ועכשיו אני יוצא עם שתי הצגות חדשות, 'קוויאר ועדשים' ו'נתן החכם'".

על עצמו הוא מעיד "אני מופנם, קצת ביישן. נורא קשה לי להיפתח, אבל כשאני עולה על הבמה, אני מלך. חוץ מזה", הוא מודה, "אני אדם מאוד חרדתי. יש לי פחדים מהרבה דברים. אני פוחד מטיסות, מגבהים, ממחלות, ממוות. כשיש לי הרבה זמן עם עצמי, המחשבות נכנסות לי פנימה בלי הזמנה, לא דופקות בדלת, וזה מעמיד אותי מול כל מיני שאלות סתומות על החיים".

זה אולי מסביר את מה שהוא אומר על קצב העבודה המטורף שלו: "אני רוצה לעמת את עצמי עם כמה שיותר חוויות ולהספיק כמה שיותר. כשאני שקוע בעבודה, טוב לי. אני נורא מפחד מלא לעשות. זה בא מאיזו תחושה של 'אכול ושתה כי מחר נמות'. מי יודע מה יהיה מחר. חוץ מזה, התיאטרון בשבילי זה להיות ער, להיות חי'".

ואיך אתה מרגיש כשהמחשבות האובססיביות נכנסות לפריים?

"אני משתדל כמה שאפשר להתגבר. לוקח כדורי ארגעה ושותה קצת וויסקי, וזה בסדר".

ב"קשר באדי" (שישודר בשבוע הבא, 16.11, במסגרת רצועת "ראשון בדרמה" בערוץ 3 בכבלים, העולה השבוע), שביימה הדס קליינמן-צדוק, מגלם טיראן מתנדב, בן למשפחת יורדים, שמגיע לקיבוץ מארה"ב ורוצה להתגייס לצבא, לא משום שהוא חדור אידיאלים אלא בגלל שהוא רוצה לברוח משם. בקיבוץ הוא מאומץ על ידי משפחה שבראשה אם חד הורית (רבקה נוימן) לשתי בנות. בין אלי (יעל יחיאלי), טום בוי בת 13 שאביה נפטר, לבין באדי נרקמת מערכת יחסים מיוחדת במינה. הוא הופך להיות בשבילה דמות אב ואהבת בוסר. חברי הקיבוץ אינם רואים בעין יפה את הקשר שנוצר בין השניים, ואמה של אלי גורמת לניתוק ביניהם. מותו הפתאומי של באדי מותיר את אלי בודדה ועצובה, והיא בונה לה מציאות אחרת.

איך היתה האינטראקציה עם ילדה צעירה על הסט?

"זה לא היה פשוט. יעל לא למדה משחק, ומה שהיא עושה זה בעיקר מאינטואיציות מאוד טובות שיש לה ומהכישרון שלה. עבדנו הרבה

מתוך אימפרוביזציות, שחלקן אפילו נכנסו לתסריט".

בקרוב נראה את טיראן בסידרה החדשה "פרנקו וספקטור" (ערוץ 2, יום ו' 22.00), עם משה איבגי ורונית אלקבץ, בתפקיד פירומן שבא לנקום, בשני הפרקים האחרונים. הוא אף הצטלם לארבעה פרקים של "הבורגנים" בתפקיד יהודה, החבר החדש של חני פירסטנברג, וגם ישיר איתה את שיר הנושא של הסידרה (שתעלה ב-4.12 ב"+YES"), חידוש ל"אלוהים נתן לך במתנה" של איתן מסורי. "יהודה מחפש זיונים מזדמנים ורוצה להצליח בגדול כזמר. הוא כוכב הלהקה הצבאית שהיא מגיעה אליה, והוא חונך אותה בכל המובנים...".

יש לך חברה?

"כן, דידי אשכנזי, ואני מאוד אוהב אותה. היא למדה ב'בית צבי' שנה מתחתי, עכשיו בדיוק סיימה ללמוד ועושה את צעדיה הראשונים בתעשייה. היא החברה הראשונה שלי ואנחנו שנתיים ביחד וחיים באושר. יש לנו זוגיות נפלאה. לפניה אף פעם לא היו לי מערכות יחסים ממושכות. משהו לא הסתדר אצלי בעניין הזה של הזוגיות, לא יודע מה. היו לי כל מיני קשרים מאוד קצרים, סטוצים. ואז דידי הגיעה וריתקה אותי. לדידי אין פוזות והיא חיונית מאוד. היא לא זקוקה למסכות, היא אמיתית וכנה, ויש בה מעלות שהייתי מאחל לעצמי שיהיו לי. היא תומכת בי ואוהבת אותי בלי תנאים. אחד הדברים המקסימים שקרו לי איתה זה שהצלחתי למצוא איזשהו מקלט, מקום שאני יכול להיפתח בו, להיחשף".

אמרת מקלט. היא מגוננת עליך?

"לא, אבל אני חושב שהיא יותר חזקה ממני נפשית. היא הרבה יותר יציבה. אצלי האיזונים הם לא הדבר החזק. אני מסתכל עליה ויודע שאני בטוח".

יש לכם בכלל זמן להיפגש?

"בלילה, כשאני חוזר מהתיאטרון, אלה השעות הכי יפות שלנו. אבל אנחנו לא מחמיצים אף הזדמנות להיות יחד. אנחנו בעיקר אוהבים להיות בבית. מאז שהכרתי את דידי הפכתי לטיפוס ביתי".

אתם חושבים למסד את הקשר?

"חס וחלילה. שנינו לא בעניין. אנחנו פשוט נהנים ביחד".

הוא נולד בפתח תקווה, בן שלישי מארבעה בנים לרפאל, מעצב גרפי, ומוניקה, עקרת בית. "בכיתה ב' התחלתי ללמוד פסנתר וזה הפך אצלי לעניין מאוד מרכזי. למדתי ב'תלמה ילין' במגמת מוסיקה קלאסית. ניגנתי 11 שנה והנגינה היתה חלק מאוד תובעני בחיים שלי. הקמתי להקת ג'אז, 'אבקודה', שהייתי סולן שלה, והתחלנו להופיע. המפגש הזה עם הקהל - ולא דרך הפסנתר, שאיתו היתה לי חרדה איומה להופיע מול קהל - שיחרר אותי ממשהו. ואז פשוט עזבתי את הפסנתר ואת בית הספר במקביל, בצעד של מרד, בסוף י"א. עד היום האהבה למוסיקה קלאסית היא אחת מהאהבות הגדולות שלי. אחר כך הלהקה התפרקה והלכתי ללמוד ב'בית צבי'".

התגייסת לצבא?

"לא, הם לא רצו אותי ואני לא רציתי אותם. בהתחלה הרגשתי עם זה מאוד רע, כי היה לי רצון להיות חלק מהצבא, והחריגות הזאת לא נעימה. אבל התרגלתי ואני ממש לא מתחרט. בכלל, אני חושב שמאוד מוקדם בחיים דילגתי על כמה שלבים. אני לא יודע איך לקרוא להם, אבל אני יודע שכיוונתי את עצמי למטרות שאולי צריכות להיות לבן אדם בשלב יותר מאוחר בחיים. מכל מקום, ברגע שעליתי על המסלול של 'בית צבי', הבנתי שלכיוון הזה אני הולך בכוח ולא אזוז בשום מחיר".

ולא בא לך לפעמים לעזוב הכל ולנסוע לאשראם?

"לאשראם??? אני לא מתחבר לזה כרגע. את הרוחניות אני מוצא בתיאטרון ובעשייה שלי כשחקן. בשנה האחרונה גם התנסיתי בהלחנה, כשהלחנתי את המוסיקה להצגה 'ארקדיה' בבימוי ארתור כוגן באוניברסיטת תל אביב, ואני מוצא בזה המון רוחניות. אני מודה שהייתי רוצה מאוד חופש, אבל אז הייתי טס דווקא לניו יורק, שאותה אני מכיר רק מהסרטים".

ומה בקשר למשחק בטלנובלות?

"יצא לי לא פעם לסרב לאודישנים. טלנובלות נורא משעממות אותי. זה ז'אנר נורא צפוי ומשהו במסטיק הזה הוא אינסופי ולא מאתגר, גם כשחקן וגם כצופה".

אז לא תהיה חלק מהסצינה.

"לא, לצערי הרב. אומנם למדתי לעולם לא להגיד לא, אבל כרגע לא נראה לי שאני הולך להיות חלק מהסצינה".