הדרך לבית הלבן עוברת בשדות התירס של איווה

איווה (Iowa) היא מדינה חקלאית במערב התיכון של ארה"ב, ש-94 אחוז משלושה מיליון תושביה הם לבנים. היא רחוקה מלשקף את מכלול הבעיות והנושאים המטרידים את 290 מיליון אזרחיה של ארה"ב, ובכל זאת, הדרך לבית בשדרות פנסילבניה 1600 בוושינגטון מתחילה רשמית בשדות התירס של איווה.

בימים האחרונים, למרות הקור המקפיא (10 מעלות מתחת לאפס), מתרוצצים בחוות של איווה עשרות סנטורים מכובדים מוושינגטון, צירי קונגרס ומושלי מדינות, "מלקקים" לאחרון החקלאים, לוחצים ידי זקנות, מנשקים ראשי תינוקות ומנסים לצלוח בשלום את נהר המיסיסיפי. חלקם בוודאי זוכרים שגם ג'ימי קרטר האלמוני הצליח בשנת 1976 לנצח באיווה, ולפלס את דרכו במפתיע לבית הלבן.

ביום שני יילכו באיווה לבחור את מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב. זהו הסיבוב הראשון בסדרת הפריימריז שיערכו בכל מדינות הברית בחודשים הקרובים, ומדובר בקרב לחיים ולמוות (הפוליטי). המתמודדים המכובדים ויתרו כבר מזמן על הנימוסים, הם חושפים שיניים, תוקפים האחד את השני בכל הכלים, ופרט לשליפת אקדחים - הכל הולך. הם יודעים שבאיווה, וכעבור שבוע בניו המפשייר, עשוי להיות מוכרע הקרב על הכרטיס של המפלגה הדמוקרטית למירוץ לנשיאות.

דין מוביל, אבל המירוץ פתוח

עד לא מזמן נראה הקרב הזה חתום על הנייר. ד"ר הווארד דין, המושל לשעבר של המדינה הקטנה וורמונט, הצליח לברוח בסקרים, לאסוף 30 מיליון דולר למערכת הבחירות שלו (יותר משהצליח הנשיא קלינטון לאסוף בזמנו), ולגייס תמיכה של תותחים כבדים כגון סגן הנשיא לשעבר אל גור וביל בראדלי, שהתמודד גם הוא לפני ארבע שנים על מועמדות הדמוקרטים.

דין ביסס את מערכת הבחירות שלו על התיאוב העז שחשים הדמוקרטים לנשיא בוש, ועל התנגדות נחרצת למלחמת עיראק. לעומתו, המועמדים האחרים - הסנאטורים ג'ו ליברמן, ג'ון קארי וג'ון אדוארדס, וציר הקונגרס דיק גפהארט - תמכו בהצבעות בעבר להעניק לנשיא בוש סמכות לצאת למלחמה בעיראק. גם הגנרל ווסלי קלארק תמך ברפובליקנים בכלל ובממשל בוש בתחילת דרכו.

דין, שיצא בצורה הנחרצת ביותר נגד עמיתיו הדמוקרטים על היותם משתפי-פעולה (עם הממשל הרפובליקני), נראה כבר כמי שמחזיק את המועמדות הדמוקרטית בכיס. הוא חרש את כל 65 המחוזות של איווה ואלפי תומכיו הציפו אותה.

אלא שבאחרונה חלה נסיגה במעמדו בגלל שורה של פליטות פה ומסמכים שנחשפו מעברו. כך למשל נחפשה העובדה שהוא עצמו האיץ בשנת 1995 בנשיא קלינטון לצאת למלחמה בקוסובו כדי למנוע טבח עם. זהו אותו דין שתוקף עכשיו את היציאה של ארה"ב למלחמה בעיראק.

יריביו של דין מתארים אותו כמי שמושך את המפלגה שמאלה, וזאת בניגוד להם - ממשיכי הקו המרכזי של ביל קלינטון.

בסקרים דין הוא עדיין המתמודד בעל הסיכוי הגדול ביותר לנצח, אבל המירוץ נפתח לרווחה. סקר שפורסם ביום חמישי עבור רשת NBC, גילה כי יש קרב צמוד בינו ובין ג'ון קארי ודיק גפהארט - שלושתם עם 21 אחוז בערך, וג'ון אדוארדס עם 17 אחוז תמיכה.

גנרל ווסלי קלארק שנכנס מאוחר למירוץ, החליט לפסוח על איווה ולשגר את גייסותיו למדינות הבאות שבהן תתנהל המערכה. גם סנטור ליברמן, שידע מראש שאין לו שום סיכוי להיות בין ארבעת הראשונים באיווה, ויתר עליה ועבר לגור זמנית בניו המפשייר, הזירה של הקרב בשבוע הבא.

תיאטרון האבסורד הפוליטי 

בהמשך הדרך תעבור קדחת הבחירות לדרום קרולינה ואריזונה, ובעקבותיהן עוד חמש מדינות ב-3 בפברואר. עד 30 במרס ייבחרו כבר 60 אחוז מהצירים לוועידת המפלגה הדמוקרטית שתהיה בסוף יולי בלוס אנג'לס. שם, לפחות בתיאוריה, אמורה המפלגה להצביע על המועמד מטעמה לנשיאות.

פעם נלחמו המתמודדים הדמוקרטים על כל ציר כל הדרך לוועידה, ושם בהצבעה דרמטית היה נבחר המועמד לנשיאות. הימים האלו חלפו לבלי שוב. בעידן התקשורת האלקטרונית והסקרים, הכל מוכרע די מהר. המפסידים באיווה ובניו המפשייר הולכים הביתה, ושניים או שלושה הנותרים מקרטעים עוד זמן קצר עד שגם הם נופלים.

ההכרעה היא קרה ומהירה כי המפסידים מפסיקים לקבל תרומות, ובהיעדר מימון אין פרסומות ואין מנגנון של פעילים בשכר, ומשלוחי דואר וטלפונים לבתים. הארגון של דין באיווה, למשל, כולל 200 מקבלי שכר ועשרת אלפים מתנדבים.

לכן חשוב כל כך תאטרון האבסורד הפוליטי באיווה. סנטור ג'ון קארי, שבקיץ האחרון עוד נראה מועמד מבטיח, נסוג כל כך בסקרים ובתמיכה הכספית, בגלל תמיכתו בהצבעה על המלחמה בעיראק, שלאחרונה הוא החל להזרים מיליוני דולרים מהונו הפרטי כדי להחיות את החלום הנשיאותי שלו. למזלו, הוא נשוי ליורשת המיליארדים של חברת היינץ, והיו לו כיסים מספיק עמוקים.

קארי, גיבור מלחמת ויטנאם, ופוליטיקאי נערץ, סנטור ממסצ'וסטס, היה בטוח בנצחונו בניו המפשייר השכנה אבל הנסיגה שלו בסקרים היתה מדהימה. הפסד בניו המפשייר - וקארי הולך הביתה.

היתרון של דין בסקרים בניו המפשייר עומד על 18 אחוז, כשהגנרל קלארק מגביר את כוחו מדי יום. לכן קבע קארי את קו ההגנה הראשון שלו באיווה, המדינה שהיתה צריכה להיות בכיס של דיק גפהארט ממדינת מיסורי השכנה. לפי כל ההערכות, גם גפהארט חייב לנצח באיווה כדי להשאר במירוץ.

המועמד הרביעי במירוץ הצמוד הוא ג'ון אדוארדס. הוא בעל כל הנתונים להיות נשיא אמריקני - הוא סובל מחוסר ניסיון (הוא סנטור של כהונה אחת בלבד) ומהופעה מרשימה. הוא נראה צעיר מ-50 שנותיו וכולם מדברים על זה שהוא יהיה מועמד טוב בעתיד.

התוצאות ברורות כבר מראש

כמה שווים הסקרים באיווה שמציפים את כלי התקשורת בארה"ב בימים האחרונים? לא הרבה, בגלל שיטת הבחירה המיוחדת. בניו המפשייר ובמדינות רבות אחרות יש פריימריז - כל בוחר נכנס לחמש דקות לקלפי, מטיל פתק והולך הביתה.

באיווה אין הצבעה אלא כינוס מפלגתי (caucuses). המצביעים בכל אתר מתכנסים למשך שלוש שעות באולם. תומכי כל מועמד נאספים באחת הפינות והקולות נספרים. תומכי מועמד שלא עבר את אחוז החסימה (15 אחוז) מחוזרים על ידי המועמדים האחרים. בסופו של דבר נספרים הקולות ונשלחת נציגות למחוז שהרכבה משקף באופן יחסי את מספר התומכים של כל מועמד.

למעשה איווה קובעת את הרכב הצירים לוועידת המפלגה בסוף יולי בלוס אנג'לס בתהליך של שבועות. שם יצביעו הצירים פורמאלית על מועמד המפלגה לבחירות לנשיאות.

אבל אף אחד לא מחכה לקיץ ואף אחד לא מחכה אפילו לספירת הקולות באיווה. תוצאות הבחירות באיווה נקבעות למעשה בתודעת הציבור, עוד לפני שנערכת אפילו ספירת הקולות. המצביעים נשאלים לפני הכניסה לקלפי מי המועמד שלהם, והתומכים במועמדים שלא בטוח שיעברו את אחוז החסימה, נשאלים מיהו המועמד השני שלהם. וכך, בעידן הטלוויזיה והאינטרנט, מתבשר הציבור האמריקני על תוצאות ההצבעה באיווה, עוד לפני שהחלה אפילו.

אחת השאלות בהן מתחבטים הסוקרים היא מי מהתומכים של המועמדים מתכוונים באמת לשרוף את כל יום שני בערב בהליך הפוליטי המייגע. האם לצעירים תומכי דין יש סבלנות לזה? חיילי השטח של האיגודים המקצועיים, תומכי גפהראט, יהיו שם. זה ברור.