כוכבת נולדה

ניקי ריד, התסריטאית וכוכבת הסרט "13", שזכה להצלחה גדולה בפסטיבל "סאנדנס" האחרון, סירבה להתראיין לרגל הקרנתו בארץ. יחצני הסרט בארצות-הברית טוענים כי הוריה של ריד מעדיפים שבתם תלך בימים אלה לבית-הספר ותתמקד בלימודים. אפשר להבין אותם. ריד בסך הכל בת 15.

את התסריט היא כתבה ביחד עם במאית הסרט, קתרין הארדוויק (שזכתה בפרס הבימוי בפסטיבל), כשהיתה בת 13. בהתחשב בעובדה שהסרט מבוסס ברובו על חוויותיה האישיות, הכוללות התנסויות בסקס, סמים ופציעה אובססיבית של עצמה בסכין, קל להבין מדוע היא מבקשת לקחת קצת פסק-זמן.

"זה קשה שכל החיים הפרטיים שלך חשופים לעיני העולם כולו", הסבירה בראיון ל'דיילי ניוז". "אני לא בטוחה שהייתי כל-כך פתוחה בקשר לחוויות שלי אם מישהו היה אומר לי 'הולך לצאת מזה סרט'. קשה לי כשהמון אנשים שואלים אותי על חיי האישיים".

הדרמה המרתקת מציגה את קורותיה של טרייסי (אוואן רייצ'ל ווד), ילדה בלונדית מתוקה, עם פוני בשיער, שמצטיינת בלימודיה, עדיין משחקת עם בובות, ומנהלת קשר חם עם אמה הגרושה (הולי האנטר). הכל משתנה כשהיא עוברת ללמוד בתיכון.

טרייסי מרגישה דחויה בין הבנות המקובלות, שמתלבשות ומתנהגות כמו נשים לכל דבר, ומחליטה להשתנות בהתאם. היא לומדת להתאפר ולהתלבש כמותן, ובמהרה מצליחה לצוד את תשומת לבה של אייבי זאמורה (בגילומה של ריד), נערה פראית ופופולרית. השתיים הופכות לחברות טובות, אבל אז גם מתחילה ההידרדרות של טרייסי, הכוללת בין השאר "הברזה" משיעורים, גניבה מחנויות, שימוש בסמים ומריבות ברוטליות עם אמה.

הסיפור העומד מאחורי הסרט מעניין ומרתק בפני עצמו. הבמאית, הארדוויק, מעצבת הפקות הוליוודית במקצועה, החלה לצאת עם אביה של ריד, במאי תפאורות, כשריד היתה בת חמש. הם נפרדו חמש שנים אחר כך, אבל הארדוויק המשיכה לשמור על קשר קרוב עם ריד ועם אחיה.

לפני שנתיים היא הבחינה בשינוי שחל בריד. "ניקי תמיד היתה ילדה חמה, טובה ומתוקה", היא מספרת. "אבל אז, בסביבות גיל 13, כאילו נוצרה ניקי חדשה. היא כעסה על כל אחד ולא יכלה לשהות באותו חדר עם הוריה. כל מה שהיה חשוב לה בחיים זה המראה שלה. היא היתה מתעוררת בארבע וחצי לפנות בוקר, כדי שבמשך שעתיים היא תוכל להתאפר ולבחור את הבגדים איתם תלך לבית-הספר".

הארדוויק החליטה להתערב. "ההורים שלה אמרו שהם לא יודעים כיצד לעזור לה, בגלל שהיא מרדה בהם בצורה כל-כך קשה", היא מספרת. "אבל נראה שהיה לה נוח לבלות בחברתי. ניסיתי לחשוב על כל מיני פעילויות חיוביות שנוכל לעשות ביחד במקום כל אותן פעילויות הרסניות.

"כשהיא אמרה לי שהיא חולמת לשחק, הצעתי שנכתוב תסריט כדי שנוכל ליצור תפקיד בשבילה. בהתחלה חשבנו לכתוב קומדיית נעורים רומנטית, אבל מהר מאוד הבנו שזה לא עובד. שהדרך היחידה שבה התסריט ייצא מוצלח זה שהוא יהיה אמיתי. שהוא יהיה מבוסס על דברים אמיתיים שקרו בחיים שלה. כתבנו את התסריט במהלך חופשת חג המולד, תוך שישה ימים".

בעוד ריד לא האמינה שבאמת ייצא מזה סרט, הארדוויק ידעה את זה מהרגע הראשון. "הבנתי שיש לנו ביד משהו חזק ומקורי", היא אומרת. "התרבות הפופולרית של היום מעבירה מסר מבולבל לילדים. מצד אחד משדרים להם: 'אתם לא צריכים לחשוב על סקס', ומצד שני כל המגזינים והטלוויזיה מלאים בזה.

"אני לא חושבת, למשל, שבריטני ספירס רעה, אבל מפחיד לראות ילדה בכיתה ז' מחקה אותה. אני גם לא חושבת שמוזיקת היפ-הופ זה דבר רע, אבל היא יכולה להיות מאוד הרסנית. לפני שנתיים לקחתי את ניקי והחברות שלה ל'סטארבקס', כשפתאום הן התחילו לשיר שיר ראפ עם המילים 'היי מתוקה קטנה עם העגיל בלשון, תתקעי את התשע אינץ' שלי עמוק לגרון'.

"הייתי מזועזעת. שאלתי אם הן יודעות מה הן שרות בדיוק, והן ידעו היטב. חשבתי לעצמי 'זה מה שהן מקשיבות לו מדי יום. מה זה אומר? איך הן מבינות מה מותר ומה אסור? תהיי סקסית, תהיי יפה, תהיי בריטני, אבל אל תחשבי על סקס?' הבנתי שמדובר בתופעה חמורה ושאני חייבת לפחות להעמיד אותה לדיון".

אבל הדרך לא היתה פשוטה. גם אחרי שהארדוויק ניצלה את קשריה בהוליווד כדי להשיג מימון לסרט, הוא התקשה להתרומם. "היה לי חשוב לעשות את הסרט עוד באותו קיץ, כדי שניקי לא תהיה מבוגרת מדי כדי לשחק בו ושלא תחמיץ לימודים", הסבירה הארדוויק. "אבל היה לי קשה מאוד מבחינת הליהוק. הרבה סוכנים לא התלהבו מהנושא הקשה של הסרט, ומהעובדה שמדובר בסרט דל-תקציב עם במאית ושחקנית מתחילה".

מי ששינתה את המצב היתה הולי האנטר, שהסכימה לגלם בו את דמות האמא. "קראתי את התסריט ומיד הבנתי שמדובר במשהו לא שגרתי", מסבירה האנטר. "שאין שום דבר שדומה לו שיש בו אנרגיה ותנופה אדירה".

אחרי שהאנטר נתנה אור ירוק, הכל החל לזרום והארדוויק הצליחה בין השאר לגייס לתפקיד טרייסי את אוואן רייצ'ל ווד, שזכתה לשבחים הודות לתפקידה בסדרת הטלוויזיה "להתחיל מחדש". "הרעיון המקורי היה שניקי תגלם את עצמה", מספרת הארדוויק, "אבל אז הגעתי למסקנה שהיא כבר לא נראית יותר כמו ילדה תמימה. שעדיף שהיא תגלם את אייבי".

ריד חושפת שלא היתה אייבי אמיתית בחייה. "אייבי היא בעצם הדמות היחידה בסרט שלא קיימת במציאות", היא סיפרה. "היו כמה בנות כמוה בחיים שלי. פגשתי אותן במהלך סופשבוע אחד, ומשם התחלתי להידרדר". מה שכן, היא מסרבת לציין באופן ספציפי מה בדיוק כללה ההידרדרות שלה.

"הסרט הוא לא אוטוביוגרפי", היא אמרה בראיונות. "טרייסי מאוד קרובה אליי ועברתי הרבה מהדברים שהיא עברה בסרט, אבל זה עדיין סרט. אי-אפשר לתאר חיים של מישהו בשעה וחצי". כמו טרייסי, גם היא עשתה פירסינג בלשון, אבל בניגוד לסרט, אמא שלה הסכימה לזה ואפילו באה איתה. "עשיתי את זה בסביבות גיל 12", היא מספרת. "ההורים שלי גרושים והיה לי קל לעבוד עליהם. אמרתי לכל אחד שהשני הסכים לזה".

כמו טרייסי, גם היא נהגה להסתובב בחברת מבוגרים ממנה: "תמיד נראיתי מבוגרת מגילי, ואני יכולה להגיד שזה לא הדבר הכי טוב בעולם להיות בת 13 ולהיראות כמו בת 18. הסתובבתי עם כל מיני אנשים שעשו דברים שעוד לא הייתי בשלה לעשות". בעוד שחלקים מסוימים בסרט נופחו, טוענת ריד שיש גם חלקים שעודנו. "היחסים עם אמא שלי רוככו בסרט", היא אומרת. "הם היו הרבה יותר גרועים בחיים. הייתי ילדה מאוד אכזרית לאמא שלי. אנשים צופים בטרייסי ואומרים 'איך היא מעיזה להתייחס לאמא שלה בכזה חוסר כבוד', ואני חושבת לעצמי 'זה דווקא לא כל-כך נורא'".

אוטוביוגרפי או לא "13" זכה להצלחה אדירה בקרב המבקרים בארצות-הברית, בעיקר משום שהוא מצליח להעביר בצורה כנה, משכנעת ולא מתנצלת את תקופת ההתבגרות של ימינו. "הסרט עוסק בילדים הפופולריים, בילדים היפים, והסיפור שלהם הרבה יותר מורכב ממה שרואים בסרטים כמו 'קלולס'", אומרת הארדוויק.

ריד מוסיפה: "גדלתי עם סרטים כמו 'יומני נסיכה', שאין להם שום קשר למציאות. הם יכולים הרבה פעמים לגרום לבני-נוער לחשוב שמשהו לא בסדר אצלם, בגלל שהחיים שלהם ממש לא דומים למה שהם רואים על המסך. ככה שחשוב שיהיה סרט כזה, שיראה את כל העליות והירידות. שילדים ידעו שכולם עוברים את זה, ושזה לא סוף העולם".

בעקבות הסרט, הארדוויק וריד הוצפו במאות בקשות לעצות מהורים שעוברים משבר דומה עם ילדיהם. הארדוויק הסבירה שאין לזה שום נוסחת קסם, אבל היא ממליצה להורים לעשות רשימת תחומי עניין משותפים להם ולילדים, שיוכלו לעשות אותם ביחד. ואילו ריד מסכמת: "זה היה מצוין שלקתרין היה אכפת מספיק כדי לשבת איתי ולעשות את הרשימה הזאת איתי. ההורים שלי לא עשו את זה. סביר מאוד להניח שאם הם היו מנסים, לא הייתי מסכימה לשתף פעולה. אבל זה הקטע המוזר, כמו בסצינה האחרונה של הסרט, הורה חייב לדעת שאפילו אם הילד שלו אומר לו: 'אל תחבק אותי', הוא חייב לחבק אותו ולא להרפות".

למה הם מתבגרים מהר כל-כך

"יש אינסוף מחקרים העוסקים בהתבגרות מוקדמת", אומר ד"ר עוז אלמוג, מאוניברסיטת חיפה. "ניל פוסטמן עסק בכך כבר בשנת 82' בספרו 'אובדן הילדות'. בני-הנוער של היום מקדישים יותר מדי זמן לצפייה בטלוויזיה ולתקשורת בכלל, וההשפעה של זה גדולה ועמוקה.

"האסתטיקה היום משחקת תפקיד מאוד משמעותי בחיי הצעירים. הם יוצאים מהבית תוך שהם מקפידים מאוד על לבוש ותסרוקת. זה לא בהכרח דבר רע. פעם היינו הרבה יותר שלומפרים. אבל ללא ספק מדובר בתופעה שיצאה משליטה ויוצרת תופעות לוואי שליליות".

"כמו הדיקטטורה של היופי. היפים נחשבים היום ליותר מוצלחים ומקבלים עדיפויות. לפנימיות של האדם יש פחות משקל. סמלי הסטטוס יותר חזותיים מאשר אינטלקטואליים. זה גורם לאנשים להרגיש פגומים. בנות, למשל, יכולות להיות רזות מאוד, אבל עדיין להאמין שהן שמנות.

"הרצון להיראות טוב, מעניין ומושך, גורם לכך שהאופנה מתחלפת באופן מהיר, מה שמוביל להוצאות כספיות כבדות. זה כמובן משפיע מאוד על התא המשפחתי, בעיקר אצל משפחות שאין להן כסף. זה יוצר כעס, קנאה ומריבות עם ההורים".

- יש דרך למנוע את התופעה?

"התהליך עצמו הוא בלתי נמנע. אנחנו לא יכולים לשלוט בכך שילדים מתבגרים מהר. מה שכן, אנחנו בהחלט יכולים לשלוט בהשלכות. אנחנו יכולים לשנות את המסננות, לתת לנוער כלים להתמודד. הצעירים של היום נחשפים למין בגיל צעיר. בעידן האינטרנט קשה מאוד למנוע את החשיפה שלהם לנושא, אבל אנחנו יכולים לפחות להקדים תרופה למכה, להתחיל ללמד אותם את הנושא של מיניות בגיל צעיר.

"ילדים מושפעים כל-כך מהתקשורת, מפני שהם חשופים למידע בלי יכולת לנתח אותו. ברגע שנלמד אותם, הם יהיו פחות נתונים להשפעה. הם לא יהפכו לרובוט בתחום היופי, כאשר הם יבינו שעושים בהם מניפולציה. הם לא יסגדו ליופי של כוכבים, כשהם יבינו עד כמה ההגדרה של היופי סובייקטיבית. הם לא ישתעבדו, כשהם יבינו שיופי זה דבר חולף ועדיף להם להשקיע בתכונה שנשארת לאורך זמן ומשתכללת".