תוכנית העבודה: מדינה בגבולות 67', ירושלים תחולק

לצד יוזמת שרון לנסיגה חד-צדדית, תוכנית שינוי לפינוי נצרים, יוזמת מועצת יש"ע, הבנות ז'נווה ועוד, גם מפלגת העבודה יוצאת בתוכנית מדינית משלה.

העקרונות, שמזכירים מאוד את אלה שבהסכם ז'נווה, התגבשו בתום ישיבה שקיימה אתמול הוועדה המדינית של מפלגת העבודה בראשות ח"כ חיים רמון ואמנון ליפקין-שחק. בוועדה חברים גם חברי-הכנסת שמעון פרס, עמרם מצנע, דני יתום, אופיר פינס, דליה איציק, מתן וילנאי, בנימין בן-אליעזר ואפרים סנה - אך לא כולם נכחו בישיבה.

בטיוטת התוכנית, שגובשה על-ידי הוועדה המדינית של המפלגה, נכתב כי "העבודה רואה כבעבר את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בעלת רוב יהודי גדול ויציב ומיעוטים שווי זכויות, החותרת להגיע לשלום יציב ובר-קיום עם כל מדינות ערב ועם מדינה פלסטינת לצידה".

"התנחלות ושליטה על עם פלסטיני מביאים לפגיעה בביטחון המדינה ובאזרחיה", נאמר בטיוטת התוכנית. "המאזן הדמוגרפי בין הים לירדן מסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית. לכן, ההפרדות המדינית והדמוגרפית בין שתי היישויות הלאומיות היא יסוד לכל הסדר".

התוכנית מחייבת לחימה עיקשת בטרור הפלסטיני על-ידי שני הצדדים, כאשר "ישראל תנקוט ללא הרף וללא תנאי את כל האמצעים הלגיטימיים להילחם בטרור, במבצעיו, ביוזמיו, במשלחיו, במסייעיו ובמניעיו".

בתוכנית נדרשת "הממשלה לבנות ללא דיחוי גדר רציפה לאורך הקו הירוק, שתכיל בתוכה ישובים ישראלים הנמצאים בסמיכות מידית לקו הירוק". עוד היא נדרשת "לפרק ללא תנאי את כל המאחזים שנבנו לאחר ה-1 במארס 2001, וזאת בהתאם ל'מפת הדרכים', ולהקפיא את הרחבת ההתנחלויות".

הסדר השלום עם המדינה הפלסטינית, על-פי התוכנית, יתבסס על העקרונות הבאים: הפסקת מעשי הלוחמה והטרור לסוגיהם; גבול בטוח ומוכר בין ישראל והמדינה הפלסטינית ייקבע על בסיס גבולות ה-4 ביוני 1967, עם שינויים המתחייבים מצרכי הביטחון ומצרוף גושי התיישבות יהודית לריבונות ישראל, לפי העיקרון של חילופי שטחים בין שתי המדינות; ירושלים רבתי תהיה בירת ישראל המוכרת על ידי העולם.

ההסדר בירושלים המזרחית יושתת על העיקרון : "אשר ליהודים – ליהודים, אשר לערבים – לערבים"; לא תהיה שיבה של פליטים פלסטינים לשטחי מדינת ישראל; המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת. יקבעו סידורי ביטחון מיוחדים שיבטיחו את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל; שני הצדדים יכירו בריבונות המלאה והמוחלטת של כל צד על השטחים שבחזקתו ויכריזו על סוף הסכסוך ביניהם ועל קץ לתביעות מכל צד.

המחלוקת: כן או לא לנסיגה חד-צדדית?

בהיעדר הסדר מדיני, העבודה מציעה "לנקוט באופן חד צדדי צעדי ביניים, שישרתו את מטרותיה המדיניות, הביטחוניות והכלכליות. בשלב הראשון תיישם ישראל את ההיפרדות החד-צדדית ברצועת עזה. צה"ל ייערך לאורך גבולות הרצועה, על פי צורכי הביטחון. גדר הביטחון תשופר ותשוכלל, השליטה האווירית והימית על האיזור תישאר בידי ישראל, ורצועת הביטחון בין רצועת עזה למצרים תעובה ותחוזק. לתושביה היהודים של רצועת עזה יובטחו פיצויים הולמים, הסדרים ראויים לשיקום בתחום מדינת ישראל, ובכלל זה – ביישובים חדשים בפיתחת שלום".

באשר לנסיגה החד-צדדית קיימת מחלוקת בצמרת המפלגה: חברי-הכנסת בן-אליעזר, וילנאי וסנה מתנגדים לכל פעולה חד-צדדית בעזה ובכלל, בטענה שהיא תהווה מתן פרס לטרור. בשל המחלוקת על עניין הנסיגה החד-צדדית, הוחלט להביא את הנושא להצבעה במוסדות המפלגה.

לפי גרסה שנייה שתובא להצבעה, אם תפעל הרשות נגד הטרור ותביא להפסקת הברחות הנשק, ישראל תפנה את כל ההתנחלויות ברצועה ותסיג את צה"ל אל מחוץ לגדר המקיפה אותה.

ח"כ חיים רמון הסביר את משמעות גיבוש העקרונות. "אם נציג זאת כהסדר, זה ייתן תקווה לחידוש המו"מ. הדגש הוא על היפרדות, ובמידה ואין מו"מ, יש לנקוט בצעדים חד-צדדיים. לגבי עזה, צריך להתחיל בהם כאן ועכשיו".

בתגובה להתנגדות בכירים במפלגה למהלך של נסיגה חד-צדדית מן הרצועה, אומר רמון: "הובלנו צעד חד-צדדי שהיה נכון ומוצלח בלבנון. יש שעון דמוגרפי שמתקתק במרץ לקראת הפיכת ישראל למדינה דו-לאומית, ולא צריך לחכות עד שאיזה אבו יסכים לקחת את הסכנה הדמוגרפית הזו מאתנו. צריך לקחת את גורלנו בידינו ולהקטין את הנזק הדמוגרפי - לצאת מעזה ולהיערך סביבה על גבולות הקו הירוק".

מתן וילנאי, מהמתנגדים לעקרון הנסיגה החד-צדדית מעזה: "מוסדות המפלגה יצביעו בנושא שבמחלוקת ונקבל החלטה. אני חושש שכל מהלך חד-צדדי בתקופה הזו ייתפס כניצחון לטרור, כי הפלסטינים יאמרו לעצמם: 'הרגנו אותם אז הם בורחים'. בצעד חד-צדדי הצד השני לא מחויב לשום דבר. אני לא מוכן שניסוג והם לא יידרשו לשום תמורה. ברגע שאתה נסוג חד-צדדית, למה למישהו לנהל אתך בכלל מו"מ?".