אילון צברי: מחקו לי 10 שנים מהחיים
"כולם אמרו לי שרשות ניירות ערך הוציאו עלי חוזה, אבל לא האמנתי שאורשע; אמרתי שבית-משפט לא יכול להרשיע אותי; כששמעתי את הכרעת-הדין, זה נפל עלי כמו 10 טונות של בטון על הראש, הייתי המום; בית-המשפט טעה בגדול"; אילון צברי, לשעבר סמנכ"ל חברת גמולות של בנק הפועלים, לא מצליח להבין איך הגיע בית המשפט למסקנות אליהן הגיע ולמה הטיל עליו עונש כבד כל-כך
"הכרעת-הדין שהרשיעה אותי בעצם מזכה אותי, וזו הצעקה הגדולה שלי", כך טוען אילון צברי, לשעבר סמנכ"ל חברת גמולות של בנק הפועלים, שהורשע בעבירות של הרצת מניות וקבלת שוחד. זהו הריאיון הראשון שצברי מעניק לאחר שנסגרו בפניו כל הדלתות: ראשית הוא הורשע על-ידי בית-המשפט המחוזי ונידון לשש שנות מאסר וקנס של 3.5 מיליון שקל. הוא ערער לבית-המשפט העליון, וזה קיצר את עונשו לחמש שנות מאסר, בשל עינוי-דין, וביטל את הקנס.
צברי לא מצליח להבין איך לא נמצאה שום ערכאה שתעצור את כדור השלג הזה. "מי ששומע ומבין מה קרה בכל הפרשה הזו, פשוט לא מבין", הוא אומר. "אני לא יודע מה קרה בבית-המשפט העליון. זה זועק לשמים. לא קיבלתי ולא הרווחתי גרוש מכל הסיפור הזה. אז על מה הרשעתם אותי? נכון לרגע זה אף אחד מהשופטים שדנו בתיק אינו יודע מאיפה הכסף הנטען הועבר אלי ובוודאי את סכומיו, אם בכלל".
צברי הורשע בפברואר 2003 במספר רב של עבירות שביצע בשנים 88'-94'. אם בחזית שניהל מול מערכת המשפט במשך כמעט תשע שנים הפסיד, יש חזית נוספת שעליה הוא לא מוכן לוותר – דעת הקהל. זאת למרות שדעת הקהל לא תוכל להמתיק את עונשו. אבל אולי לפחות בעיניה הוא ייצא זכאי.
"אני יודע שלא נשאר לי כלום", הוא אומר. "אני חושב שבמדינה דמוקרטית בית-המשפט הוא נושא הדגל, וכך צריך להיות. אני לא אומר מלה אחת רעה על בית-המשפט. אבל בתי-משפט טועים. מה אפשר לעשות? אנחנו בני-אדם בסך-הכול. טועים. עם ישראל חושב שאילון צברי גנב כסף. חשוב להבין שלא משכתי כסף ולא קיבלתי גרוש מכל הסיפור הזה".
לצברי יש "בטן מלאה" על התנהלות הרשויות בפרשה שלו: "צריך לחקור, צריך לעשות משפט, ואם יש חשדות, צריך לחקור אותם. אבל אם אתה לא בטוח במה שאתה כותב, אל תכתוב", הוא אומר ביחס להכרעת-הדין נגדו.
"לא הוכיחו את הטענות נגדי"
פרשת צברי, שהסעירה את שוק ההון בשנות ה-90, הוגדרה על-ידי פרקליטות המדינה הפרשה החמורה ביותר שנחשפה בקשר לפעילות בבורסה בישראל. צברי עבד בבנק הפועלים כ-20 שנה. גמולות, שבה היה סמנכ"ל, ניהלה את מרבית כספי קופות הגמל, קרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות בשוק ההון, ובסך-הכול כ-30 מיליארד שקלים – מה שהפך אותה לגוף ההשקעות הגדול ביותר בישראל.
בפרשה הראשונה שהופיעה בכתב האישום שהגישה הפרקליטות, הואשם צברי כי בשנים 88'-94' קיבל שוחד מקובי רמות, בעל השליטה בחברת ניהול התיקים עוגן, בתמורה למידע שמסר לרמות מנתונים פנימיים של גמולות ומישיבות ועדת ההשקעות שלה. לפי כתב האישום, השניים פתחו חשבונות כיסוי (חשבונות "קש") על שם אחרים, והסכימו ביניהם כי רמות ישקיע בחשבונות אלה בניירות ערך שונים, בהתאם להמלצות צברי. במקביל רכש צברי את אותן מניות גם עבור חברת גמולות, וכך עלה ערכן. לאחר זמן מכרו השניים את המניות שבחשבונות הקש שלהם, תוך שהם מרוויחים מעליית השערים.
לצורך הסוואת הפעילות הם נהגו לדבר בטלפון במלות קוד. כך, למשל, המשפט "אתה הולך לסמי, תביא לי עשרה בורקס", משמעו היה: אתה הולך לבנק, תביא לי 100 שקל.
הפרקליטות טענה כי צברי עשה את מעשיו תוך שימוש למעשה בכספי עמיתי קופות הגמל שנוהלו על-ידי גמולות, וכי פעילותו גרמה נזק בהיקף של מיליוני שקלים גם לעשרות-אלפי המשקיעים בבורסה.
הפרשה שנייה שהופיעה בכתב האישום החלה בשנת 1992. גם בה מעורבים צברי ורמות, אך אליהם הצטרפו הפעם יורם נגלר, שהיה מנכ"ל משותף של חברת דברת שרם השקעות, וחיים רגב, שהיה מנהל ההשקעות של פסגות, קרנות הנאמנות של בנק לאומי. לפי כתב האישום, השניים שיתפו פעולה עם רמות וצברי בהפקת רווחים באמצעות חשבונות קש שניהלו בחברת עוגן, תוך ניצול תפקידם בגופי ההשקעות הגדולים שבראשם עמדו.
רגב הגיע להסדר טיעון והודה בכתב האישום. כתוצאה מכך נגזרו עליו 45 חודשי מאסר. נגלר ניהל משפט שבסיומו הורשע בחלק מהאישומים שיוחסו לו ונגזרה עליו שנת מאסר, שאותה הוא מרצה כעת.
רמות הפך לעד מדינה וטען בבית-המשפט כי העביר לצברי כספים במזומן. בהכרעת הדין שנתן השופט עודד מודריק בפברואר 2003 הוא קבע, כי צברי קיבל בסך-הכול 5 מיליון שקל.
צברי טוען כי הורשע על לא עוול בכפו, וכי בחלק מהסעיפים הרשעתו לא התבססה על ראיות אלא על עדותו של רמות, שלטענתו היתה שקרית בכל הנוגע למעורבותו בפרשה.
הוא מתעקש כי מעולם לא קיבל כסף מרמות ודוחה על הסף את העדות שעל-פיה שם הקוד להעברת הכספים ביניהם היה "בורקס". "רמות הוא הגורם שהפיל אותי, כי בית-המשפט לקח את הדברים שלו כמו שהם", הוא אומר. "לא קיבלתי אפילו גרוש אחד מרמות. הלוא לא הצליחו להוכיח במשפט אפילו הוכחה פוזיטיבית אחת המתייחסת לקבלת כספים על-ידי".
צברי טוען כי רמות יכול להסביר, לכל היותר, העברת כספים בסכום של כ-47 אלף שקל (בשנים 88'-90'), ולא במיליונים כפי שנטען, וכי העובדה שצברי הוא שקיבל את הכספים היא "ברירת מחדל" בלבד, שכן הדבר לא הוכח. מדובר לטענתו במשיכות כספים במזומן שלא נודע לאן הגיעו. "בסופו של דבר, אם אין כסף, אז אין כלום פה, מבחינתי", הוא אומר. "אם בית-המשפט אומר לאחר הכרעת-הדין: אני יודע מאיפה הכסף? זאת אומרת: אני לא יודע מאיפה הכסף! אז אם כך, על סמך מה כתבת את מה שכתבת? הכול נעשה בצורה של ברירת מחדל, בצורה נגטיבית. אז אני צריך להיות מואשם בגלל שהגיעו אלי כברירת מחדל?"
צברי הואשם בין היתר בכך שנהג לרכוש לגמולות ניירות ערך שבהם פעלו שותפיו מבלי שקיבל אישור מוועדת ההשקעות של גמולות. לאחר מכן ביקש אישור בדיעבד. צברי טוען כי הדבר לא הוכח: "ניסו להציג כאילו ניסיתי לדחוף כל מיני מניות שרציתי בהן, כביכול. אבל אף אחד מחברי ועדת השקעות בגמולות לא העיד. נהפוך הוא, לא היה מקרה אחד שהם הרגישו שאני מנסה לדחוף איזושהי מניה לוועדת ההשקעות".
לטענתו, גם אם אושרו מניות בדיעבד, כטענת הפרקליטות, זה לא קרה במסגרת ניסיון להונות את הוועדה, אלא מפני שב-93' היה בשוק ההון לחץ אדיר של הנפקות, ובוועדת ההשקעות – שהתכנסה אחת לשבועיים – היה עומס עבודה עצום שבגללו קשה היה לאשר.
צברי טוען כי הכול נעשה באישור: "מניות שלא אושרו בוועדת השקעות, וגמולות החלה לקנות אותן, אלה מניות שאושרו או על-ידי המנכ"ל או על-ידי יו"ר מועצת המנהלים. אני לא יכולתי לאשר מניה, לא היתה לי שום סמכות לכך. אבל הפרקליטות המשיכה עם הראש בקיר. זאת הדרך שלה. אי-אפשר לבוא אלי עם קצה של טענה שעשיתי מה שרציתי, כי לא יכולתי. גם אם הייתי רוצה, לא יכולתי לעשות את הדברים האלה. הכול היה צריך להיות מאושר".
צברי טוען כי לא נגע בכספי לקוחות ולא גרם נזק ללקוחות: "גם אם הייתי רוצה לגנוב, לא יכולתי, כי אין לי כסף, אני לא נוגע בכסף. לא קיבלתי כסף ולא הרווחתי כסף. לאורך כל המשפט הוכחתי כי לא נגרם נזק כספי לעמיתי הקופות והקרנות, להפך – ההגנה הביאה עד ממשרד רואי-חשבון קסלמן וקסלמן, שציין כי לא נגרם כל נזק לעמיתי קופות הגמל, ואמר שהיו רווחים מהותיים. בפרסומים שהופיעו צוין כי הרווחים לעמיתים הסתכמו ביותר מ-100 מיליון שקל".
"עשרה טון בטון על הראש"
הכרעת-הדין נגד צברי ניתנה שמונה שנים לאחר שהוגש נגדו כתב האישום וכעשר שנים לאחר שהחלה החקירה ברשות לניירות ערך. השופט מודריק הרשיע אותו במרבית האישומים שיוחסו לו ועשה זאת על פני כ-515 עמודים.
היית מופתע כשהורשעת?
"כן. לא רק שלא האמנתי שאורשע. אמרתי שבית-משפט לא יכול להרשיע אותי. אמרתי: אני יודע שיש לבית-המשפט בעיה, אז אם הוא יהיה נחמד עם הפרקליטות – אצא זכאי מחמת הספק. יותר מכך, חייתי כמו אחד שהולך לקבל זיכוי. לכן גם לא סיפרתי בהתחלה לחלק מילדי על המשפט (צברי נשוי ואב לשלושה – ל.ד). יומיים לפני הכרעת-הדין לקחנו אשתי ואני את הילדות הקטנות שלי וסיפרנו להן שבעוד יומיים צריכה להיות הכרעת-דין. אמרנו להן: אתן לא יודעות מזה, לא ראיתן, לא חשתן בזה, כי אנחנו הסתרנו, רצינו שתחיו, שזה לא יעיק עליכן, אבל עכשיו אנחנו מאוד מקווים שאנחנו הולכים לשמוע בשורה טובה מאוד".
"כששמעתי שאני מורשע, לא האמנתי, זה נפל עלי כמו עשרה טון בטון על הראש. הייתי המום. אבל אחרי שקראתי 30 עמודים מהכרעת-הדין, הבנתי מה קרה. כשרואים את התמונה הכספית שעליה נשענת הכרעת-הדין (צברי מתכוון לכך שמייחסים לו קבלת כספים – ל.ד), מבינים שבית-המשפט טעה בגדול".
הוא מספר עוד שכאשר שמע ברדיו, בשלב מסוים של החקירה, כי רגב ונגלר נעצרו, הוא "התגלגל מצחוק". "זו היתה בשבילי בדיחה", הוא אומר, "אמרתי לעצמי: מטורפים. ולחשוב שכעבור זמן אני אפגוש אותם בכתב אישום יחד איתי. מתברר שגם הדברים הכי אבסורדיים קורמים עור וגידים – ויש לך פרשה".
צברי טוען כי הופתע גם מהעונש שגזר עליו השופט מודריק. למרות ההרשעה החמורה שנתן בית-המשפט, הוא טוען כי "העונש היה מנותק מהמציאות. היכן הפרופורציה בענישה. זה פי כמה וכמה ממה שנגזר על נגלר". הוא בטוח שסומן כמטרה על-ידי הרשות לניירות ערך: "כולם אמרו לי: הוציאו עליך חוזה. אני אומר: זה לגיטימי לחקור כשיש חשדות. אין לי שום בעיה עם זה, אבל אני טוען שחוקרי רשות ניירות ערך ניסו בכל דרך להפליל אותי". התקשורת, לטענתו, ניזונה מהרשות לניירות ערך ועשתה לו רצח אופי עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום: "פשוט שפכו את דמי".
למה רשות ניירות ערך בכלל הגיעה אליך?
"אני חושב שזה התחיל מפרשת הדיסקונטאים (שבה הורשעו בכירים בבנק דיסקונט בהרצת שערי אג"ח – ל.ד). שם מצאו אצל אחד מהאנשים קרובי משפחה בשם צברי, וככה בעצם התחילה הפרשה שלי".
חיפשו את אילון צברי רק מפני שהשם צברי נזרק בפרשת הדיסקונטאים?
"לדעתי כן".
גזר-הדין ניתן כמעט עשר שנים אחרי המועד שבו נפתחה חקירה נגדך. מה עשית כל השנים עד גזר-הדין?
"המשפט הזה לא איפשר לי לעשות שום דבר, כי בעצם ניהלתי אותו בשעות הקטנות של הלילה, אחרי שהילדים הלכו לישון, כדי שהם לא יהיו בסיפור הזה. לשבת ולקרוא פרוטוקול של חמש שעות ישיבה, ולהכין את החומר לישיבה הבאה – אלה דברים שלוקחים ים של זמן. וחוץ מזה אתה נמצא במצב נפשי נוראי, שלא נותן לך לעשות שום דבר חוץ מאשר לעסוק במשפט.
"שרפו לי שנים. מחקו לי עשר שנים מהחיים. עשר השנים הכי יפות, שהיו אמורות להיות השנים הכי מניבות, כי אני בסוף שנת 93' עמדתי לעזוב את גמולות – הייתי כבר עם רגל וחצי בחוץ – לחברת ברוקרים. הסיפור הזה שנתקע לי באמצע, שתקוע עד היום, שיבש לי את החיים".
במהלך הטיעונים לעונש טענת שלא הרווחת אגורה אחת לאורך כל שנות המשפט. איך התקיימת?
"גמרתי את כל החסכונות שלי, את כל הפיצויים שלי, את כל הפנסיה שלי – אין לי פנסיה. לא הרווחתי כלום, להוציא עיסקה אחת, מניירות ערך זרים, שהרווחתי בה הרבה כסף, וזה בעצם מה שמחזיק אותי עד היום".
עכשיו, אחרי שבית-המשפט העליון השאיר את ההחלטה להרשיע אותך, למעשה כל הדלתות סגורות בפניך. אף אחד לא הצליח להבין מה שניסית להסביר?
"קשה להיכנס ולהעמיק בפרשה הפרוסה על 9,000 עמודי פרוטוקול ו-515 עמודי הכרעת-דין, לרבות ערעור, בזמן המצומצם שעמד לרשותו של בית-המשפט העליון. זה לא רק כמות החומר, אלא צריך גם להבין את המאטריה. אם תסתכלו על לוח הזמנים של בית-המשפט העליון בתיק הזה, אובייקטיבית תשפטו שקשה להתעמק בתיק כזה בזמן קצר כל-כך. ומי שלא מכיר את התיק צריך לשבת הרבה זמן, גם על הערעור שלנו, שבו הכול מפורט, וכל טענה היא טענה בסלע. הפרקליטות נאחזת בהכרעת-הדין כמו בקרנות המזבח. אין לה תשובות חוץ מאשר לחזור עוד פעם על מה שהיא אמרה במהלך המשפט. היא לא מסוגלת להתעמק. בקשר לשופט מודריק, אני אומר עוד פעם: השופט שישב בדין עשה טעויות. הוא עשה טעויות".
בית-המשפט העליון אמור בעצם לזהות את אותן טעויות לכאורה, אבל העליון הפחית את עונשך בשנה רק בשל עינוי הדין, ולא בגלל סיבה אחרת.
"נכון. הם הורידו שנה בשל עינוי-הדין. כי באמת במשך עשר שנים הייתי ב'כלא פתוח'. רק פעם אחת בכל תקופת המשפט אישרו לי לצאת לחו"ל, לבדוק איזה משהו עסקי, למשך 72 שעות".
איך אתה מסביר את העובדה שהערכאה הגבוהה ביותר במדינת ישראל לא קיבלה את הטיעונים שלך ואפילו דחתה את בקשתך לקיים דיון נוסף?
"אני מעדיף להישאר בעניין הזה בלי תגובה, מכיוון שליבי כבד על מה שהיה בבית-המשפט העליון. כבד כבד, זועק. כי אני כל-כך תליתי תקוות בעליון. כי נתנו להם את החומר, כל-כך ברור".
מדוע העליון ביטל את הקנס שהוטל עליך?
"כי אין לי כסף".
יש שיאמרו: אין לך כסף לשלם קנס אבל אתה נוסע ברכב מפואר. מה אתה משיב?
"זו הרכילות הכי זולה, שעובדת על כל טמבל, ואני לא הולך לטמבלים האלה, אני הולך לאנשים שברמה קצת יותר גבוהה, שמבינים שהכסף יוצא מחשבון הבנק, עד הגרוש האחרון. אף אחד לא הראה שאיזשהו גרוש נכנס לחשבון שלי מרמות. אף אחד לא הראה את הדבר הזה. אני צריך לתת חשבון לעם ישראל שאני קונה מכונית? יש גבול לכל תעלול, באמת, תראו לי גרוש אחד שנכנס לחשבון בנק שלי מרמות. תראו לי גרוש אחד".
אנשים ניתקו איתך קשרים לאורך תקופת המשפט?
"בסך-הכול לא. היו כאלה שניתקו מגע, אבל זה לא שווה התייחסות. נשמות טובות יש בכל מקום, ואנשים – במיוחד אנשים שרע להם – מחפשים מישהו שיהיה לו רע יותר. על אנשים כאלה נותר לי רק לרחם".
אחת הקלישאות המקובלות לגבי אותה תקופה היא שכולם עשו אז מה שאתה עשית.
"הייתי מאחל לבורסה שכולם יעשו מה שצברי עשה בתקופה הזאת, ואז יש לנו את הבורסה הכי בריאה בעולם. כי לא עשיתי כלום".
איך אתה מסתדר עם זה שאתה מנסה להסביר לאנשים את המקרה שלך והם אומרים: "אבל בית-המשפט קבע"?
"אני למדתי דבר אחד: אני לא קורא עיתונים, אני לא לומד מעיתונים, וגם כשיביאו לי החלטה של בית-משפט ויגידו לי, תשמע, זה מה שבית-משפט החליט, אני אגיד, חבר'ה, תנו לי לשמוע את האיש, תנו לי לראות את הדברים. אנחנו בסך-הכול בני-אדם".
נקפוץ חמש שנים קדימה מהיום. תחזור לעסוק בניירות ערך?
"זו המומחיות שלי. זה כמו שלמדת לדבר - אתה לא שוכח את הדברים האלה. להבין את התנהגות השוק, להבין את השחקנים. אני ממש חי ונושם את שוק ההון. אי-אפשר להשתחרר מזה. אני יותר מ-20 שנה בתחום הזה. זה פרק עצום בחיים. בתקופה הארוכה של המשפט סחרתי בניירות ערך, אבל בווליום נמוך מאוד, על מנת לא לאבד את התחושות".
מה עשית בשבוע שלפני תחילת ריצוי העונש?
"רק משפחה וחברים טובים. שום דבר אחר".
פרשת צברי - ציוני דרך
1994: רשות ניירות ערך פותחת בחקירה נגד צברי בחשד לביצוע עבירות של הרצת מניות וקבלת שוחד.
1995: מוגש כתב אישום נגד צברי על-ידי פרקליטות מחוז תל-אביב מיסוי וכלכלה.
פברואר 2003: בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בראשות השופט עודד מודריק מרשיע את צברי במרבית העבירות שיוחסו לו.
אפריל 2003: בית-המשפט המחוזי בתל-אביב גוזר על צברי שש שנות מאסר וקנס של 3.5 מיליון שקל.
מאי 2003: צברי מערער באמצעות בא כוחו, עו"ד אביגדור פלדמן, לבית-המשפט העליון.
דצמבר 2003: בית-המשפט העליון קובע כי צברי ירצה חמש שנות מאסר ומבטל את הקנס שהוטל עליו. בית-המשפט דוחה את בקשת צברי לקיים דיון נוסף בעניינו.
ינואר 2004: צברי מתחיל בריצוי עונשו.
תגובות
- תגובת רשות ניירות ערך: "נגד אילון צברי הוגש כתב אישום שהוא מן החמורים שהוגשו אי-פעם בעקבות חקירה של רשות ניירות ערך. העובדות שבכתב האישום הוכחו במלואן, ועל כן טענותיו הן הבל ורעות רוח. פסק-הדין של השופט מודריק מעיד כאלף עדים על הדברים שעשה צברי ושבשלהם נחקר, הועמד לדין, הורשע ואף ביטל את ערעורו".
- תגובת הנהלת בתי-המשפט: "מדובר בהחלטה שיפוטית, והנאשם ניצל את זכותו לערער עליה. מפתיע כי את הטענות שהוא מעלה על גבי העיתון, הוא העדיף למשוך מהערעור שהוגש לבית-המשפט העליון".
- תגובת דובר משרד המשפטים: "הטענות של צברי כלפי הפרקליטות אינן מתיישבות עם העובדות. צברי הועמד לדין יחד עם שורה של פעילים בשוק ההון, שהואשמו והורשעו בקשר להפקת רווחים על בסיס פעילות פלילית בשוק ההון. הפרקליטות ניהלה את התיק כנגד קבוצת הקושרים על בסיס ראיות חותכות ומוצקות שהתקבלו כמהימנות על-ידי בית-המשפט, ובהן: תפיסת כספים בחו"ל, מסמכים הקושרים את צברי לפעילות ועוד. "צברי טען לחפותו המלאה במשך כמעט עשור. הוא ניהל משפט ארוך וממושך ובמהלכו טען טענות שונות כאלו ואחרות, שהתבררו כטענות סרק על-פי הכרעת-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. המעשים המיוחסים לצברי למעשה הוכחו במלואם, והוא הורשע כמעט במלוא כתב האישום כנגדו. צברי המשיך לטעון כי טפלו עליו עלילת שווא גם במסגרת ערעור שהגיש, אך עם הגיע יומו בבית-המשפט העליון חזר בו מן הערעור. מסקנה ברורה מכך הינה כי טענותיו העובדתיות העיקריות בבית-המשפט המחוזי היו טענות סרק. "באותה מידה יש לבטל כטענות סרק את כל טענותיו כלפי הפרקליטות, לפי שעמדת הפרקליטות כלפי מעשיו התקבלה במלואה, הן מבחינת ההרשעה והן בעונש המאסר שנגזר עליו. ההקלה לה זכה בהפחתת העונש נבעה אך ורק מקבלת טענת חלוף-זמן חלקית, הקשורה בין היתר באופן שבו ניהל את המשפט".
- תגובת עו"ד אביגדור פלדמן, בא כוחו של צברי: "לאחר שאילון צברי הסכים בבית-המשפט לחזור מן הערעור על ההרשעה, ולאחר שבית-המשפט אמר לו שיהיה מוכן להתערב בעונש, צברי ביקש מיד להחזיר את הערעור על ההרשעה. ביקשנו זאת מבית-המשפט אך בית-המשפט לא הסכים. צברי המשיך לטעון לחפותו ולצדקתו לאורך כל הדרך".
צברי. הכול נעשה באישור
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
