הלך לעולמו איש הקולנוע רפי בוקאי

איש הקולנוע רפי בוקאי נפטר הבוקר (יום ג') לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. בוקאי, שביים בין היתר את הסרטים "אוונטי פופולו" ו"מרקו פולו", הפיק לאורך השנים סרטים רבים, בהם "החיים על-פי אגפא" בבימויו של אסי דיין ו"אדי קינג" בבימויו של גידי דר. לאחרונה הפיק את סרטו של הבמאי שחר סגל, "צעד קטן". סרט נוסף שהפיק ונמצא בימים אלה בשלבי עריכה היה "אושפיזין", על-פי תסריט של השחקן שולי רנד ובבימויו של גידי דר. כמו כן שימש כמרצה לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב. בוקאי הותיר אחריו את בת זוגו לחיים, מעיין, בנו, גיא, הוריו, רחל ויצחק, ואחיותיו, בתיה ואריאלה. הוא היה בן 47 במותו.

"אוונטי פופולו", שזכה בין היתר בפרס ברדלס הזהב בפסטיבל לוקרנו, החל את דרכו כפרוייקט גמר באוניברסיטת תל-אביב שהתרחב וגדל לסרט באורך מלא. הסרט, מעין משל סוריאליסטי על המלחמה, זכה לביקורות משבחות בישראל ומחוצה לה והוקרן בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם. הסרט הבא שביים, "מרקו פולו", היה הפקת ענק שצולמה בישראל ובחו"ל ונחלה כשלון מסחרי.

אסי דיין, שעבד עם בוקאי במשותף על סרטו "החיים על פי אגפא", מספר: "רפי חי בלהיות מפיק ובמאי, אלו היו חייו. 'אוונטי פופולו', הוא עד היום קאלט בשבילי. שנים מאוחר יותר הוא נאלץ לסבול אותי כבמאי כשהפיק את הסרט שלי 'החיים על-פי אגפא'. אני מאוד מעריך אותו ואת העשייה הקולנועית שלו, היתה בו תזזית גדולה והוא הועיל מאוד לקולנוע הישראלי והעשיר אותו".

אהבה ללא פשרות

הבמאי שחר סגל, שעבד עם בוקאי במהלך השנה החולפת על סרטו "צעד קטן", מספר: "זו היתה הפעם הראשונה שעבדנו יחד, הוא ניגש אליי עם התסריט ומשם הדברים התגלגלו. הוא היה איש שחי קולנוע, זה היה העולם שלו. הוא היה איש מורכב ולא מורכב, נחמד ולא נחמד ומקסים ולא מקסים. הוא חלה לקראת סוף העריכות של הסרט. רפי בוקאי היה חיית קולנוע, עם עין מצוינת ואוזן מצוינת ויכולת נפלאה לייעץ בחוכמה בשלבי עריכה ותסריט. החיים שלו והסרט שלנו הפכו בשלב מסוים לסרט בתוך סרט, מכיוון ש'צעד קטן' מתעסק באיזה שהוא אופן עם סרטן ומוות. זו היתה הגראנד פינלה שלו".

מנהל הקרן הישראלית לקולנוע, כתריאל שחורי, שהיה שותף ללא מעט סרטים בהם היה בוקאי מעורב, אומר: "נפגשנו בלא מעט צמתים, רפי ואני. הקרן היתה שותפה לרבים מהסרטים שהפיק. לאחרונה נפגשנו בשני צמתים. האחד היה בעבודה על 'צעד קטן' שכבר יצא לאקרנים, והשני, "אושפיזין", שנמצא כעת בשלבי עריכה. ליווינו אותו דרך ארוכה ואני חושב שהוא הרגיש פה בן בית. ברמה האישית, מה שתמיד הרשים אותי אצלו היתה תחושת המחוייבות הטוטאלית לעשייה הקולנועית. הוא היה בתוכה יום ולילה, זו היתה אהבה ללא פשרות. ניהלנו שיחות עקרוניות על הקולנוע, הוא היה מאוד מעורב ופעיל בכל הדיונים סביב חוק הקולנוע שאליו התגייס. הקולנוע העלילתי היה כל עולמו".

מארק רוזנבאום, יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע: "לא עבדנו יחד, אבל רפי היה חבר. הוא היה במאי נפלא, בן אדם נפלא ומפיק נפלא. אנחנו מכירים המון שנים, מתקופת הלימודים באוניברסיטה, למרות שהוא צעיר ממני. הוא איש חכם, מלא חוש הומור. איש מיוחד".

המחזאית עדנה מזי"א, עמה עבד על כתיבת תסריט לספרה "התפרצות X", מספרת: "החברות בינינו נוצרה לאחר שקרא את הספר והחליט לפתח אותו לתסריט. אי אפשר היה שלא לאהוב אותו, הוא היה נורא מצחיק ובעל חוש הומור קודר. היחסים בינינו היו מבוססים על ירידות הדדיות, וככל שקיצוני יותר הרי זה משובח. הוא הבין עניין כמו שרק מעטים מבינים. רפי ידע דברים לעומק, ואני חושבת שזה לא רק בגלל שהוא חלה בגיל צעיר. היתה לו חוכמה של נשים. כלפי חוץ היה חתיך ומאצ'ו וגברי, אבל בתוכו היתה לו הרגישות החריפה הזו. מצד שני הוא לא היה רכיכה, הוא היה בשליטה עצמית ולא חשף את עצמו, גם כשחלה וכבר לא התחשק לו לראות אנשים. הוא לא היה טיפוס של מקונן או בכיין. בפעם האחרונה שדיברנו לפני שבועיים שאלתי מתי נדבר, והוא ענה 'באלול'. לא היה לו חשק לדבר, הוא ידע. זה הלם לכולם, למרות שידענו. הייתי רוצה שיזכרו אותו כאדם טוב".

הלוויתו של רפי בוקאי תתקיים מחר, יום ד', בשעה 12:00 בבית העלמין שבקיבוץ גבעת השלושה.