פיתוי שוודי

החזאי הבטיח שהחורף הגיע, שהסופה קרבה, שהטמפרטורות ירדו. ובדיוק אז, כאילו כדי להכעיס, התייצבה בחניה סאאב 9-3 פתוחה וחדשה. עומדת צנועה עם מראה שכולו אומר "לא להיכנע, להפשיל שרוולים וגג, ולנסות להתחמק לגנרל חורף מתחת לאף. אחרי הכל, מתי הייתה הפעם האחרונה בה נהגנו טופ-לס?

האמת, בחורף הישראלי זו אינה משימה קשה. הטפטוף פסק במהרה, הצינה נסוגה ואפילו ההרים היו חמים יותר בדרך חזרה. למעשה, שילוב של גג פתוח וחימום מלאכותי היו אידיאלים, ואפשרו לנו להיזכר איך זה. איך מרגיש קשר ישיר עם טבע, אור ורוח, מרחב ראש שמגיע לעננים וצליל מנוע שחוזר מצלעות הרים, היישר לעור התוף.

ממעמקי הלבנט קשה להבין זאת, אבל כל סוכן מכוניות באירופה יספר שמכונית פתוחה היא עונתית, וכאשר מגיעים חודשי החורף הקרים נופל הביקוש לתרדמת חורף. אף אחד לא ישיק שם מכונית פתוחה בדצמבר, אף אחד לא יעז אפילו לחשוב על-כך. אבל לסוכנות המקומית, כפי שציינו, אין בעיה כזו. ראשית, שוק המכוניות האלה מצומצם אצלנו בכל מקרה. שנית, אין כאן חורף של ממש.

מה שיש זו תרדמה עמוקה של מותג סאאב, שחייב לעבור טלטלה כלשהי, ניעור חזק שיחזיר אותו לתודעה הציבורית. ואיזו דרך טובה יותר ממכונית ללא גג, עם צבע ירוק-צהבהב זרחני? אחת כזו העלולה אפילו להביא לקוחות לטובת אחותה השמרנית יותר?

הרומן

לא ברור מדוע החל הרומן של סאאב עם המכונית הפתוחה, הרי שוודיה אינה המקום הטבעי לכך. אך מאז הופיעה ב-83' גרסת הקונברטיבל (שם שמעיד על שוק היעד, ארצות הברית) של ה-900 המקורית, הפכה בעלת הגג הנפתח לחלק בלתי נפרד מהיצע הדגמים של סאאב.

לכן כאשר הופיעה ה-900 הראשונה בעידן GM, זו שהתבססה על אופל וקטרה קדומה וזכתה לביקורת פושרת, הוצגה גם קונברטיבל רעננה. אגב, מעניין להזכיר כי למקורית היה מנוע 2.0 ליטר מוגדש עם 175 כ"ס. וזה היה מזמן כמובן, אם כי נתוני מכונית המבחן שבידינו זהים.

תהיי יפה

מכונית פתוחה חייבת להיות יפה, וזו אחת מסיבות הקיום שלה, עבורן מוקרב לא מעט: החל בעלות יקרה, ועד לפגיעה ביכולת דינמית ובשימושיות, כולל תוספת משקל מעיקה. וה-9-3 מצליחה בזאת, במיוחד כשהיא מגיעה ב"ירוק אסיד", כפי שמכנים בשוודיה את הצבע. ולמעט הנמכת קו הגג, לא שונו מידות המכונית, הנשענת על אותו בסיס גלגלים. אה, כן, יחידות התאורה מאחור שונות, ומיועדות למשוך עוד (יותר) מבטים.

אז היא נראית טוב כאשר היא סגורה, אבל נפלא ללא גג. לחיצה רצופה על המתג וקיפול הגג יחל עם הרבה טקס אחורי, תוך שחופת פלסטיק מתרוממת ונעה באלגנטיות לאחור, בד מתקפל, מתכת זזה, והכל נעשה כמובן בסדר מופתי ובהרמוניה של תנועה. שגומרים לנהג לחזור על התהליך, רק כדי להתבונן. ואמרנו כבר שאז היא נראית מדהים?

גם מבפנים

ומי שחשש מהשפעות של GM על המראה, מוזמן להירגע. מאחורי ההגה מדובר בסאאב אמיתית, עם סממנים מוכרים ואהובים, פחות או יותר. החל במתג התנעה בין המושבים, דרך פתחי אוורור נאים וייחודיים ועד לוח מחוונים קריא וסביבת נהג נעימה מאד. ולמרות שפה ושם נראה כי איכות הפלסטיקה, הן למראה והן למגע אינה אחידה, הרי שהעור הנאה ואזכורי צבע המרכב בדלתות מסייעים לעניין ולאסטטיקה.

הערות שליליות יחידות נוגעות דווקא לתחום בו אנו לא נוגעים - הניסיון להיות מקורי כמעט בכל מחיר: זה מתבטא בידית בלם יד שלא כולם יאהבו, במתגי סנטרוניק מוזרים למראה על ההגה, וגם בצג כפול ומבלבל למערכת השמע. מעבר לכך, ולמרות ההרמוניה העיצובית, הקונסולה המרכזית עמוסה מדי במתגים. אני גם לא משתגע על מיקום ניתוק בקרת האחיזה המוסתר על-ידי ההגה, מתחת למתג פתיחת הגג. היי, אם אתם לא רוצים שנשתמש בו, שימו אותו כבר בתא המטען וזהו...

מצד שני קשה שלא להתפעל מבקרת אקלים שיודעת לעבור למצב חימום שונה לגמרי (אפילו התצוגה מתחלפת) כאשר הגג נפתח. וזה גם הזמן להתרשם מחימום רב עצמה ומיוחד. המושבים עצמם נעימים, גם אם לוח המחוונים מחייב תנוחת נהיגה נמוכה. זה טוב אולי לשמור על התסרוקת, קצת פחות לשליטה בנעשה. ועל ראות לאחור עם גג סגור אנחנו לא מרחיבים. כי אין כזו.

נקודה נוספת של חיוב צובר גג בד איכותי, ויכולת ישיבה ללא כל בעיה מאחור. ולא רק עבור שני זאטוטים, אלא ממש צמד מבוגרים שנהנים מאד עם גג פתוח, ומרגישים בכלל לא רע כאשר הוא סגור. חבל רק שמושב הנהג אינו מתקפל באופן נוח יותר כדי לסייע לכניסה ויציאה מאחור. חבל גם שמערכת הגג הנפתח גוזלת המון מקום מתא המטען. נפחו דומה לזה של סופר-מיני (235 ליטר) ופתח ההטענה צר מדי. מצד שני, הוא מתאים בדיוק לשני תיקי עור עם בגדים לסוף השבוע.

המנוע

בדרכה המוזרה בחרה סאאב לבלבל מעט את לקוחותיה לא רק עם כינוי דגמים שונה, אלא גם תוך הענקת שמות למנועים. הקונברטיבל מוצעת עם מנוע ה- 2.0 ליטר המוכר של GM בשלוש רמות גדישה למשל. זה לא מפריע לשוודים לכנות אותו 1.8 ליטר בגרסת ה-150 כ"ס. "t" בגרסת ה-175 כ"ס, או T עבור ה-210 כ"ס. המכונית שלנו אגב, ממוקמת היטב באמצע.

ועם 175 כ"ס, עם תוספת משקל של 100 ק"ג לעומת האחות הרגילה, וסך הכל של 1,580 ק"ג בריאים, אי אפשר לצפות לביצועים עוצרי נשימה. ובהתאם לכך שמדובר כאן במכונית שאמורה להיות מהירה, ולא יותר מכך, גם יחסי ההעברה ארוכים למדי. אלא שלמרות הכל, שהשוודים האמונים על מלאכת הגדישה יצרו יחידת כוח יעילה במיוחד עם ביצועים טובים בהרבה מהצפוי וצבירת כוח ומהירות אחידים.

התיבה האוטומטית מתאימה באופייה הרגוע ליחידת הכוח, ומחליפה הילוכים בנינוחות מרשימה, ואפילו במצב ידני אינה נוטלת פיקוד. יופי. מצד שני היא מגיבה באיטיות לפקודות, ופה ושם אפילו מסרבת לבצע במצב אוטומט. זו אגב הסיבה לכך שלחצני ההגה הפכו אפקטיביים מהצפוי. כך אפשר להיות בטוח שאכן התיבה נתנה פקודה להעלות, ולא להוריד. אגב, אם כמונו תתפתה פה ושם למהירות הטבעית של המכונית, תלגום הסאאב ליטר בנזין לכל 6.5 ק"מ.

הניהוג

אבל הבעיה הגדולה במכוניות הפתוחות מתבטאת בהתנהגות. כי למרות מראה ספורטיבי, בדרך כלל יסבלו אלה מאובדן קשיחות, מרכב מתפתל תחת עומס גבוה מדי, ודינמיות שתסבול מכך במישרין. וה-9-3 אינה יוצאת דופן, למרות החיזוק המרשים שעברה. היא בכל זאת אינה יכולה להתחרות בחברותיה "הסגורות", וזה אך טבעי.

בתחום הדינמי מתגלה ההגה כחלק הפחות מרשים. הוא סובל מחוסר תחושה וחופש מוגזם במרכז, ההופך בשלב מסוים של הפניית ההגה לתגובה עצבנית מדי. וזו רק דוגמה ראשונה לעיוות קל במרכב. בהאצות חזקות, בעיקר על משטחים משובשים, נוטה ההגה להילחם בידי הנהג, ובמקרים קיצוניים אף נשמעות נקישות המזכירות איזה גלגלים מניעים את המכונית.

קצת מוזר היה לגלות כי הסאאב אינה מצוידת בבקרת יציבות, ובקרת האחיזה מתקשה לעיתים לרסן את החלקת הצמיגים הקדמיים. בדרך כלל כן, רק לעיתים לא. ובין היתר מסיבה זו, יש לקחת בחשבון תגובה אגרסיבית-משהו של האחוריים בעת הרפיה מהדוושה. מאידך, בתנאים לא קיצוניים קל לנוע בקצב מהיר, אפילו בכבישים משובשים. שם היא גם מפגינה נוחות טובה, ורק גניחות מאזור החלונות והאחוריים כאשר הגג סגור, מזכירות במי מדובר.

וזה המקום להזכיר את נקודת החולשה העיקרית של המכונית, לפחות זו שהייתה אצלנו במבחן. מערכת הבלמים, מסיבות השמורות עמה, פשוט התקשתה לבצע. לא רק שחסרה עצמה, תחת עומס גם לא הייתה יציבות נדרשת וחלוקת כוח ההאטה לא הייתה מושלמת. לא ברור לנו מדוע.

רגש על פני ההגיון

קל לאהוב את הקונברטיבל. היא מאוד יפה ונעימה, ולרגעים צובעת את העולם האפור שלנו בוורוד, משגרת חושות של כיף והנאה ללא קשר למצבנו. היא אמנם אינה פורצת דרך בתחום הדינמי, אך מציעה לעומת זאת אווירה ייחודית. בקיצור, היא משהו מיוחד, לנהג שאינו מוכן להסתפק בשגרה.

אלא שעם תג מחיר של "החל מ"-356,000 שקלים, היא מחוץ להישג ידם של הרוב, וגם במקרה הטוב ביותר, קומץ בלבד ממכוניות אלה יעלה על הכביש. זה גם הופך אותן לאקסקלוסיביות, נא לא לשכוח. אבל יותר מכך, זה הופך אותן לשגרירות מעולות עבור האחות הצנועה, זו שחייבת לנצל את הרושם שמותירה הקונברטיבל. מצד שני, שוב, עם מעט מאד יחידות על הכביש, איך יכולה הירוקה הזו להגיע לעיני כולם?