סיטרואן C3 - עבודת יד

מכוניות יפות, ובעיקר מיוחדות, תמיד עשו לנו את זה. גרמו לנו לחפש "תירוץ" הולם כדי לחזור ולנהוג בהן. וזה בדיוק המצב עם ה-C3 של סיטרואן, בה עדיין לא נהגנו עם התיבה נטולת המצמד - סנסו-דרייב. בעיקר מכיוון שלאחרונה הגיעה גם ל-C2 ולפלוריאל המיוחדות לא פחות. אך בעיקר, חובה להודות, היינו סקרנים לגבי יכולת התיבה הזו לתת מענה, ואפילו להציע אלטרנטיבה לתיבות "רגילות" יותר. 

התיבה אבודה?

בשנים האחרונות הפכה הצגת "גרסה-חצי-אוטומטית-רובוטית" למכוניות קטנות כמעט אירוע שגרתי, הכולל את כל הטקסט היחצני המוכר: טכנולוגיית פורמולה 1, תפעול ספורטיבי שמצית את הדמיון, שילוב אופטימלי בין ביצועים וחיסכון של תיבה ידנית, לנוחות של החלפת הילוך ללא מצמד רגלי. לכאורה, הצעה שכמעט קשה לסרב לה. אחרי הכל, נהגנו הרי גם ב-SMG וב-DSG של ב.מ.וו ופולקסווגן בהתאמה... אלא שצריך לזכור שמדובר בתג מחיר שונה לחלוטין, תפעול אחר, אם כי הרעיון דומה.

אבל מי שבאמת לא יכול לסרב להצעה הם היצרנים, שמשמעות תיבה שכזו עבורם היא בעיקר חסכון כספי עצום. תיבות חצי-אוטומטיות הן הרי אותן תיבות הילוכים ידניות שמוכרות לנו, עם הבדל יחיד בדרך כלל - תפעול אלקטרו-הידראולי של המצמד. זה אומר שאין צורך בפיתוח נפרד לתיבה אוטומטית, זה אומר שאין צורך להתאים מידות, וזה בעיקר אומר שלא צריך ליצור קשר מעיק עם ספקים נוספים.

אלא שמה שעובד על הנייר, לא בהכרח מתפקד במציאות. בתיבות מסוג זה שפגשנו עד היום, גילינו שלא מדובר בתחליף הולם לאוטומטית, ומאידך גם לידנית טובה הן לא היו אופציה של ממש. התחושה בדרך כלל הייתה כי מדובר במשחק, גימיק שיימאס לנהג עם הזמן, בעיקר בגלל הוויתורים שהוא מביא עמו.

מפגש חוזר

מבחוץ ומבפנים אין הבדל מהותי בין הגרסאות החזקות של ה-C3 לאלה בהן נהגנו בעבר. ובכל זאת, שנתיים לאחר הצגתה עדיין נראית הקטנה של סיטרואן  נאה מאד, מיוחדת ובולטת למרחוק, עם צללית גבוהה ומעוגלת וחרטום מחייך. גם תא הנוסעים מסתדר מצוין עם הזמן שחולף, ומפגין מקוריות, גוונים נאים ובעיקר תנוחת נהיגה גבוהה, כמעט "מיניוואנית".

וכמו בעבר, קשה להשתחרר מהרושם כי כמו לעיתים קרובות בסיטרואן, גם כאן לוקה הביצוע בחסר, למרות הרעיונות הטובים. ולמרות שפע האבזור - מערכת שמע מקורית, בקרת אקלים, הפעלה אוטומטית למגבים ולפנסים, ובגרסת ה"פְּ‏ק" גם חיישני נסיעה לאחור - התחושה זולה מדי.

וכמובן, ההבדל העיקרי לעומת גרסאות אחרות בהן נהגנו בעבר הוא בורר הילוכים שונה, ומנופים מתכתיים דקיקים מאחורי ההגה. אלה האחרונים, המשמשים להעלאה (משמאל) והורדת (מימין) הילוך, לא רק נאים למראה אלא גם ממוקמים מצוין. ובסך הכל, מאוחר יותר נגלה שהם נוחים יותר לתפעול אפילו מהבורר הרגיל.

איך זה עובד

את מנוע ה-1.6 ליטר של פיז'ו-סיטרואן אנו מכירים זה מכבר. כדאי רק להזכיר כי עם 110 כ"ס של הספק מרבי, השתלת מנוע שכזה בגוף סופר-מיני, נחשב עד לפני שנים אחדות למשהו מיוחד. ה-205 GTI למשל, החלה את דרכה עם 105 כ"ס בלבד. אז למרות שה-C3 שבידינו נעדרת כל יומרה ספורטיבית, היא עדיין מציעה ביצועים הולמים.

עם זאת, מוזר לנו במקצת לגלות כי נותני היצרן הרשמיים מדווחים על נחיתות של למעלה משתי שניות בהאצה ל-100 קמ"ש לעומת הידנית (10.7 שניות). אלא שכוח באמת לא חסר לנו. דווקא על רעש הרוח החזק היינו מוותרים לטובת צליל מנוע.

הילוך סרק, לחיצה על הבלם, סיבוב מפתח והעסק מתעורר. וכבר במטרים הראשונים אנו מגלים כי התחום הבעייתי כאן יהיה תחילת תנועה, זינוקים עדינים או חזקים, נסיעה איטית במיוחד או תמרוני חנייה. בדיוק כמו אצל יצרנים אחרים שמנסים ונכשלים, חוסר הפרוגרסיביות מעצבן. לזחול לפנים היא לא יודעת, נטישת מצערת מדרדרת אותה לאחור. ואז צריך שוב ללחוץ, ולא ניתן לדעת כמה מהר יתחבר המצמד, ובעיקר איך המכונית תגיב. בקיצור, לא משכנע.

אוטומט?

כאמור, וכרגיל בתיבות כאלה, גם זו ב-C3 מסוגלת להתחפש לאוטומטית. אלא שכרגיל, גם כאן טרם קרה הנס המיוחל. התפעול במצב "אוטומט" עדיין מעצבן. ומה שנותר בעצם זה לעבור למצב "ידני" המהנה יותר, ולגלות שגם כאן אין חדש. הסנסו-דרייב מוריד הילוכים בצורה נעימה, אבל העלאת הילוך, בעיקר תחת עומס, עדיין רחוקה מלהיות חלקה.

השיהוק הוא בעיקר בהעברה בין ראשון לשני, היכן שהתיבה כולה - או נכון יותר המוח האלקטרוני שלה - מתבלבלת לעיתים קרובות מדי. אז נכון שאפשר "להחליק" את הפעולה על-ידי הרפיה מהמצערת שניה לפני העלאת הילוך, אבל במה הועילו חכמי ה"תפעול ללא טרחה"? כן אהבנו את "נעילת ההילוך" שמונעת מעבר ליחס העברה גבוה יותר מבלי שביקשנו. זה גם המקום לציין כי משחק רצוף בתיבה, כזה שמספיק ללמוד את צפונותיה, עלה גם בהרבה דלק. 7.2 ק"מ לליטר בדיוק. 

ללא שינוי

ומה עוד אנחנו יכולים לדווח? שבתחום הדינמי לא גילינו שום דבר חדש לעומת ה-C3 בה נהגנו כבר. נראה כי הגה הכוח החשמלי מכויל מעט אחרת, עם הקפדה על "עיבוי" תחושה מוצלח יותר במהירות גבוהה. בכל זאת, הוא עדיין אינו מתקשר במיוחד, הגם שנראה כי בגרסה זו הוא מדויק במעט. מערכת הבלמים יוצאת נשכרת מתוספת דיסקים (במקום תופים) גם מאחור, אך נוחות הנסיעה בעיר עדיין מאכזבת עבור סיטרואן, וכך גם רעש המתלים. 

אין חדש

יכול להיות שהסנסו-דרייב טובה במעט מתיבות דומות שפגשנו, ואין ספק כי התפעול מההגה נוח ונעים יותר. בכל זאת, היא עדיין נופלת ברוב המלכודות שפגעו במתחרות. היא לבטח אינה תחליף הולם לתיבה אוטומטית טובה, וחובבי הגה יעדיפו את הגרסה הידנית שחוסכת 4,000 שקלים. יהיה ודאי מי שיתאהב בצעצוע, אבל ההרגשה היא שפטנט זה מהנה יותר בנסיעות התרשמות, פחות בחיי  היומיום.

בכל מקרה, נראה שעם תג מחיר של 109,000 שקלים בגרסת הסנסו-דרייב, ה-C3 הופכת ליקרה מדי עבור חובבי הקטנות. אפשר להאשים בכך את היורו, אפשר להוכיח שגם המתחרות יקרות. בכל מקרה, זה יותר מדי כסף, לפחות מדי פתרונות טובים.