מדור חדש: איינשטיין, גרסת 76'

"אני בן-אדם ששר"

20 שנות קריירה, 15 אריכי נגן, ורק 8 הופעות בכיכובו – בגיל 38 אריק איינשטיין הוא עדיין אליל זמר, נחשב זמר-של-איכות ושמו אף מופיע תדיר במצעדי הפזמונים, סובל מאימת-קהל ובורח מפסטיבלים ומתחרויות – אך אוהב להופיע. השבוע הוא חוזר לבימה, ל-20 הופעות בלבד, במופע מוזיקלי גדול ששמו "אנשים אוהבים לשיר", ביחד עם מוסיקאים-חברים.

יש זמרים של מצעדי פזמונים ויש זמרים של איכות איכות ורמה – כך אומרים יודעי דבר. לא ברור מדוע חייבת להיות חלוקה כזו, אך בחלקת אלוהים הקטנה והמפוצלת של הפזמון העברי, יש לאריק איינשטיין פינה בלעדית וייחודית משלו: מתמיד הוא נחשב לזמר-של-איכות ורמה, אך שמו אינו יורד לעולם מכל רשימות מצעדי הפזמונים.

הוא שר טכסטים מעולים משל לאה גולדברג, שלום חנוך ואריק איינשטיין, ללחנים שנוצרו בידי מיטב פזמונאי העכשיו והאתמול - וכל תקליט חדש שלו הופך שלאגר מיסחרי. הוא מעלה ממחסן האוצרות של התרבות את השירים היפים של ארץ ישראל הישנה - ובנות הטיפש-עשרה רודפות אותו בבית וברחוב, בטלפון ובשאר אמצעי-התקשורת. הייתה תקופה בחייו בה נאלץ להחליף את מספר הטלפון הפרטי כל שבועיים, כי אחרת לא הייתה לו מנוחה, ובבית-המגורים המשותף בו הוא גר, יש לו הסכם עם ועד הבית, לפיו הוא משלם את שכר הסיוד של חדר-המדרגות. מדי כמה חודשים, כדי להתגבר על מכת מנשרי האהבה שהמעריצות מעבירות אליו בלהט, על הקירות, בבחינה אבן מקיר תזעק.

סקירה קטנה לאחור מגלה, כי להוציא את תחילת דרכו כזמר, כשהיה אחד משלושה ב"גשר הירקון" (עם בני אמדורסקי ויהורם גאון) או בתוכנית עם שייקה אופיר ("אני שרתי - והוא היה המצחיק"), הפך אריק למעודד וליצרן הגדול ביותר של אלילים-תורניים בעולם הפזמון והמוסיקה הקלה. בעקבות תוכנית עם אריק, הפכו שותפיו לכוכבים עצמאיים מרקיעי-שחקים. כך אירע לשמוליק קראוס ולג'וזי כץ בעקבות "החלונות הגבוהים" עם אריק; כך נולד כוכב ממיקי גבריאלוב בעקבות אריק והצ'רצי'לים, ושלום חנוך היה לסופרסטאר גם הודות ל"מזל גדי". שלא להזכיר את להקות "הברנשים של פיאמנטה", הצ'רצ'ילים וה"פלאטינה", שנכנסו לאגף-הצמרת בעקבות ההופעה המשותפת עם אריק איינשטיין.

הוא לא נמנה עם האומנים המרבים להופיע בפני קהל. בורח כמפני דבר מפסטיבלים ומתחרויות למיניהם. מאחורי הבריחה הזו ישנה תיאוריה אישית יפה - על פיה אין למדוד יופיו של פיזומן ואיכותו בתחרות המונית. אך ישנה גם ביישנות גדולה של אמן מסוגר, הסובל באופן פיזי מאימת-הקהל, והנאלץ להתגבר על אימה זו בכל מפגש מחודש עם הקהל. משום כך, אולי, מצטיירת התמונה הבאה מחייו המקצועיים של אריק איינשטיין: 20 שנות קריירה, כ-15 תקליטים אריכי-נגן, כשמונה מופעים-תוכניות בכיכובו עם סרטים ותוכניות טלוויזיה באמצע. המפגש עם התקליט מעורר פחות אימה מגושים של קהל אלמוני.

המופע האחרון של אריק נערך לפני כשנתיים ושמו היה "סע לאט", כשם אחד השירים בתוכנית. מאז התבצר הביישן בתוך קליפתו ועסק בהקלטות בלבד. עשה תקליט משותף עם יוני רכטר, תקליט שירי ילדים ותקליטים משירי ארץ-ישראל הישנה. לפני כשלושה חודשים יצא מה"הסגר" כדי לעבוד על המפגש המחודש שלו עם הקהל: תוכנית למופע מוסיקלי גדול (למה לא נקרא לו קונצרט?), ושמו: "אנשים אוהבים לשיר". השבוע הוא עולה בקומפלט מלוטש על הבימה לעשרים הופעות בלבד, שתיערכנה באולמות הגדולים והכבודים של המדינה, כשהמפיק הוא מיכאל תפוח (לשעבר מפיק להקת "תמוז").

את מספר ההופעות המוגבל והדגש על אולמות גדולים מסביר המפיק כצורך פיננסי : על הבימה, בנוסף לאנשים האוהבים לשיר, תהיה גם תזמורת מלווה (מתימורת המיתרים של נתניה) בת 25 נגנים. הפקתו של ערב "גדול" כזה עולה הון קטן, ועל כן יש לרכז את הצופים למספר מצומצם של הופעות באולמות גדולים.

באולם התרבות של קיבוץ שפיים, שם נערכות החזרות האחרונות לפני הבכורה, משתוללת הדמוקרטיה על הבימה. אין חזרה עם אריק איינשטיין - כוכב, וחבורת מלווים, אלא יש חזרה של חבורת אנשים האוהבים לשיר ולנגן ביחד. מי יודע שיוני רכטר הוא למעשה המנהל המוסיקלי והמעבד של המופע? איש לא חלק לו את התואר במעמד חגיגי, ואם כי הוא העושה את המלאכה, יש לכל אחד מהשותפים, זכות ההצעה, ההערה והביקורת.

מי אמר שאריק איינשטיין הוא כוכב המופע? איש לא אומר זאת. ישנן רק כמה עובדות בשטח: הוא שר כ-13 שירים בתוכנית – אפרים ואסתר שמיר שרים במשותף כ-9 שירים, לשלמה יידוב שלושה קטעי סולו ויוני רכטר שר שיר אחד.

צריך לשמוע את דבריהם של שניים. מהשותפים-למופע, אפרים שמיר ויוני רכטר, כדי להבין כיצד פועלת הדמוקרטיה האיינשטיינית כשזה מגיע לבימה. אומר אפרים: "תחילה פנה אלי המפיק, מיכאל תפוח, ואמר שמחפשים להקת-ליווי למופע של אריק. סירבתי, חשבתי אז לעשות הרכב משלי אחרי פירוק 'כוורת'. אחר-כך בא אלי אריק עם המתכונת שלו וההתלהבות שלו ואמר לי: בוא נעשה ערב משותף, שבו כל אחד תורם את חלקו. השבתי שזה צריך להיות ערב נורא שמח והסכמתי. כך, הערב הוא יצירה משותפת של כולנו, כמו ב'כוורת', בהבדל אחד: שם היה כל החומר מקורי, ובתוכנית הזו יש גם חומר משוחזר או מעובד מחדש.

"בדרך כלל אני רואה את עצמי כבן-אדם עצמאי. גם 'כוורת' הייתה אצלי שלב מסוים וגם המופע הזה הוא שלב, שלאחריו ארצה להופיע עם אסתר לבד או עם להקה. אבל המופע עם אריק מקדם מאוד, נותן לי ניסיון מצוין. מאריק יש לי עוד מה ללמוד. לא הייתי רוצה להשוות ביני לבינו, אבל אצלי השירה היא דרך ביטוי מוסיקאלית מכל הכיוונים, אצלו זו רק אחת הדרכים בהן הוא מתבטא. הוא יכול היה להעביר טכסטים, גם ללא מוסיקה. אני יותר מוסיקאי. אני בצד של המנגינה - הוא בצד של המלים".

בחזרות הנערכות ימים אחדים לפני הבכורה צריך לחפש את "הכוכב" בנרות בין האינסטרומנטים והאנשים שעל הבימה. עטוף באפודת צמר בסריגה עבה, עם הגב לאולם, מחזיק האיינשטיין במיקרופון, מציית להוראותיו של יוני-שעל-הפסנתר: וואן, טו, תרי... לחזור על הסיום של "דמעות של מלאכים". "הכוכב" "נותן קולות" לשירת הסולו של שותפיו לבימה, בדיוק כמו שהם "נותנים קולות" לקטעי הסולו שלו. מעירים הערות, מתווכחים, מציעים הצעות. יוני רכטר מתלהב מהסיומת של "למה לי לקחת ללב" ("הסוף יצא כזה יפה ורגוע, אז בואו נעשה אותו ממש שברירי, שברירי זו מלה יפה..."). ואריק שוב מתחיל: למה לי לקחת ללב.... כשאפרים שמיר מכניס לו רפליקה באמצע: אל תיקח.. אל תיקח...

בהפסקת הצהרים הכפויה על ציפורי-השיר (הקיבוצניקים והנופשים צריכים לישון בין שתיים לארבע), משתרע האיינשטיין לכל אורכו על האחו הירוק, שולף סיגריה, משקיף על כיפת השמיים הכחולים שממעל ותופש שלווה כללית. אפשר לראיין אותו שעה ארוכה. הוא משיב לשאלות בנימוס ורק לאחר מכן אתה מגלה שהוא מעצמו לא חשף דבר.

מדוע הוא מאלץ את עצמו להופיע, כשתקליטיו נמכרים ממילא מצוין, ואימת-הקהל היא עול רובץ על כתפיו?

אריק מהמהם: "למה אני מופיע?.. אני קצת ביישן, אז אני פשוט מתגבר ומופיע. בסך הכל זו התרגשות בריאה, ואני בנאדם ששמח בעבודה שלו".

כיצד הוא רואה את התפתחותו כזמר כשהוא שומע את תקליטיו מהעבר? "אני לא כל-כך אוהב את מה שעשיתי בשנים הראשונות. לא עמדתי עוד על דעתי, הייתי מושפע מדי מהסביבה והייתי שר על שטויות. השירה שלי היתה מאולצת, לא טבעית והטכסטים - דלילים שכאלה. הדבר היחיד שאני יכול לומר לזכותי הוא, שאהבתי לשיר. אני חושב שכשהייתי בהרכב 'החלונות הגבוהים' עם שמוליק קראוס, התחלתי להרגיש יותר את המוסיקה, ואז גם התחלתי לכתוב בעצמי. לא שאז קיבלתי פתאום חוט-שידרה אמנותי, כי חוט-שידרה יש לאדם מרגע שהוא נולד. המשקע קיים כל החיים, ויום אחד זה פשוט יוצא. גם לי זה בא פתאום ,כשכתבתי אז את 'כל השבוע לך'. מאז התחלתי להיפתח בכתיבה ובשירה, וכל מה שכתבתי – אני שר".

הוא אינו יודע מדוע (בדומה לגדולי הזמרים בעולם) לא מצא במרוצת השנים את "המלחין הקבוע" שלו, ואצלו יש תחלופה מתמדת של מלחינים. טוען אריק : "אצלי זה לא שיטתי, זה פשוט קורה. החיים זורקים אותי לכל מיני כיוונים, אני פוגש אדם, מוצא שפה משותפת, עובד אתו. עם שלום חנוך עבדתי כמה שנים ביחד, עכשיו אני לא עובד אתו. זה לא אומר שלא נמשיך לצבור ביחד בעתיד. אני אף פעם לא יודע, אם זה שהכרתי את יוני רכטר, או את שלום, או את מיקי גבריאלוב, זה דבר מיקרי או מכוון. אבל זו כבר סתם פילוסופיה. עד עכשיו היה לי כל-כך טוב, עבדתי עם כאלה טובים, אז למה לי לשבור את הראש מדוע זה קרה?"

"להמשיך לשיר, לעבוד, לכתוב, לשחק, אבל לא דבר מסוים שאני יכול לשים עליו את האצבע ולומר: 'זהו!'".

(מתוך מוסף "7 ימים", 31 בדצמבר, 1976)

***

מאז ועד היום

• איינשטיין הוציא מאז 25 תקליטים.

• נמאס לו מהופעות והוא החליט לנטוש כליל את הבמה, תוך שהוא מוותר על ממון רב שהוצע לו.

• ב-1982 אירעה הטראומה הקשה בחייו כשהיה מעורב בתאונת דרכים בה נהרגה ידידה שלו.

• ב-1992 הוא השתתף בסרט הקומי "כבלים".

• שירו "עטור מצחך" נבחר במשאל מיוחד בקרב אמני ישראל לשיר העברי הטוב בכל הזמנים.

• הוא כבר בן 65.

• אריאל זילבר, שהוזכר בכתבה ככשרון צעיר, הפך לאחד הזמרים המוכרים והאהובים בארץ. מוטי דיכנה ואלון הילל שהוזכרו בכתבה ככשרונות צעירים, הפכו לנגנים מבוקשים.

• מיקי גבריאלוב שיתף איתו פעולה בשנות השמונים במספר תקליטים, אך השניים הסתכסכו.

• עם יוני רכטר הוא המשיך לעבוד ויצר את תקליט המופת משיריו של אברהם חלפי.

• גם עם שלום חנוך הוא חזר לעבוד והוציא איתו לפני שנים אחדות את "מוסקט".

• באחרונה הוא נקלע לסכסוך כספי ואישי חריף עם אמרגנו הוותיק מיכאל תפוח.

• תקליטו החדש, "שתי גיטרות בס תופים", יוצא לראשונה ב"הד ארצי" ולא בחברת הבית שלו NMC.