גירושין: איך עושים את זה בלי לפגוע בילדים

ילדים בקבוצות גיל שונות יגיבו לגירושין באופן שונה. משתתפי הסדנה מקבלים מידע על השלכות הגירושין בגילאים השונים, מביאים את קשייהם האישיים בנושא לקבוצה וחושבים יחד על דרכי התמודדות. חלק מהדברים עולים תוך כדי דיון, משחקי תפקידים, שימוש בקטעי וידיאו קצרים וגירויים נוספים, כשחברי הקבוצה עוזרים אחד לשני להתגבר על הקשיים, מעלים רעיונות ומשתפים את האחרים בחוויות מנסיונם. ביחידות הסיוע הוכנה חוברת מידע להורים, המתייחסת להשפעת תהליך הפרידה על הילדים. לפניכם פרקים נבחרים מתוכה.

מהלידה ועד גיל שנתיים:

• בגיל זה מפתח הילד את תחושת האמון בסביבה ובמבוגרים החשובים לו, והתלות שלו בהורים היא רבה. בולטת במיוחד התלות הפיזית והרגשית כלפי ההורה שהוא המטפל העיקרי, ועם זאת, הקשר עם שני ההורים חשוב להרגשתו ולהפתחותו התקינה של הילד.
• גם בגיל הרך מסוגל התינוק להיקשר לשני הוריו ולקבל חום ובטחון משניהם. הוא חווה את הסביבה דרך תגובות חום ואהבה, ומנגד - כאב או עויינות של ההורים. קונפליקטים ומתח בין ההורים עלולים להשפיע על תחושותיו, והוא יהיה רגיש במיוחד או חסר מנוחה.
• הפסקות ארוכות בין מפגש למפגש בין הילד להורה אינן מאפשרות לו ליצור התקשרות טובה. משום כך זקוק הילד לקשר קבוע ורצוף ובתדירות גבוהה עם ההורה שאינו משמורן (ההורה שהילד לא מתגורר איתו רוב הזמן).
• ככל שהילדים קטנים יותר, כך היציבות חשובה להתפתחותם. היצמדות לסדר יום קבוע, כשהילד נמצא עם כל הורה בנפרד, עשוייה להקל על המעברים בין הורה להורה. כמו כן, רצוי להזכיר לתינוק את ההורה השני (למשל באמצעות תמונה) ולאפשר לו להחזיק צעצוע אהוב או חפץ שהוא קשור אליו, על מנת להקל עליו את המעבר מבית לבית.
• בגיל זה כושרו של הילד להתבטא ולהבין דברים באופן מילולי הוא נמוך, ולכן חשוב במיוחד שההורים יקפידו על קשר ביניהם ויעדכנו זה את זה לגבי מה שעובר עליו אצל כל אחד מהם.
  

• פרידה של ההורים בשלב זה עלולה להיות משבר קשה עבור ילדים, בעיקר עקב חרדתם מנטישה. חששם המרכזי הוא שהפירוד בין הוריהם יגרום להתנתקות מאחד מהם. המצוקות עשויות להתבטא בשינויים בהרגלי השינה, הנקיון והאכילה, ובנסיגה לשפה ילדותית יותר. חשוב להפיג חששות אלה ולהבטיח כי שני ההורים ימשיכו לדאוג להם.
• לילדים בגיל זה דרכי חשיבה שונות מאלה של ילדים גדולים יותר. הם נוטים להסביר לעצמם מצבים לא ברורים באמצעות הדמיון ועלולים בדרך זו לעוות את המציאות כדי להקל על עצמם את ההסתגלות. ילדים אלה יוצרים לעצמם ציפייה נכזבת לפתור את הבעיה שנוצרה.
• גם בשלב זה תפיסת הזמן של הילד עדיין לא בשלה. קשר תדיר, קבוע ורצוף מסייע בהתמודדות עם המצב החדש. מעברים מהורה להורה מלווים לעיתים בבכי והתפרצויות זעם, אך הילדים נוטים להירגע תוך זמן קצר.
• ילדים רגישים לביטויים שההורים אומרים זה על זה. ביטויי הביקורת שהורים משמיעים זה כלפי זה נתפסים אצלם כביקורת עליהם, בשל ההזדהות שלהם עם הוריהם.
  

מגיל חמש עד שמונה:

• לרוב הילדים בגיל זה יש משאלה שהוריהם ישובו זה אל זו, והם, בדרכם, מנסים להגשים משאלה זו גם אם אינה מציאותית. ראוי להעביר להם מסר ברור שהפרידה סופית, על מנת להקל עליהם להשלים עם המצב ועם היותו בלתי הפיך.
• דווקא בגלל האמונה של הילדים שביכולתם לפתור את הבעיה של ההורה והמשפחה ולאחד את ההורים, חשוב להימנע מלגייס אותם כמעבירי מסרים בין ההורים או לכרות עימם ברית במאבק לטובת אחד הצדדים. כך תיחסך מהם ההתמודדות עם נאמנות כפולה כלפי ההורים.
• בגיל זה הילדים מתקשים להיפרד מההורה לאחר שהייה ממושכת עמו. למרות הקושי שלכם כהורים להתמודד עם כאבו של הילד, אין לראות בכך התנהגות חריגה. קבלה ותמיכה רגשית מצידכם יסייעו לו להתמודד עם הפרידה.
  

• הילדים נוטים לתפוס מצבים במונחים קיצוניים של שחור-לבן, טוב ורע. בשל יכולתם להבין את העימות, הם נוטים לנקוט עמדה ולהיות שיפוטיים ביחס אליו. כאשר רמת העימות בין ההורים גבוהה, והילד מקבל מסר כי מצפים ממנו לנקוט עמדה, הוא עלול לבחור באחד ההורים ולהגיב בהתרחקות ובכעס כלפי ההורה השני. לפיכך, חשוב שאחד ההורים לא יעודד את הילד ליצור ברית נגד ההורה השני. יש סכנה שבחירה באחד ההורים תגרום להתנתקות מההורה השני ובשל כך ייגרם לילד נזק רב.
• עולמם החברתי של הילדים מתרחב בגיל זה. חוגים, תנועות נוער, ספורט ומסיבות הופכים להיות חשובים. משום כך, הסדרי הביקורים צריכים להיות גמישים ויש להתחשב בפעולות חברתיות אלה, החשובות להתפתחותם ולשילובם בחברה. כמו כן, בשל העובדה כי עולם החברים הופך להיות חשוב, עלולים הילדים להתבייש במצב המשפחתי החדש, למרות שמשפחות פרודות אינן יוצאות דופן בחברה.
  

• חוסר היציבות והפגיעות, המאפיינים את תקופת הפירוד והגירושין, מקשים על הנער לעבור את התהליכים של גיל ההתבגרות. הורים למתבגרים הנמצאים בעיצומו של תהליך פרידה וגירושין, עשויים לצפות מילדיהם המתבגרים להבנה, אחריות ובגרות, אך דווקא הירידה בתפקוד ההורי ובתמיכה בתקופה סוערת זו עשויים להקשות על ההתמודדות של המתבגרים.
• מעורבות גדולה בסכסוך, והזדהות עם אחד ההורים, מקשות לעיתים על המתבגר וגורמות לו ליטול אחריות מוגזמת. מנגד, הגירושין עלולים לגרום להתנתקות ולבריחה כתגובה למצוקה. יש חשיבות לתיאום בין ההורים בכל מה שקשור להתייחסות אליו, שכן מתבגר עלול להגיב בקיצוניות לפערים בין ההורים. עם זאת, מתבגרים רבים שהוריהם מתגרשים מגיבים באופן שונה: הם לומדים ליטול אחריות, מפתחים תפיסות מוסריות וגישה מציאותית לכסף ומסייעים רבות במשק הבית.
• קבוצת הגיל של המתבגר נעשית משמעותית ביותר עבורו, ועשוייה לשמש לו קבוצת תמיכה והזדהות, לנוכח הירידה בתמיכה ההורית.
• ההתבגרות היא שלב התפתחותי שבו העיסוק במיניות תופס מקום מרכזי. כאשר הורים מפתחים יחסים עם בני-זוג חדשים, עליהם להביא זאת בחשבון.
  

יחידות הסיוע ממליצות מה רצוי לומר לילדים:

• ההחלטה להתגרש נעשתה לאחר חשיבה ולא היתה גחמה רגעית, שכן ההורים מבינים את חשיבותה עבור הילדים ואת השפעתה עליהם.
• ההורים מצטערים על הכאב שנגרם לילדים.
• למרות סיום הנישואין, המשפחה עדיין קיימת, כולל המשפחה המורחבת. לילדיכם ממשיכים להיות שני הורים, סבים, סבתות, דודים ובני-דודים, שאוהבים אותם כפי שאהבו בעבר.
• למרות שרגשות המבוגרים זה אל זו השתנו, הקשר המיוחד בין ההורים לילדים נמשך, וכהורים הם ימשיכו לדאוג לטובתם ולצורכיהם.
• הילדים אינם אשמים בשינוי שחל ברגשות ההורים זה כלפי זו. ייתכן שהם מאמינים כי בכוחם לשנות את החלטת ההורים, אך למעשה אין להם היכולת לעשות זאת.
• ההורים מבינים שלילדים יש חששות ודאגות. הם מוכנים לאפשר להם להשמיע את קולם, להתחשב בעמדתם ולענות על שאלותיהם.
• שני ההורים מתחייבים לקיים קשר קבוע ובטוח עם הילדים.
• ההורים מבטיחים לא לערב את הילדים בסכסוכים ביניהם.
• ההורים מבטיחים לא לפגוע בשמו הטוב של ההורה השני בפני הילדים.
  

סיוע וגישור