שתף קטע נבחר

גירושין: איך עושים את זה בלי לפגוע בילדים

בתוך ים הלחצים, הכעסים, הרגשות והאנרגיות השליליות של תהליכי הפרידה והגירושין, בתוך הבלבול והמבוכה, הצער והאובדן - הילדים הולכים לפעמים לאיבוד. בסדנאות להורים של יחידות הסיוע שליד בתי-המשפט לענייני משפחה, נחשפים ההורים להשפעת הגירושין על ילדיהם: לאיתותי המצוקה, לסימנים הקטנים, להשלכות, להתנהגויות, לצרכים, לתגובות ולרגשות. שעות של כאב, במקום שנים של ייסורים

בשנים האחרונות מסתמנת עלייה ניכרת במספר הזוגות המתגרשים. הסטטיסטיקה מדברת על זוג אחד מתוך שלושה, ועל אלפי מתגרשים מדי שנה. מאחורי כמעט כל זוג כזה נמצאים ילדים, קטנים או גדולים, הנאלצים להתמודד עם השינויים הנכפים עליהם ולמצוא את מקומם שלהם בתקופה של סערות רגשיות, בלבול, מריבות, סכסוכים משפטיים, אובדן המסגרת המשפחתית המוכרת ושינויים חברתיים וכלכליים.

 

דווקא בשעה שההורים מתמודדים עם הקשיים הקשורים לפירוד ולגירושין, זקוקים הילדים האלה, יותר מתמיד, לתשומת ליבם, לעירנותם ולהקשבתם. ההורים, החווים בעצמם טלטלה ומשבר, שקועים בתחושות האובדן והאבל שלהם, עסוקים בהתמודדות ובהתארגנות סביב המצב החדש, ולא תמיד פנויים למצוקות ילדיהם. בתוך ים הלחצים, הכעסים, הרגשות והאנרגיות הסוערות, הולכים הילדים לאיבוד.

 

בדיוק למטרה הזו פתחו יחידות הסיוע שליד בתי-המשפט לענייני משפחה סדנאות הורים. קבוצות הדרכה המיועדות להורים לילדים עד גיל 18 הנמצאים בהליכי פרידה וגירושין, בהן הילדים ומה שעובר עליהם הם הנושא המרכזי. יחידות הסיוע הן שירות של משרד העבודה והרווחה, הפועלות על-פי חוק בצמוד לבתי-המשפט לענייני משפחה. מטרת הסדנאות היא לספק להורים מידע על השפעת משבר הגירושין על ילדיהם, ולשפר את יכולתם של ההורים להתמודד עם השינויים בחיי הילדים.

 

במשך ארבעה מיפגשים בני שלוש שעות כל אחד, אחת לשבוע, בהנחיית שתי עובדות סוציאליות, נחשפים ההורים בהרחבה להשפעת הגירושין על ילדיהם. לאיתותי המצוקה, לסימנים הקטנים, להשלכות, להתנהגויות, לצרכים, לתגובות ולרגשות.

 

השפעות שונות לגילאים שונים

 

נחמה ברקול היא עובדת סוציאלית האחראית על סדנאות ההורים ביחידת הסיוע שליד בית-המשפט לענייני משפחה ברמת-גן. "במהלך הפגישות", היא מספרת, "עולים נושאים כמו איך מספרים לילדים על ההחלטה להיפרד, מה רצוי ומה לא רצוי להשמיע לילדים, מה קורה לילדים בגילאים שונים כשהוריהם נפרדים, חשיבות הסדרי הראייה, מה עושים כשהילד מסרב לראות את אחד ההורים, כיצד משחררים את הילדים מהקונפליקט בין ההורים ומגיעים לשיתוף פעולה לגבי ההורות, ועוד. התייחסות מיוחדת, במידת הצורך, ניתנת לפרק ב'. מתי להפגיש את הילדים עם בן-בת הזוג החדשים, איך לעשות זאת וכו'. כמו כן ניתן מידע על שירותים בקהילה אליהם ניתן לפנות במקרה הצורך".

 

ילדים בקבוצות גיל שונות יגיבו לגירושין באופן שונה. משתתפי הסדנה מקבלים מידע על השלכות הגירושין בגילאים השונים, מביאים את קשייהם האישיים בנושא לקבוצה וחושבים יחד על דרכי התמודדות. חלק מהדברים עולים תוך כדי דיון, משחקי תפקידים, שימוש בקטעי וידיאו קצרים וגירויים נוספים, כשחברי הקבוצה עוזרים אחד לשני להתגבר על הקשיים, מעלים רעיונות ומשתפים את האחרים בחוויות מנסיונם. ביחידות הסיוע הוכנה חוברת מידע להורים, המתייחסת להשפעת תהליך הפרידה על הילדים. לפניכם פרקים נבחרים מתוכה.

 

מהלידה ועד גיל שנתיים:

 

  • בגיל זה מפתח הילד את תחושת האמון בסביבה ובמבוגרים החשובים לו, והתלות שלו בהורים היא רבה. בולטת במיוחד התלות הפיזית והרגשית כלפי ההורה שהוא המטפל העיקרי, ועם זאת, הקשר עם שני ההורים חשוב להרגשתו ולהפתחותו התקינה של הילד.
  • גם בגיל הרך מסוגל התינוק להיקשר לשני הוריו ולקבל חום ובטחון משניהם. הוא חווה את הסביבה דרך תגובות חום ואהבה, ומנגד - כאב או עויינות של ההורים. קונפליקטים ומתח בין ההורים עלולים להשפיע על תחושותיו, והוא יהיה רגיש במיוחד או חסר מנוחה.
  • הפסקות ארוכות בין מפגש למפגש בין הילד להורה אינן מאפשרות לו ליצור התקשרות טובה. משום כך זקוק הילד לקשר קבוע ורצוף ובתדירות גבוהה עם ההורה שאינו משמורן (ההורה שהילד לא מתגורר איתו רוב הזמן).
  • ככל שהילדים קטנים יותר, כך היציבות חשובה להתפתחותם. היצמדות לסדר יום קבוע, כשהילד נמצא עם כל הורה בנפרד, עשוייה להקל על המעברים בין הורה להורה. כמו כן, רצוי להזכיר לתינוק את ההורה השני (למשל באמצעות תמונה) ולאפשר לו להחזיק צעצוע אהוב או חפץ שהוא קשור אליו, על מנת להקל עליו את המעבר מבית לבית.
  • בגיל זה כושרו של הילד להתבטא ולהבין דברים באופן מילולי הוא נמוך, ולכן חשוב במיוחד שההורים יקפידו על קשר ביניהם ויעדכנו זה את זה לגבי מה שעובר עליו אצל כל אחד מהם.

 

מגיל שנתיים עד חמש:

 

  • פרידה של ההורים בשלב זה עלולה להיות משבר קשה עבור ילדים, בעיקר עקב חרדתם מנטישה. חששם המרכזי הוא שהפירוד בין הוריהם יגרום להתנתקות מאחד מהם. המצוקות עשויות להתבטא בשינויים בהרגלי השינה, הנקיון והאכילה, ובנסיגה לשפה ילדותית יותר. חשוב להפיג חששות אלה ולהבטיח כי שני ההורים ימשיכו לדאוג להם.
  • לילדים בגיל זה דרכי חשיבה שונות מאלה של ילדים גדולים יותר. הם נוטים להסביר לעצמם מצבים לא ברורים באמצעות הדמיון ועלולים בדרך זו לעוות את המציאות כדי להקל על עצמם את ההסתגלות. ילדים אלה יוצרים לעצמם ציפייה נכזבת לפתור את הבעיה שנוצרה.
  • גם בשלב זה תפיסת הזמן של הילד עדיין לא בשלה. קשר תדיר, קבוע ורצוף מסייע בהתמודדות עם המצב החדש. מעברים מהורה להורה מלווים לעיתים בבכי והתפרצויות זעם, אך הילדים נוטים להירגע תוך זמן קצר.
  • ילדים רגישים לביטויים שההורים אומרים זה על זה. ביטויי הביקורת שהורים משמיעים זה כלפי זה נתפסים אצלם כביקורת עליהם, בשל ההזדהות שלהם עם הוריהם.

 

מגיל חמש עד שמונה:

 

  • לרוב הילדים בגיל זה יש משאלה שהוריהם ישובו זה אל זו, והם, בדרכם, מנסים להגשים משאלה זו גם אם אינה מציאותית. ראוי להעביר להם מסר ברור שהפרידה סופית, על מנת להקל עליהם להשלים עם המצב ועם היותו בלתי הפיך.
  • דווקא בגלל האמונה של הילדים שביכולתם לפתור את הבעיה של ההורה והמשפחה ולאחד את ההורים, חשוב להימנע מלגייס אותם כמעבירי מסרים בין ההורים או לכרות עימם ברית במאבק לטובת אחד הצדדים. כך תיחסך מהם ההתמודדות עם נאמנות כפולה כלפי ההורים.
  • בגיל זה הילדים מתקשים להיפרד מההורה לאחר שהייה ממושכת עמו. למרות הקושי שלכם כהורים להתמודד עם כאבו של הילד, אין לראות בכך התנהגות חריגה. קבלה ותמיכה רגשית מצידכם יסייעו לו להתמודד עם הפרידה.

 

מגיל שמונה עד 12:

 

  • הילדים נוטים לתפוס מצבים במונחים קיצוניים של שחור-לבן, טוב ורע. בשל יכולתם להבין את העימות, הם נוטים לנקוט עמדה ולהיות שיפוטיים ביחס אליו. כאשר רמת העימות בין ההורים גבוהה, והילד מקבל מסר כי מצפים ממנו לנקוט עמדה, הוא עלול לבחור באחד ההורים ולהגיב בהתרחקות ובכעס כלפי ההורה השני. לפיכך, חשוב שאחד ההורים לא יעודד את הילד ליצור ברית נגד ההורה השני. יש סכנה שבחירה באחד ההורים תגרום להתנתקות מההורה השני ובשל כך ייגרם לילד נזק רב.
  • עולמם החברתי של הילדים מתרחב בגיל זה. חוגים, תנועות נוער, ספורט ומסיבות הופכים להיות חשובים. משום כך, הסדרי הביקורים צריכים להיות גמישים ויש להתחשב בפעולות חברתיות אלה, החשובות להתפתחותם ולשילובם בחברה. כמו כן, בשל העובדה כי עולם החברים הופך להיות חשוב, עלולים הילדים להתבייש במצב המשפחתי החדש, למרות שמשפחות פרודות אינן יוצאות דופן בחברה.

 

מגיל 12 עד 16:

 

  • חוסר היציבות והפגיעות, המאפיינים את תקופת הפירוד והגירושין, מקשים על הנער לעבור את התהליכים של גיל ההתבגרות. הורים למתבגרים הנמצאים בעיצומו של תהליך פרידה וגירושין, עשויים לצפות מילדיהם המתבגרים להבנה, אחריות ובגרות, אך דווקא הירידה בתפקוד ההורי ובתמיכה בתקופה סוערת זו עשויים להקשות על ההתמודדות של המתבגרים.
  • מעורבות גדולה בסכסוך, והזדהות עם אחד ההורים, מקשות לעיתים על המתבגר וגורמות לו ליטול אחריות מוגזמת. מנגד, הגירושין עלולים לגרום להתנתקות ולבריחה כתגובה למצוקה. יש חשיבות לתיאום בין ההורים בכל מה שקשור להתייחסות אליו, שכן מתבגר עלול להגיב בקיצוניות לפערים בין ההורים. עם זאת, מתבגרים רבים שהוריהם מתגרשים מגיבים באופן שונה: הם לומדים ליטול אחריות, מפתחים תפיסות מוסריות וגישה מציאותית לכסף ומסייעים רבות במשק הבית.
  • קבוצת הגיל של המתבגר נעשית משמעותית ביותר עבורו, ועשוייה לשמש לו קבוצת תמיכה והזדהות, לנוכח הירידה בתמיכה ההורית.
  • ההתבגרות היא שלב התפתחותי שבו העיסוק במיניות תופס מקום מרכזי. כאשר הורים מפתחים יחסים עם בני-זוג חדשים, עליהם להביא זאת בחשבון.

 

להסביר את הפרידה

 

מחקרים מראים כי לאחר תקופת הסתגלות ראשונה, יתגברו רוב הילדים על משבר הגירושין וינהלו אורח חיים תקין. הסתגלותם תהיה טובה אם הוריהם ימשיכו להיות רגישים לצורכיהם, ויתייחסו אליהם בכבוד ובהתחשבות.

 

זה מתחיל בהסבר על הפרידה. אי אפשר להסתיר מהילדים את הפרידה. הם חשים וקולטים, ואף עלולים להגיע לפרשנויות משלהם. לפני ההודעה על הפרידה, מסבירים ביחידות הסיוע, רצוי שההורים יתכננו מה ראוי שהילדים ישמעו ובאיזה מידע אין לשתף אותם. רצוי ששני ההורים ינהלו את השיחה עם הילדים בצוותא, אם זה אפשרי.

 

חשוב להסביר לילדים מה מתרחש בצורה עניינית, תוך שמירה על כבודו של כל הורה, ולהכין אותם לקראת השינויים שיתרחשו לאחר הפרידה. ההסבר צריך להיות תואם לגילם ולרמת הבנתם של הילדים. כך יימנעו מהם אי וודאות וחוסר בהירות לגבי הסיבות לפרידה, ולגבי השינוי שעומד להתרחש בחייהם. חשוב שההסבר לילדים לא יהיה חד פעמי.

 

יחידות הסיוע ממליצות מה רצוי לומר לילדים:

  • ההחלטה להתגרש נעשתה לאחר חשיבה ולא היתה גחמה רגעית, שכן ההורים מבינים את חשיבותה עבור הילדים ואת השפעתה עליהם.
  • ההורים מצטערים על הכאב שנגרם לילדים.
  • למרות סיום הנישואין, המשפחה עדיין קיימת, כולל המשפחה המורחבת. לילדיכם ממשיכים להיות שני הורים, סבים, סבתות, דודים ובני-דודים, שאוהבים אותם כפי שאהבו בעבר.
  • למרות שרגשות המבוגרים זה אל זו השתנו, הקשר המיוחד בין ההורים לילדים נמשך, וכהורים הם ימשיכו לדאוג לטובתם ולצורכיהם.
  • הילדים אינם אשמים בשינוי שחל ברגשות ההורים זה כלפי זו. ייתכן שהם מאמינים כי בכוחם לשנות את החלטת ההורים, אך למעשה אין להם היכולת לעשות זאת.
  • ההורים מבינים שלילדים יש חששות ודאגות. הם מוכנים לאפשר להם להשמיע את קולם, להתחשב בעמדתם ולענות על שאלותיהם.
  • שני ההורים מתחייבים לקיים קשר קבוע ובטוח עם הילדים.
  • ההורים מבטיחים לא לערב את הילדים בסכסוכים ביניהם.
  • ההורים מבטיחים לא לפגוע בשמו הטוב של ההורה השני בפני הילדים.

 

"ההורים מקבלים בסדנאות הרבה מאוד ידע על התפתחות הילד, וידע הוא כוח", אומרת חיה נבו, הממונה על יחידות הסיוע באזור המרכז. "כשלהורים יש ידע, הם מרגישים הרבה יותר חזקים. גם אם הורה אמר משהו לא נכון, אבל הוא מבין זאת, מודע לכך וינסה בפעם הבאה להתנהג אחרת, זה עובד. הלא ידוע הוא הרבה יותר מפחיד וקשה.

 

"אנחנו, בסדנה, מנסים לשים את הזרקורים על כל נקודות התורפה. כמו למשל, איך הורה יכול, לא באופן ישיר, אלא מאוד מתוחכם ותמים לכאורה, להשמיץ את ההורה האחר בפני הילד בלי להגיד במפורש מילה רעה. מספיק שהורה מעביר ביקורת עקיפה או סמויה, שיש בה שיפוטיות מסויימת, כדי שהילד יקלוט את המסר. ילדים קולטים דווקא את הרמזים האלה. במקרה הזה, מאוד חשוב שההורים יצויידו בידע לגבי ההשפעה של מה שהם אומרים. שאבא יבין שאם הוא משמיץ את האמא של הילד, הילד לוקח את הדברים על עצמו ומשליך אותם על הדימוי העצמי שלו".

 

המשך ההורות המשותפת

 

השלב האחרון בתהליך הוא תכנון והמשך ההורות המשותפת לאחר הפרידה. הורים מכירים את ילדיהם ואת צורכיהם, ולכן הם המתאימים ביותר להחליט החלטות בעבורם. ההחלטות הטובות ביותר הן ההחלטות אליהן מגיעים ההורים במשותף, לאחר שמיעת קולם של הילדים ומתוך התחשבות ברגשותיהם. במקרה שההורים אינם מסוגלים להחליט במשותף בשל עוצמת הקונפליקט ביניהם, כדאי לפנות לעזרה ולייעוץ.

 

הילדים זקוקים לבטחון ביחס לעתידם לאחר הפירוד, והסדרי ביקורים קבועים ובטוחים מאפשרים זאת. רצוי שמפגשים עם ההורה שהילד אינו גר אצלו לא יישאו אופי בלעדי של בילויים ואטרקציות. מעורבות של ההורה בחיי הילד, באמצעות ליווי לחוגים ולפעילויות, היכרות עם חבריו והשתתפות בחיי בית-הספר והחברה שלו, יתרמו להמשך קשר הורי משמעותי מבחינה רגשית וחינוכית.

 

מעברו של הילד בין ההורים בעת הסדרי הביקור מהווה נקודה רגישה שכדאי לתת עליה את הדעת. מעברים חלקים, ללא עימותים, באוירה רגועה, מקנים לילד בטחון. כאשר היחסים בין ההורים אינם מאפשרים מעברים חלקים שכאלה, יש מקום לחשוב על קבלת עזרה.

 

רצוי שלילדים תהיה אצל ההורה הלא משמורן פינה משלהם או חדר לשימושם הפרטי בעת הביקורים, וכן בגדים וצעצועים, או חפצים אחרים השייכים להם, על מנת להקנות להם הרגשת שייכות לשני הבתים בהם הם מבלים. כך יחוש הילד כי גם משפחה שמתפרקת לשני בתים נשארת משפחה.

 

סיוע וגישור

 

ההפנייה ליחידות הסיוע נעשית על-ידי שופט בית-משפט לענייני משפחה. יחידות הסיוע מסייעות למשפחות לפתור את הסכסוך בהסכמה, על מנת לצמצם את הנזק למשפחה ולילדים. לצורך כך הן משתמשות, בין היתר, בטכניקה של גישור. את שירותי הגישור נותנים בדרך כלל עובד סוציאלי ועוד, המסייעים לצדדים להגיע להסכמות במכלול הסוגיות הנתונות במחלוקת. לאחר השגת הסכם, שופט בית-המשפט לענייני משפחה נותן לו תוקף משפטי.
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום גבי מנשה
גירושין. הנפגעים הם הילדים
צילום גבי מנשה
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים