מכתב לחבריי הסרבנים
אורנה אנג'ל, ששירתה שלוש שנים בסיירת מטכ"ל, קוראת לחבריה מהיחידה, שהודיעו בצוותא על סירובם לשרת בשטחים, לצאת למאבק אישי, לא צבאי
חבריי ליחידה,
קראתי את מכתבכם אל ראש הממשלה, ולמרות הזדהותי עם רוב הביקורת שהובעה בו, אני מאמינה ששגיתם בכתיבתו.
כמי ששירתה במשך שלוש שנים בסיירת מטכ"ל, וכמי שרואה ביחידה זו חלק בלתי נפרד מהווייתה, שימושכם בשמה של היחידה מקומם אותי. לכל אחד מכם עומדת הזכות לגבש עמדה כנגד כיבוש השטחים. כל אחד ואחד מכם יכול גם להחליט לסרב לשרת בצה"ל כמחאה על מדיניות הממשלה, ולקבל על עצמו את האחריות על תוצאות ההחלטה. דמוקרטיה חזקה מסוגלת לספוג גם אחוז מסוים של סרבני שירות מטעמי מצפון.
הבעיה במקרה שלכם היא השימוש שעשיתם ביחידה שבה שירתנו, כאילו מתוקף כך יש לסרבנותכם ממד שמעבר לממד האישי. יכולתם לכתוב את אותו מכתב כ"אזרחים שאכפת להם", ולא להתהדר בנוצותיו של צבא, שעל פי הבנתכם הוא צבא כיבוש.
אם סרבנותכם נובעת מהתנגדות מוסרית עקרונית לשליטת ישראל בשטחים, הרי שאין משמעות לתפקידכם הצבאי. יכולתם להיות אנשי מג"ב, גולני או אפילו סתם אזרחים. רבים מאמינים כי הכיבוש משחית, ורבים אחרים, חלקם גם הם יוצאי יחידות מובחרות, מאמינים אחרת. מכתבכם אינו שונה מהותית ממכתבם של טייסי חיל האוויר או מכל "מכתב למערכת" של אזרח מן השורה.
גם אני, כמוכם, מאמינה בפתרון של הפרדה, אבל אינני מאמינה שכתיבת מכתבים, חתימה על עצומות ואפילו סרבנות של 13 אנשי מילואים של יחידה מובחרת יכולים באמת להביא שינוי. כל עוד אנשים טובים ומוצלחים לא ייקחו אחריות, וייבחרו "להתלכלך" בעשייה פוליטית של ממש - המצב לא ישתפר, השחיתות לא תיגמר, ובוודאי שלא תימצא המנהיגות שתשכיל לשים קץ לכיבוש ולהבאת שלווה לאזרחי ישראל.
אם אתם מאמינים שחשוב להשמיע את עמדותיכם הפוליטיות, השמיעו אותן, בלי להשתמש בשירותכם הצבאי, שאיננו רלוונטי למחאתכם. אם אתם מאמינים כי הדרך למחות היא סרבנות, עמדו כיחידים על אמונתכם, ואל תנסו להקטין מהאחריות האישית שלכם בחתימה על מכתב משותף.
מאבק פוליטי הוא לגיטימי, אבל שרבוב שמה של יחידה צבאית ממלכתית לתוך המאבק הזה איננו לגיטימי. במשטר דמוקרטי, המאבק הפוליטי צריך להתקיים בזירה פוליטית, ולא לגלוש אל תוך גופים ממלכתיים כמו הצבא.
בברכה,
ארנה אנג'ל
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
