נוהל חדש ללימוד רכיבה. זה כמעט מצחיק...
משרד התחבורה מוציא נוהל חדש לשיעורי רכיבה על אופנוע. מה לעשות, והנוהל הזה מזכיר לנו טיפול בסרטן, על-ידי אקמול...
משרד התחבורה פרסם אתמול (ב', 22.12) נוהל חדש ומעניין למדי. אותו נוהל מגביל את מספר שעורי הנהיגה באופנוע שניתן לבצע ביום לשלושה לכל היותר. האם התעורר מישהו במשרד והחליט לפעול למען שיפור תהליך לימוד הרכיבה הגרוע כל-כך בישראל? לא ממש.
הנוהל החדש, כך מודיע הדובר, נקבע עקב תופעה שהובאה לידיעת המשרד. מסתבר כי מורי רכיבה בדרום הארץ נהגו לערוך "קורסי רשיון מזורזים", בהם ניתנו מספר רב של שעורים ביום לרוכבים החדשים, שהוגשו אגב למבחן מעשי תוך יומיים-שלושה. מספר השעורים המינימלי כיום לפני גישה למבחן מעשי, עומד על 15. מטרת הנוהל החדש, כך שוב הדובר, היא לאפשר לתלמיד "להטמיע" את החומר הנלמד.
להטמיע?!
אין ויכוח על כך שהארכת תהליך לימוד כלשהו, יכולה לאפשר שיפור תהליך הטמעת החומר שבו. אבל בואו ונבדוק לשנייה את אותו תהליך עליו מדברים במשרד התחבורה. במידה ויכולת החישוב שלנו לא נפגמה במשך השנים, הרי ש-15 שעורי נהיגה קבועים בחוק כמספר מינימלי, חלקי שלושה שיעורים ביום שזה המספר המרבי, מותירים אצלנו חמישה ימי לימוד בלבד. אתם יודעים מה? שישה כולל הטסט...
אז זה מה שהשתנה, על זה צריך לבזבז אנרגיה? חמישה או שישה ימים (שזה עדיין שבוע, שימו לב...) במקום שלושה "קצרים מדי" לטענת המשרד, הם אלה המצדיקים הודעות לעיתונות? האם הארכת תהליך לימוד הרכיבה ביומיים נוספים, הוא זה שיהפוך את רוכב העתיד לבטוח יותר, טוב ומקצועי יותר ברכיבה? אתם יודעים מה, אפילו במשרד התחבורה לא תמצאו מישהו שחושב כך.
טסט תוך שבוע
כרגיל, הנוהל החדש הוא לא פחות ולא יותר אלא שליפה מהמותן, שבאה כנראה לפתור בעיה המטרידה מעט גורמים שונים במשרד התחבורה. איזו בעיה? אל תשאלו אותנו. מה שאנחנו יכולים להבטיח לכם, הוא כי אף אחד כנראה לא מוטרד מהבעיה האמיתית. אף אחד אינו מוטרד מהעובדה האומללה שניתן לקחת תלמיד בלי שום רקע, עם מעט קואורדינציה וכשרון, ולהסמיכו תוך שבוע לרכב על אופנוע. הדרישות נמוכות, התהליך קל באופן מגוחך.
כי מה כבר צריך לעשות כדי להשיג רישיון? יש למשל את מבחן השליטה המתוחכם, זה המפורסם בשמו מלא המשמעות "שמיניות איטיות במגרש חניה". ויש גם נוספים, כמו נסיעה איטית לאורכו, שזה כבר הרבה יותר קשה. ויש הוכחת יכולת בסיסית בתפעול הכלי, והשתלבות בתנועה עירונית, לרוב איטית וזוחלת. רק במקרים נדירים יעבור הנבחן את קו ה-50 קמ"ש בלימודיו, או במבחן המעשי.
לא נורא
אבל מבחינת משרד התחבורה, זה מספיק כדי לקבל רישיון לכלי תחבורה עם מנוע שמייצר הספק דומה לזה של רכב ארבע-גלגלי, השוקל חמישית ממנו, ומשתמש בשני צמיגים צרים יחסית בלבד. כלי שהנתונים מוכיחים כי הוא עלול להיות מסוכן יחסית לרוכבו, כזה הדורש בכל מקרה מיומנות גבוהה, ידע והבנה, הרבה יותר מהידע המוקנה בביצוע אותן "שמיניות" מטופשות.
אתם יודעים מה, אם מורים ובוחנים נהנים להביט ברוכב מתפתל במהירות נמוכה בין קירות דמיוניים, שיהיה. אבל מה לגבי רכיבה במהירות המרבית המותרת בחוק? מה לגבי חמיקה ממכשול, או בלימת חרום, או רכיבה בחושך למשל? מה עם הדרכה לנטרול בעיות קשות של רוכב אופנוע בתנועה, אלה המסוכנות ביותר מבחינה סטטיסטית - כמו הימנעות משטחים מתים של נהגי המכוניות.
שינוי השיטה?
במקום לבצע איזה טיפול שורש יסודי, מכבים במשרד התחבורה שריפות קטנות ותמוהות. הוצאת תקנה מוזרה, פרסום נוהל חדש, כל אלה פשוטים לביצוע ומעידים על עבודה ונוכחות בשטח. אבל מה עם עבודה יסודית ומקצועית? זו פשוט אינה קיימת.
ועדת החקירה הממלכתית לתאונות הדרכים ברשות נחום לנגנטל קבעה זה מכבר כי לימוד הנהיגה בארץ לוקה בחסר, ולא השתנה ב-40 השנים האחרונות. והוועדה הזו באמת לא הייתה היחידה, כי קדמו לה אחרים, רבים וטובים. כולם קבעו כי שיטת לימוד הרכיבה בישראל פשוט אינה הולמת. וזה נאמר בעדינות. וכיצד מגיב משרד התחבורה? משנה את ימי המינימום ללימוד רכיבה משלושה לחמישה...
