טופז יסדר

הקרקס חזר: "הראשון בבידור", ערוץ 2, 21:10

אם גם אתם התעוררתם הבוקר מדוכאים ומיואשים, אוזניכם מצלצלות מצווחות ילדים היסטריים המשמשים פרות חולבות לתעשיית מוצרי "המורדים", תוך שאתם שוקלים פשוט לארוז מזוודה ולהסתלק מכאן לתמיד – אל דאגה. זה נורמלי. אתם פשוט לוקים בתסמונת "הבוקר שאחרי עוד תוכנית מקולקלת של דודו טופז". זה יעבור.

הקירקס של טופז חזר העירה. המאסטרו עצמו אולי טיפה עייף, אבל מאחורי כל טופז מזדקן עומדת ההפקה הכי מזיעה במזרח התיכון. מי אמר "שרון איילון ויואב שוורד" ולא קיבל? מי צייץ "כוכבי 'המורדים'" ולא זכה? מי ביקש אלי ומריאנו ולא התחרט? הכל לכולם. ככה נראית זיעה של מפיקים. ככה נראית השעה ורבע הכי ארוכה בטלוויזיה. ככה נראה ליפתן פירות זול שהושקעה בו עבודה רבה.

אבל הגרוע מכל עוד לפנינו: העונה החליט טופז שלא להסתפק בהשכנת שלום בין ישראלים, אלא לרדת נמוך יותר ופשוט לחלק כסף לנזקקים. כך קיבלתם אמש אם חד-הורית המתקיימת מ-700 שקלים לחודש, שטופז יסגור לה את האוברדראפט, ירעיף על בתה מתנות ויסדר לה עבודה בחברה מוכרת ששמה המלא יוזכר באוויר פעמיים. אם בכיתם, נותר רק לקוות שמעוגמת-נפש, שכן אין דבר נמוך, משפיל ומבזה יותר מטיפול טלוויזיוני פומבי במצוקתו האמיתית של אדם. אבל היי, מהו אדם בדרכו של טופז להשגת מנת הרייטינג שתרגיע לו את הקריז?

בכל זאת היה לטופז משהו מצוין אמש. זה עלבון, כמובן, שכן מדובר בפינתו הפארודית בת ארבע הדקות של שבי זרעיה, מעין תוכנית-בתוך-תוכנית – הברקה קטנה שהיתה יצירתית, טובה ומשעשעת בכמה דרגות מהתוכנית כולה. הפינה של זרעיה היא דיוק סוג החשיבה-מחוץ-לקופסה שכל כך חסרה כאן, ושמעולם לא היתה לטופז. תנו לזרעיה ארבע דקות יומיות, ותרמו את טופז לנזקקים.

יצאת רגל קרושה: "יצאת צדיק", ערוץ 2, 20:30

האמת, ניגשתי ל"יצאת צדיק" עם כל הכוונות לתת שירות, אמינות ומחיר טוב; נחמד בעיני שרקחו לנו כאן תוכנית מציאות קטנה מבלי לצעוק בקול רם "זהירות, תוכנית מציאות מתקרבת! פנו דרך!" כפי שנעשה במקרה "סטיב". וחיים הכט, אתם יודעים, הוא היידישע-שריף הישראלי התקני והוא מוכרח להיות בטלוויזיה.

רק בעיה אחת: "יצאת צדיק" התמקמה בביתה של משפחה ישראלית כה טיפוסית עד שנדמה שכל עיסוקה הוא בהכנת ובליסת ג'חנון. במרכז התוכנית – חשמלאים, אינסטלטורים ובעלי מקצוע אחרים המוזמנים לתת שירות ומצולמים ללא ידיעתם כשהם מנפחים מחירים ומכווצים מוחות. כל העסק הזה טלוויזיוני וסקסי כצלוליטיס הנוכחי של חנה לסלאו. איך נאמר זאת בעדינות? עולמם של חשמלאים בפעולה, ארונות נתיכים, ארגזי כלים ומתכוני ג'חנון הוא לא בדיוק שרון איילון בשמלה אדומה ושתי צרות. הוא אפור ומשעמם כרגל קרושה.

במקרה הטוב, ניתן היה להנחית את מכונת הכביסה הזו בשישי לפנות-ערב – זמן-טוב למגזינים טלוויזיוניים מאגף התחזוקה. אבל רבאק, בפריים-טיים? כאילו, מה הלאה? אקי אבני בוחן את מהירות התחלפות הרמזורים בצומת מסובים? יגאל שילון עוקב עם 50 מצלמות, לאורך חודשיים, אחר צמיחתו של הדשא בפארק הירקון, ורק בסוף מגלה לו?

"יצאת צדיק" היא יריה בכיוון נכון, שהחטיאה. חיים הכט יכול וצריך – המלצה שלי – להנחות תוכנית מציאות בשם "הפראייר של המדינה", במסגרתה תבחרו אתם, הצופים שם בבית, את הישראלי שיצא השנה הכי פראייר מבין 12 מתמודדים שלא מתביישים לרוץ ולספר. נשמע טוב? קרדיט קטן בסוף, בבקשה, לא יותר.