יונדאי אלנטרה - היישר לציי הרכב

יונדאי עברה מהפכה משמעותית בשנים האחרונות, עם פזילה יומרנית במיוחד לכיוון האיכותי יותר של תעשיית הרכב. אזורים בו לא מצאה עצמה עם שום דגם מעולם, אזורים המציבים כל מכונית חדשה כלגיטימית ומעניינת לרכישה בקטגוריה אליה היא שייכת. כך למשל זה קרה עם הסנטה פה המצליח כל-כך בארה"ב, כך עם הגטס הקטנה באירופה ואצלנו.

ואלנטרה, כך מבהירים לנו, תנסה בסופו של דבר ללכת בדרכם של שני הדגמים המוזכרים. היא אמורה להראות טוב יותר מבחוץ ובפנים, להציע איכות תא נוסעים גבוהה יותר, אבזור עשיר מתמיד ויכולת דינמית גבוהה מבעבר, והכל עם תג-מחיר מקומי ל-1.6 בתוך קבוצה 2. וזה כבר נשמע מעניין, מספיק כדי להענות בשמחה להזמנת היבואן, ולנהוג באלנטרה 1.6 עם ארבע או חמש דלתות על פני מסלול מגוון למדי, לאורך כמה מאות קילומטרים.

מדובר כמובן באלנטרה המחודשת-שוב, אשר עברה לאחרונה מתיחת פנים קלה הכוללת סממנים רגילים במקרים שכאלה. פגושים, יחידות תאורה, סבכה קדמית וכו'. ולכן, למעט צמיחה של 3 ס"מ באורך הכללי, המידות נותרו בדיוק כשהיו. אז מה עושה את המכונית הזו, שראשי יונדאי מגדירים "כלא-ממש-קיימת" בשוק עד עתה, למעניינת יותר עבור הקהל?

יופי

אז יופי זה באמת עניין של טעם, ולא פעם הפגנתם התנגדות נחרצת לקביעות מטעמנו. אז בואו ונגיד כי יונדאי אלנטרה היא מכונית שמושכת תשומת לב, גם אם אינה פורצת גבולות בתחום האסתטי. האמת, היא פשוט נראית מיושנת מעט. זה כמובן לא חוכמה גדולה לצד קורולה, סיוויק, 3, מגאן, 307, וזו רק רשימה חלקית.

בכל מקרה, תא הנוסעים ובעיקר סביבת הנהג באלנטרה נראים משודרגים כצפוי. לוח המחוונים מצליח אפילו להיות מקורי, הגם שאת התאורה הכחלחלה-סגולה הזו פגשנו זה מכבר במכוניות אחרות... בכל מקרה, איכות החומר נראית כטובה מבעבר, הגם שאינה מיוחדת במינה. יש אפילו בקרת אקלים דיגיטלית שנראית היטב.

אלא שאיכות הפלסטיק אינה אחידה, ולעיתים ניכר גם כי באיכות ההרכבה יש עדיין מקום לשיפור. איכות המתגים ומיקומם, כמו-גם המגע והתפעול, אינם טובים בהרבה בהאלנטרה הקודמת. מלבד זאת וכאמור, רמת האבזור כאן בהחלט מרשימה. מתחת לרף ה-114 אלף המאגי, מקבלים כאן בקרת אקלים דיגיטלית, כריות צד, מערכת בלימה מודרנית, מחשב דרך פשוט, חיישן תאורה. אבל אין גלגל הגה מתכוון למרחק, אין מערכת שמע ובוודאי לא שליטה מההגה, אין תפעול כמו-ידני לתיבת ההילוכים ואין חישוקי סגסוגת קלים.

מרחב מחייה יש דווקא לא מעט, ולמרות שאין סיבה לכך, האלנטרה הנוכחית מרגישה מרווחת יותר מאחותה הבוגרת. אולי זה בגלל גווני הריפוד והפלסטיק בתא הנוסעים אשר יוצרים רושם אוורירי יותר. המושבים עצמם ניתנים לכיוון בסיסי, אך לי למשל קשה היה למצוא תנוחת ישיבה הולמת. הריפוד מעט רך מדי, ואינו נוח לנסיעות ארוכות במיוחד. מאחור המצב טוב יותר, ונראה כי לבני משפחה מצטרפים  יהיה נעים מרבית הזמן.

לדרך

ושוב אנחנו מוצאים עצמנו מחמיאים ליבואן המאמין במוצר, אמונה שלמה אפילו. אחרת, אי אפשר להבין מדוע לבחור באחד מהכבישים התובעניים ביותר בישראל, היורד מירושלים ליריחו, מתפתל לאורכו של ים המלח ומטפס מעלה בין סדום לערד. הכבישים כאן משובשים, חשוכים, אינם מסומנים היטב ומציעים אספלט חלק ומאובק. מכוניות עם יומרות דינמיות גבוהות בהרבה מאלה של האלנטרה, נכשלו כאן בעבר.

ואכן, הכבישים האלה לא עשו חסד עם המשפחתית של יונדאי. כאן צריך מתלים מכוילים היטב ובעלי שיכוך טוב במיוחד, הגה מתקשר ומנוע עם רזרבות מומנט. ובדיוק בכל אלה מתקשה האלנטרה לשכנע. אז נכון למשל שהמהירות בה נהגנו לא תהיה מקובלת על מרבית רוכשיה. לעומת זאת, היא מדמה פחות או יותר תנועות מרכב עמוס באבא-אמא-ילד-ילדה-ציוד לפיקניק של שבת. יש יותר מדי תנועות רכות וארוכות על ציר האורך והרוחב, וזה בפירוש לא מתכון בטוח לנינוחות וביטחון.

מה עוד? יונדאי תשווק בארץ את האלנטרה החדשה עם שני סוגי מנועים - 1.6 או 2.0 ליטר. ומה שזה עוד אומר, זה שיש לנו עסק עם 105 כ"ס ממוצעים ב-1.6, או 143 כ"ס נאים בתאוריה עם ה-2.0. ומבלי להכנס לחישובי מומנט וסל"ד, אפשר לומר כי יחידת ה-1.6 בה נהגנו זכאית לציון "בינוני". המנוע - שזה עתה החל להסתובב, יש לציין - חסר כוח בסל"ד נמוך, מעניק כמויות סבירות ממנו בסל"ד בינוני-גבוה אך מלווה זאת ברעש מיותר ולא הולם.

תיבת ההילוכים בסיסית, עם ארבעה הילוכים, ללא תפעול מתוחכם במיוחד, בתוספת מתג "Hold" למניעת מעבר להילוך רביעי. על פניו זה יכול להיות מתכון לחיים נוחים ונטולי דאגות, אלא שבפועל מתגלה תיבה מיושנת מעט, שאינה מגיבה במהירות מהר מספיק וסובלת מחסרון במומנט זמין.

לכך יש להוסיף מערכת הגה שאינה יכולה להתמודד עם המקובל היום בתעשייה. רך מדי, חסר תחושה נדרשת וממילא לא מעורר ביטחון. דווקא מערכת הבלמים תפקדה היטב בעומסים הלא-קלים שהופעלו עליה, ולא הפגינה כניעה מסוכנת לעייפות החומר.

סיכום

אין ספק כי כדי להצליח כאן ועכשיו, חייבת האלנטרה לעשות שימוש בנשק הכי מקובל ויעיל שיש - תג-מחיר נמוך במיוחד. כי מבחינת מראה חוץ ופנים, כמו-גם תכונותיה הדינמיות, היא אינה מיישרת קו עם המתחרות המודרניות ממנה בהרבה. זה כולל את נבחרת יפן עם מאזדה 3, טויוטה קורולה ואפילו הונדה סיוויק, או בנות אירופה עם לפחות פיז'ו 307 ורנו מגאן. הרושם הראשוני הוא כי הפער בין האלנטרה החדשה למתחרותיה, גדול יותר מזה ממנו סבלה הגרסה הקודמת. יונדאי צעדה לפנים? המתחרות קפצו רחוק יותר.

ובכל הנוגע לאבזור ביחס למחיר, הנקודה החזקה ביותר של יונדאי, הרי שגם כאן העניינים לא ברורים לגמרי. שהרי זה טוב ויפה להציע בקרת אקלים בתוך קבוצה 2, אבל כמה שווה למשל תיבת הילוכים מודרנית עם אפשרות לתפעול ידני? בסופו של דבר תקבע הצלחת האלנטרה לפי מידת הפופולריות בציי הרכב. וכאן כבר נשאלת השאלה איזו הנחה יקבל אחראי רכש, ולא רק איזו מכונית בלטה יותר בנסיעות המבחן של מר ישראלי.

זה האחרון חייב יהיה, כלקוח בררן וצרכן נבון, לבדוק את מה שיש לשוק להציע. האלנטרה תהיה ברשימה, אין ספק, בעיקר מכיוון שהיא מציעה מכונית משפחתית עם חבילת אבזור נאה, במחיר נמוך יחסית. ולכן, גם אם לבסוף יחליט הרוכש לבחור באיכות גבוהה ולשלם יותר, בטור השני תעמוד האלנטרה, עם חיוך מפתה של "היי, למרות חסרונותי, אני עסקה כדאית מבחינה פיננסית". ומניסיון, הקהל המקומי נוטה להתפתות...