אלימות בעבודה: כשהבוס שלך עושה אותך חולה
אנשים רבים סובלים מהתעללות נפשית או מילולית במקום העבודה שלהם, לרוב מצד הבוס. האווירה האלימה והתקשורת האגרסיבית עם העובד עלולות לגרום לו נזקים גופניים ונפשיים חמורים. מה קורה בשטח ואיך ניתן להתמודד עם הבעיה
כשמצאה א' את מקום העבודה האחרון שלה, לא היתה מאושרת ממנה. אמנם השכלתה, כישוריה והכשרתה המקצועית היו 'גדולים' בכמה מידות מתפקיד האסיסטנטית של מנהל משרד פרסום קטן שאליו התקבלה, אך היא היתה בת 45, ובגילה, ידעה, צריך להתפשר.
מהר מאוד הפכה השמחה לאימה. במשך שנתיים היתה א' קורבן להתעללות מילולית ונפשית יומיומית בלתי פוסקת. מדי יום היא ספגה עלבונות, האשמות, הטפות אינסופיות. מדי יום נאמר לה עד כמה היא לא מוכשרת, לא יעילה, לא נחוצה. "אני משאיר אותך כאן רק מתוך רחמים", אמר לה הבוס.
"כל יום שמעתי כמה אני מטומטמת וחסרת ערך, כמה אני לא שווה את הכסף שמשלמים לי, למרות שהמשרד מעולם לא שיגשג כמו בתקופה שבה עבדתי שם", היא מספרת. "בעיקר הוא נהנה להשפיל אותי לפני אנשים אחרים. לקוחות שלנו היו שואלים: 'למה את נשארת?'. מה יכולתי לומר להם? שאף אחד לא מחכה לאישה בגילי בחוץ? שאני זקוקה לכסף הזה? שאין לי ברירה?".
אחרי שנתיים היא התמוטטה. גופה ונפשה לא עמדו עוד במתח המתמיד. "הייתי שבר כלי", היא מספרת. "הסתגרתי בבית במשך שבועות ארוכים. שטיפת המוח של המעסיק הצליחה לחלחל לנפשי. הרגשתי שאני לא שווה כלום, שאין לי מה להציע לעולם. בעיקר הייתי עייפה. לא היו לי מוטיבציה או כוח לעשות כלום".
מאז עברה שנה. א', שעזבה את משרד הפרסום, עדיין לא מצאה עבודה חדשה, אבל היא לא מצטערת לרגע על החלטתה. את מצבה אז היא מתמצתת במשפט: "הייתי עובדת מוכה".
על פי נתוני ארגון העבודה הבינלאומי, האלימות מהסוג שחוותה א' נפוצה ביותר. המינוח שטבעו שם לתופעה הוא 'הטרדה פסיכולוגית'. מחקר שערך הארגון מצא, למשל, ש-53% מהמועסקים בבריטניה היו קורבנות לבריונות, בעיקר נפשית, במקום עבודתם, ו-78% היו עדים לתופעה.
במסגרת הכנת הכתבה שוחחתי עם עשרות אנשים שסיפרו על אפיזודות של בריונות שחוו במהלך הקריירה המקצועית שלהם. אנשים שעבדו במקומות פרטיים ובארגונים ציבוריים גדולים חזרו ותיארו התנכלות, צעקות, השפלות, חיים בצל פחד, איום מתמיד בפיטורים, תחושה של חוסר כבוד, פגיעה בדימוי העצמי. אדם אחד אפילו סבל מאלימות פיזית של מעסיק, שנהג להשליך לעברו חפצים.
הבריון המוחצן, הבריון המופנם
התעללות נפשית היא תהליך מתמשך שבו אדם אחד מתנכל באורח שיטתי לעולמו הפנימי של אדם אחר: לרעיונותיו, תפיסותיו, אמונותיו ותכונותיו. כתוצאה מכך מפסיק הקורבן לסמוך על עצמו ועל שיקול דעתו וחש ריקנות ואפסות.
הדפוסים הגלויים של התעללות נפשית כוללים: עלבונות, ביקורת, לגלוג, זלזול, חלוקת פקודות, התעלמות, מניעת תחושת שייכות, הצבת דרישות לא מציאותיות (והחלפתן כשהקורבן מתקרב להשגתן), מניעת חופשות, גזילת קרדיט וגרימת התפטרות.
על פי הסוציולוג האמריקאי פרופ' דייוויד רויס, אדם סובל מאלימות נפשית כשגורמים לו לחוש לא רצוי, מנוצל, חרד, פגום, חסר ערך ומתומרן. כשחוזרים ואומרים לו שהוא לא יוצלח ומזכירים לו שוב ושוב כשלונות מן העבר. כשמפירים הבטחות, הסכמים והבנות דרך קבע ומערערים את אמונו. כשלא מאפשרים לו להביע את דעותיו או להחליט החלטות, מביישים אותו בפני אנשים אחרים ומגיבים בבוז או בהתעלמות לבקשותיו.
המתעלל בעבודה הוא בדרך כלל הבוס שלנו, אבל הוא יכול להיות גם עמית בדרגה מקבילה לזו שלנו, ואפילו כפוף לנו, ומה שמאפיין אותו זה העובדה שהוא מצליח להשליט עלינו טרור.
"קיימים שני טיפוסים עיקריים של בריוני עבודה", טוענת ד"ר קתלין שיאה, דוברת אגודת הפסיכולוגים האמריקאית, "הבריון המוחצן, התוקף באופן ישיר את קורבנותיו, והבריון המופנם, הגורם לאנשים אחרים להתנהג בבריונות.
"לשני הטיפוסים כמה מאפיינים זהים: התנהגות נרקיסיסטית, חוסר יכולת לקחת אחריות, צורך מתמיד לבקר אחרים, אי יכולת להבין צרכים של אנשים אחרים או לסמוך עליהם, חוסר יכולת להודות בטעויות והשלכה של חסרונותיהם על אחרים, כדי להימנע מהתמודדות עם חוסר היכולת של עצמם".
הטיפוס המסוכן יותר מבין שניהם, טוען ד"ר משה סטולר, מנהל השירות הפסיכיאטרי במחוז חיפה של שירותי בריאות כללית, הוא הבריון המופנם. "כשמדובר בבריון המוחצן אנחנו יכולים לצפות את תגובותיו, יודעים מה הוא רוצה, למה הוא כועס, ויכולים לעשות משהו בקשר לזה. הבריון המופנם, לעומת זאת, אינו מבטא כעס באופן ישיר, אלא פועל בדרכים עקלקלות ומניפולטיביות. הוא מפעיל אנשים אחרים, מסית, פועל בשיטת 'הפרד ומשול' וגורם לעימותים שהוא לכאורה לא קשור אליהם".
עובד לעובד – זאב
דני עבד במפעל שהעסיק עשרות עובדים. מנהל המחלקה שלו היה אדם שכל מי שפגש בו היה משוכנע שהוא איש מקסים. אבל הכפופים לו חשבו אחרת. בעיניהם הוא היה גס רוח, תוקפן, רודן. "הוא מעולם לא התעניין בנו, מעולם לא שאל לשלומנו, רק נבח לעברנו הוראות", מספר דני. "בעיניו היינו שקופים, לפחות עד הרגע שהוא היה צריך להוציא את העצבים שלו על מישהו".
"מנהל שמתעמר בעובדים יכול להיות אדם שאינו בטוח ביכולות הניהול ובכריזמה שלו", אומר ד"ר סטולר. "הוא יכול להיות אדם שטיפס מהר מדי למעלה, או אדם שהתפקיד שהוא ממלא 'גדול' עליו, וכשהוא חש חוסר ביטחון וסימני שאלה מציפים אותו, כדי להסתיר את חולשתו הוא פונה לערוץ האגרסיבי.
"יש גם מנהלים שבעבודה מרשים לעצמם לפרוק מתחים, תסכולים וקונפליקטים שהם מביאים מהבית. את מה שהוא לא יכול להוציא על אשתו או על הילד שלו – הוא יוציא על העובד שלו. הבעיה היא שהרבה מנהלים לא מודעים לעובדה שהם מפעילים אלימות. זה בולט בארגונים שעורכים משוב לעובדים: לא פעם מנהלים נדהמים מחוות הדעת השלילית של העובדים כלפיהם".
אריה ניהל קבוצת עובדים בחברת היי-טק. ההנהלה לחצה עליו להגיע להישגים והוא היה צריך להוכיח את עצמו ללא הרף מול המנהלים האחרים. הוא היה מתוח, עצבני, כעוס. כשהיה נדמה לו שמישהו מתרשל או לא מבצע את המוטל עליו, הוא נהג להתפרץ בצעקות ובקללות.
"המתח שיגע אותי", הוא אומר היום. "בגללו פגעתי באנשים אחרים, חלקם היו חברים שלי שהבאתי בעצמי לחברה. השיא היה כשיום אחד סיפר לי עובד שלי, איש עדין נפש, שבתו הקטנה חולה מאוד. פשוט ניפנפתי אותו. אמרתי לו שאין לי זמן לעסוק בבעיות האישיות שלו. באותו יום הוא הגיש את התפטרותו.
"אחריו התפטרו זה אחרי זה אנשים נוספים במחלקה. ככל שהפעלתי על העובדים יותר לחץ בוטה, כך ההישגים שלהם ירדו. לא הבנתי למה זה קורה. למה הם 'עושים לי את זה'. בהנהלה שמו לב שתחלופת העובדים שלי גבוהה ושהתפוקה שלנו נמוכה. רק אחרי שפיטרו אותי, הבנתי כמה בלתי נסבל הייתי".
בריונות בין עובדים גם היא לא תופעה נדירה. גילוייה העיקריים הם: מצעקות, עלבונות ו'סצינות', דרך רכילות ארסית והרסנית ועד אלימות פיזית ממש. הגורמים לאלימות בין עמיתים לעבודה הם בעיקר תחושה של איום, קנאה בהישגי עובד אחר, תחרות עזה (שלעיתים הארגון מעודד), אי יכולת לפרגן להצלחה של אחרים, צורך בשליטה, תחושת קיפוח וחוסר יכולת לבטא סולידריות.
מספרת אביבה, עובדת בכירה לשעבר בארגון גדול: "מזכירת המנכ"ל היתה אישה כוחנית, שבפועל ניהלה את הארגון. היתה לה מעין חצר ביזנטית: הקרובים אליה נהנו מתנאי עבודה משופרים, אלה שלא מצאו חן בעיניה נידונו להתעללות.
"היא ידעה הכל על כולם, זה היה מקור כוחה והיא עשתה במידע שימוש כרצונה. היא אף פעם לא פעלה ישירות נגד אנשים. הנשק שלה היה הפצת שמועות, רכילות, הכשלת אנשים, פגיעה בערכם של עובדים, ניצול השפעתה על בכירים בארגון כדי להביא להצרת צעדים, לפגיעה בתנאי שכר ואפילו לפיטוריהם של מי שלא היו אנשי שלומה ועוד. אנשים הרגישו שהם חיים תחת דיקטטורה של איש אחד".
המתח בעבודה – הורג
אווירה אלימה ותקשורת אגרסיבית הן הגורם העיקרי למתח במקום העבודה. גוף האדם יכול לעמוד ברמות ובתקופות סבירות של מתח, אבל כשאנחנו מתוחים תקופות ממושכות, הגוף מתרוקן ממצבריו הפיזיים, הנפשיים והרגשיים.
על פי מחקר של ארגון העבודה הבינלאומי שנערך בקרב עובדי מדינה ברחבי העולם ובדק את האפקט המצטבר של התעללות בעבודה, 40% מהעובדים ב'סביבה בריונית' מתוחים מאוד רוב הזמן, 49% חשים עייפות ברוב שעות העבודה, ו-30% עצבנים לעיתים קרובות או רוב הזמן.
"אצל אדם שמתפקד בתנאי מתח ולחץ לא סבירים", אומר ד"ר סטולר, "אנחנו רואים שפע של סימפטומים פיזיים, נפשיים והתנהגותיים. מתח מסוג זה עלול להוביל לסימפטומים פיזיים כמו הפרעות שינה, עייפות כרונית, היחלשות המערכת החיסונית, בעיות הורמונליות, תסמונת המעי הרגיז, טשטוש ראייה, עצירות או שלשול, גירויים בעור, אובדן תיאבון, תחושת נימול בגפיים ועוד. מתח יכול גם להחמיר או לחולל מחלות אמיתיות קשות, כמו הפרעות קצב, התקף לב, אסתמה, סוכרת, מחלות מעיים קשות, ואפילו מחלות סרטן.
"הסימפטומים הנפשיים כוללים התקפי חרדה, דיכאון, קהות רגשית, מחשבות אובדניות, התמוטטות עצבים, אפיסת כוחות, הפרעות בשינה ובאכילה, דאגנות יתר, חוסר ריכוז ועוד. במקרים קיצוניים זה יכול להוביל להתאבדות. הסימפטומים ההתנהגותיים כוללים בכי, עצבנות, התפרצויות זעם, דריכות יתר, רגישות יתר, מצבי רוח מתחלפים, הססנות, דימוי עצמי נמוך ועוד".
האלימות חוגגת: 1 מכל 6 עובדים בארה"ב הותקף בעבודה
כ-25% מהעובדים בארה"ב מותקפים פיזית מדי שנה במקום עבודתם. כ-20% מהם מותקפים על ידי עמיתים לעבודה, 7% על ידי מנהלים או מעסיקים ו-3% על ידי עובדים לשעבר.
"בריונות בעבודה היא איום על בריאות הציבור", אומר ד"ר גריי נאמי, העומד בראש מכון לטיפול בנפגעי טראומה בוושינגטון. "אחד מכל שישה עובדים אמריקאים חווה על בשרו גילויי בריונות שהופנו כלפיו במקום עבודתו. התופעה הזו נפוצה פי 2 מהטרדה מינית".
על פי סקר שערכה חברת הביטוח האמריקאית Mutual Liberty , הנזק הכספי בגין אלימות בעבודה נאמד ב-400 מיליון דולר בשנה. עורכי הסקר מציינים שדיכאון, שהוא אחד הסימפטומים הנפוצים כתוצאה מאלימות בעבודה, הוא החולי היקר ביותר של אמריקה: עלותו למשק, על פי המכון הלאומי לבריאות הנפש, מגיעה ל-30-44 מיליארד דולר בשנה. בארץ, אגב, לא נבדק עד היום עד כמה התופעה של אלימות בעבודה נפוצה.
מה עושים? התמודדות עם בריוני עבודה
- קראו לילד בשמו. קורבנות של בריונות בעבודה נוטים להאשים את עצמם. זיהוי הבעיה יסייע לכם לא לעשות כך. זכרו, האשמה עצמית היא הרסנית. אתם קורבנות התופעה ולא מחולליה.
- תנו לעצמכם זמן לתכנן את צעדיכם. קחו חופשה מהעבודה שבמהלכה תחליטו אילו צעדים עליכם לנקוט.
- חשפו את המתעלל. עשו זאת בקור רוח ולא מתוך רגשות נקמה או סערה רגשית. אם המתעלל הוא הבוס שלכם, דווחו לממונים עליו.
- עזבו את העבודה. אם אינכם יכולים לעשות דבר כדי לשנות את המצב – התפטרו. זכרו, אין שום עבודה בעולם ששווה את בריאותכם הנפשית והפיזית.
ומה אומר החוק? על המעביד להגן על העובד
ככלל, מעביד מחויב להתייחס לעובדיו בתום לב ובדרך נאותה, אומרת עו"ד ורד גרטל. חובה זו נובעת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכן מההלכות בדיני עבודה ודיני החוזים (היחסים בין עובד למעבידו הם כידוע יחסים חוזיים). במסגרת חובת תום הלב, על המעביד מוטלת החובה ליצור לעובד סביבת עבודה מתקבלת על הדעת, ועליו למנוע מצב שבו עמיתים לעבודה 'מציקים' לאחד העובדים והופכים את חייו לבלתי נסבלים.
החוק היחיד שמתייחס במפורש לאיסור על התעללות או הטרדה בעבודה הוא החוק למניעת הטרדה מינית, המדבר על סוג מסוים של התעללות. מעבר לזה, קיים סעיף בחוק פיצויי פיטורים שעל פיו התעללות מצד מעביד או מצד עובדים עמיתים כלפי עובד בהחלט מהווה 'נסיבות' המצדיקות התפטרות בדין מפוטר. "לדעתי, זה רק עניין של זמן עד שעובד יעלה טענה לפיה היה קורבן להתעללות לא מינית, שגרמה לו לנזקים, ויהיה זכאי לפיצויים מעבר לפיצויי פיטורים", אומרת עו"ד גרטל.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
