מכבי ת"א: הדילמה של נערי הפוסטר

סיפורם העצוב של גור שלף ויואב ספר, בעבר הלא רחוק שחקנים מובילים בכדורסל הישראלי וכיום נערי פוסטר מתבגרים (שלא לומר מזדקנים) במכבי תל אביב, ממחיש במידת מה את דברי הימים של הענף בארץ. השניים אולי הופתעו מדקות המשחק המעטות שקיבלו העונה מפיני גרשון ביורוליג (במקרה של ספר אף מדובר בשניות), אבל היו צריכים לצפות לפגיעה משמעותית במעמדם בעקבות הרכש המאסיבי של האלופה העונה. כל זאת, לא הפריע להם להישאר במועדון ולא ללמוד מנסיונם של אחרים.

נכון, השיקול הכלכלי הוא מכריע ובישראל אין אלטרניטיבה של ממש, אבל נדמה שבמקרה הנוכחי עדיף להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות. תשאלו את חנן קרן, תומר שטיינהאואר והדוגמא הטרייה - ליאור ליובין. השלושה הגיעו בתקופות שונות למכבי ככוכבים של קבוצות אחרות, אבל מצאו עצמם יושבים על הספסל הרחב של מכבי, בחיקם של נערי פוסטר צעירים יותר דוגמת משה הרשקוביץ', אלון בן זקן ורגב פנאן.

"אי אפשר לקלוע מהספסל"

הסיפור הראשון הוא זה של חנן קרן, שהגיע למכבי ב-77' על תקן של הבטחה גדולה. 991 נקודות ב-101 הופעות בין-ארציות בנבחרת ישראל לא עמדו לזכותו של השחקן, שהגיע למכבי בגיל 25 רק אחרי התערבות של בית משפט - התערבות שאיפשרה את שחרורו מהפועל רמת גן.

במשחקים רבים מצא עצמו קרן מחוץ לסגל ובאימונים רבים אף השקיף מהצד, למרות שלא היה פצוע. לשחקן המוכשר הספיקו שנתיים בלבד על הספסל של הצהובים כדי להיפרד מקבוצתו בטונים צורמים. "אי אפשר לקלוע לסל מהספסל", התבטא אז קרן המתוסכל. "הרגשתי כאילו כרתו את ידי במכבי". תגובת מאמן מכבי, רלף קליין, לא איחרה להגיע: "הוא לא הוכיח את עצמו. התנהגותו היתה מתחת לכל ביקורת".

שטיינהאוור נדרש להתאמן ברצינות (כאן זה לא הפועל)

"אני מתוסכל ומרגיש אי שייכות", כך התבטא נער פוסטר נוסף שהגיע למכבי תל אביב - תומר שטיינהאואר שמו. אחרי שלוש עונות מצוינות בהפועל תל אביב, שטיינהאואר חצה את הכביש העירוני ב-95' וחתם על חוזה ענק במכבי לשלוש שנים (250 אלף דולר לעונה - סכום גבוה במיוחד לשחקן ישראלי באותה שנה).

כמו קרן לפני 18 שנים, גם שטיינהאואר אמר כי הגשים חלום גדול. הוא לא הציב שום תנאים בנוגע לדקות משחק והיה מודע לכך שיצטרך להילחם על מקומו בקבוצה. זמן קצר אחרי שחתם הוא שמע את המאמן קליין (בקדנציה המי יודע כמה שלו בקבוצה) מצהיר: "מכבי זה לא הפועל, כאן תומר יצטרך להתאמן ברצינות". רכז הכדורסל של הפועל באותה תקופה, איתן חפר, התבטא בלשון שנראית בעיני מתנגדיה של מכבי רלוונטית גם להיום: "מכבי ממשיכה בקו שלה: לוקחת את כל הישראלים הטובים, מה שמפחית עוד יותר את המאבק בצמרת הליגה".

אחרי ששיחק 12 דקות באירופה, בהן קלע פחות מ-5 נקודות למשחק, הבין שטיינהאואר כי הקריירה חשובה יותר מהדולרים בכיס. הוא ויתר על חוזה לשנתיים נוספות, עבר למכבי רעננה והתבטא יותר מפעם אחת כי הצטרפותו למכבי היתה משגה גדול.

המרחק בין הטאג' מאהל ליד אליהו

המקרה האחרון טרי הרבה יותר. הוא התרחש רק לפני שנה וחצי - אז הגיע למכבי הרכז הישראלי הבכיר ביותר בליגה, ליאור ליובין. "בטח בהתחלה אהיה בעננים", אמר ליובין, במשפט אופייני למי שעדיין לא הקפיץ כדור במדי האלופה הנצחית של הכדורסל הישראלי. גם ההמשך, לפחות מבחינה מילולית, נשמע מבטיח: "אני יודע איך נראה הטאג'-מהאל, אבל לא ביקרתי בו. כך זה גם עם מכבי תל אביב".

שנה בלבד חלפה ומפיו של ליובין נשמעו אמירות שונות בתכלית: "אני מגיע לקבוצה שרוצה אותי ומאמינה ביכולות שלי", אמר הרכז המוכשר שחתם בתחילת העונה בהפועל תל אביב. גם הוא כמו שטיינהאואר חתם על חוזה לשלוש שנים. גם הוא כמו שטיינהאואר אמר כי לא קיבל הבטחה לדקות משחק. וגם הוא כמו הגבוה הישראלי הבכיר החליט לעזוב אחרי עונה, לאחר שהתייבש על הספסל.

יש לציין כי סיפורם של שלף וספר, לפחות בתחילת דרכם במכבי, לא נראה דומה לזה של קרן, שטיינהאואר וליובין. השניים לא הפכו לשחקני על במכבי, אך בהחלט היו חלק מהרוטציה של הקבוצה. העונה כבר אף אחד לא סופר אותם. את תרומתם השולית ניתן לזהות עם זו של קרן, שטיינהאואר וליובין, ולא עם זו של חיים שטרקמן ודורון ג'מצ'י, שהגיעו גם הם מקבוצה קטנה יותר (עירוני רמת גן), אך הצליחו לתקוע יתד במדי האלופה הישראלית.