שרון הציג: תוכנית ההתנתקות מחברי המרכז

לרגעים, כשראש הממשלה, אריאל שרון, פרש אמש (ב') בפני חברי ועידת הליכוד את "תוכנית ההתנתקות" שלו, לא היה ברור למה הוא מתכוון: להתנתקות מהפלסטינים או אולי מחברי המרכז.

• לתגובות הפוליטיות על נאום שרון - לחצו כאן.
  

מישיבת מרכז אחת לשנייה, משפר שרון את הטכניקה שנועדה להסוות את תחושת הבוז האמיתית שלו כלפי חברי המרכז. הפעם שרון כל כך היטיב לומר לחברי המרכז בין השורות את דעתו עליהם, עד שהם אפילו לא שמו לב.

וכך, לצד קריאות הבוז, מחאו לו כפיים סוערות. כבר במשפט הרביעי של הנאום, הבהיר ראש הממשלה מי בעצם מנהל את המשחק. "ראש הממשלה צריך בסוף להחליט", הדגיש ודפק באגרופו על הפודיום.

במשפטים הבאים, הוא חזר, פעם אחר פעם, על המלה "אני", הדגיש אותה והגה אותה בעוצמה. "זו האחריות שלי - לשקול את כל השיקולים...ולהחליט. אני מחליט ואני מבצע. לשם כך נבחרתי. לכך מצפה העם".

מלבד לומר לחברי המרכז, שרוצים להחליט בנושאים מדיניים, "אני שם עליכם פס", אמר שרון כמעט הכל: שהוא מוכן להטריח את עצמו מירושלים לתל אביב, לשמוע, אולי אפילו להקשיב מדי פעם לעשרות ההצעות, שחלקן הזויות, אבל בסוף - הוא הקובע. 

לא משה פייגלין, שמתגעגע לליכוד הישן ורוצה לטרנספר את הכנסת ואת הממשלה לתוך מרכז הליכוד, ולא עוזי כהן, שרוצה לטרנספר את הפסלטינים לצפון הירדן. הוא, ורק הוא. ובינתיים, כל השאר יכולים לשרוק לו בוז ואפילו להניף שלטים נגדו בישיבת המרכז. 

שורקי הבוז לא קלקלו את החגיגה

במהלך נאומו הניפו כמה עשרות אנשי ימין שלטים נגדו. "תוכנית שרון, פרס לטרור", נכתב על אחד מהם, גדול במיוחד, המעוטר בפרצופו של יאסר ערפאת.

נשיא הוועידה, השר ישראל כץ, מיהר לקום כדי לדרוש מהמפגינים להוריד את השלטים. שרון הושיב אותו חזרה על הכסא. "לא, אל תעיר להם", ביקש ראש הממשלה מכץ, והמשיך בנאומו המדיני, רוצה לומר - אל תבזבז אנרגיות, אני אפילו לא רואה אותם. 

אחר כך, כשהמפגינים הפכו קולניים, קם כץ שוב, ולמרות הפצרותיו של שרון, דרש להוריד את השלטים ולשבת. "מבחינתי", סינן שרון בבוז, "אתם יכולים להחזיק את הניירות. עלי מוטלת האחריות להביא שלום לעם הזה, וכך אעשה".

מבחינת ראש הממשלה, הוועידה הזו היתה הצלחה. בשידור ישיר, בפריים טיים, הוא חזר על הדברים שהוא רוצה שהישראלי הממוצע ישמע בבית: שהוא רוצה שלום, שיש לו תוכנית התנתקות מסודרת, ושהוא מוכן לוויתורים קשים בשביל ביטחון ושלום.

את הדברים האלה הוא כבר אמר, אבל זה אף פעם לא מזיק לחזור עליהם שוב, מול המצלמות. שורקי הבוז למיניהם לא יכולים לקלקל לו את החגיגה.

נתניהו: חביב הקהל

היה מעניין לראות בוועידה את היחס לו זכו בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, סילבן שלום ולימור לבנת. נתניהו, וזה כנראה לא מפתיע, התקבל בכבוד מלכים. האיש שמקצץ, מוריד, מצמצם ופוגע בשכבות החלשות, התקבל במרכז הליכוד, על ידי חברי הליכוד, בקריאות "ביבי, ביבי" סוערות.

אפילו כששרון, בנאומו, דיבר על הנושאים הכלכליים ועל התמיכה המלאה שהוא נותן לנתניהו, הקהל קם על רגליו והריע שוב "ביבי, ביבי". את הקריאות האלה צריך לפרש כמו שהן: נתניהו הוא עדיין האיש המוביל לרשת את שרון. הוא עדיין אהוב הקהל, שמעביר זרם בגופם של לא מעט, למרות שלא מעט מהם נפגעו מהגזירות הכלכליות אישית.

גם שר החוץ שלום יכול להרגיש טוב עם עצמו: חברי המרכז אוהבים אותו. אולמרט ולבנת, לעומת זאת, כל אחד מסיבותיו, התקבלו בקריאות בוז. אולמרט חטף בגלל תוכנית הנסיגה החד צדדית, ולבנת, קצת פחות אבל בכל זאת, בגלל שקראה לנקות את הליכוד מעבריינים. כשנכנסה לאולם, והוצגה על ידי כץ, חלק מהקהל צעק לה בוז, ואילו חלק אחר מחא לה כפיים. בחשבון סופי, לבנת הלכה הביתה, כשהיא יכולה לומר לעצמה שעברה את הוועידה בשלום. 

אולמרט: שק החבטות

אולמרט, לעומת זאת, הפך לשק החבטות התורן: בכל פעם ששמו הוזכר, פילחו קריאות הבוז את האולם. קשה לתאר במילים את התחושה שמעורר אולמרט במרכז הליכוד. את מה שחשים כלפיו חברי המרכז, הם אמרו לו בפריימריס האחרונים כששלחו אותו לגלות במקום ה-32 ברשימה לכנסת.

אחרי שהציג את תוכניתו המדינית הקוראת לנסיגה חד צדדית, התחושות הן קשות הרבה יותר, ושמו מעורר אוטומטית, כמעט, זעקות בוז קולניות. בחשבון סופי זה יפעל לרעתו. אם ישיבת הוועידה הזו מייצגת משהו על המתרחש בליכוד, הרי שלאולמרט יש, ותהיה, כנראה, בעיה.

ומלה אחת על ההצעות שהועלו היום בוועידה: לא ברור איזו מהן תתקבל, אבל מישהו בליכוד חייב לעשות סדר בבלגן. החוברת השמנה שהוגשה בוועידה כוללת מאות הצעות לתיקוני חוקה, בהן לא מעט הצעות הזויות במיוחד, שבמפלגה מסודרת, לא היו מגיעות כלל לבית הדפוס.